נחשף קטע מרחובה של ירושלים בימי בית שני

הרחוב המדורג המתוארך לימי בית שני.
צילום: קובי הראתי, עיר דוד

בתום שש שנות חפירות ארכיאולוגיות נחשף היום (30.6.2019) לראשונה מקטע באורך של 350 מ’ מהדרך אשר שימשה כרחובה הראשי של ירושלים בימי בית שני. הרחוב נחפר בניהולה של רשות העתיקות, תוך שילוב עבודות הנדסיות רחבות היקף ברחוב שבעיר דוד, בגן הלאומי סובב חומות ירושלים. הפרויקט מתבצע במימון  במימון עמותת אל עיר דוד . בחודשים הקרובים תפתח הדרך לקהל הרחב. 

גן עדן של הילדים

אלי יונה, משורר

The Garden of Eden by Jan Brueghel de Oude & Peter Paul Rubens

מדרש פיוטי על פרי הדעת עם תרגום לאנגלית של פרופ׳ איתן מדיני.

חג הספר העברי תשעט 2019

רשימת הספרים שנסקרו עד כה (ועוד היד נטויה):

מחקר. הגות, ביוגרפיה
פרופ׳ רחל אליאור, על: דבורה הכהן, מנהיגה ללא גבולות: הנרייטה סאלד, ביוגרפיה
פרופ׳ רחל אליאור, על: בני מר, סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה
אלי יונה, על: אוריאל אקוסטה, דוגמת חיי אדם
מימי יעקובי, על: חנה יבלונקה, ילדים בסדר גמור
ד״ר דוד כהן צמח, על: תומס סואל, עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים  
ד״ר לאה מזור, על: שרה יפת ודב ולפיש, דרך החושקים, פירוש אנונימי לשיר השירים
ד״ר לאה מזור, על: אורה שובל סודאי, אמא כואב לי הגרון
יוסף עוזר, על: עזריאל קרליבך, ספר התקומה
גלי קרפט, על: סיגלית שיר-דרזי, ציורי לשון בטעם של עוד - מבחר ציורי לשון של יהודי עיראק
ד״ר עודד תמוז, על: פבלו דה סנטיס, מדעי הרוח

ספרות יפה
פרופ׳ עדנה אפק, על: ז׳אן-פול דידילורן, הקורא ברכבת של 6:27
שמעון בארי, על: סייד קשוע, גוף שני יחיד
ד״ר ניצה דורי, על: חיים באר, בחזרה מעמק רפאים
יובל חייקין, על: גבריאל גארסיה מארקס, מאה שנים של בדידות
בלפור חקק, על: עוזיאל חזן, זה לא אותו הבית
שוקי לבנון, על: דרור משעני, שלוש
פרופ׳ אבינועם מן, על: דוד שיץ, העשב והחול
פרופ׳ אבינועם מן, על: דוד שיץ, שושן לבן, שושן אדום
ד״ר צביה רחימי שפרן, על: דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה

ספרות ילדים
ד״ר לאה מזור, על: דוקטור צביקן, למיכאלה כואבת הבטן
יוסף כהן-אלרן, על: יהודית מליק שירן, גבעת הגמדים

שירה
עדי אביטל-רוזין, על: גלי רביץ, נועזנו
הרצל חקק, על: יוסף כהן אלרן, הגדת הפרת
חגי קמרט, על: לטיף ברטוב, מאה שירים ועוד שיר של כוכבת הזמר הערבי  אֻם כֻּלת'וּם
נויה שגיב, על: לאה גולדברג, השירים הגנוזים

המלצות הספרים מהשנים הקודמות:
המלצות על ספרים תשע״ז 2017

המלצות על ספרים תשע״ו  2016

המלצות על ספרים תשע״ה 2015

המלצות על ספרים תשע״ד 2014

המלצות על ספרים תשע״ג 2013

המלצות על ספרים תשע״ב 2012

עוד לא בת שנתיים. מוצץ בפה ספר ביד

גם אני בראתי עולם, אפילו שנים: על ׳נועזנו׳ של גלי רביץ

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המניין באגודת הסופרים העבריים בישראל

על: רביץ גלי, נועזנו, עורכת: טל איפרגן, 142 עמודים, הוצאת עצמית, 2019

גַּם אֲנִי בָּרָאתִי עוֹלָם, אֲפִלּוּ שְׁנַיִם

על האני-הנשי ב-"נוֹעַזנוּ" [1] מאת גלי רביץ, המציע תיקון ליצירה הנשית המקראית העתיקה ולראשית שירת הנשים העברית בישראל
"בֹּקֶר אֶחָד
לִבֵּךְ יִתְאָחֶה.
הַשְּׁבָרִים יִפָּרְדוּ מִמֵּךְ
כְּנֶשֶׁל.
וְתָקוּמִי." [2]
מאמרי מבקש להתמקד בטקסטים שנכתבו בידי נשים, ובאני-הנשי בהם, החל מהיעדרותו המוחלטת ביצירות המופת שידי הפטריארכיה כתבו, דרך חבלי לידתו, פריצתו וראשוניות-הופעתו המעומעמת ביצירת הנשית המקראית הקדומה, זליגתו אל ראשית שירת הנשים העברית בישראל וכלה בהצעה אמיצה ונועזת לתיקונו מן העת האחרונה, כפי שהיא מופיעה בשירתה של גלי רביץ. 

מילות מפתח: מרחב טקסטואלי, מרחב טקסטואלי יהודי-עברי,  אפליית נשים, ממסד ספרותי גברי, סדר עולם גברי, תפיסת עולם פטריארכלית, שירת דבורה, מגילת איכה, יצירה נשית בימי הביניים, פרקטיקה של כוח, מסורת המסירה כפולה, שליטה, היעדר קול נשי, אני-נשי, נשיות, מסורת הכתיבה הפואטית של נשים בעברית, שיפוט מוסרי נשי.

ראיון רדיו על חזון אחרית הימים בישעיה ב

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְהוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְהוָה מִירוּשָׁלִָם

וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת 

לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה

מה סוד קסמו של החזון? מדוע נואמים מרבים להשתמש בו? האם ב׳אחרית הימים׳ כאן הכוונה לקץ הזמנים (=אסכטולוגיה) או שזו נבואה שנאמרה לשעתה ומכוונת לעתיד הקרוב?
מראיין אותי: גואל פינטו
רשת: כאן תרבות
תאריך: 24.6.2019
רצועת זמן: 1:21 (שעה ועשרים ואחת דקות)
הקישורית לראיון כאן

למיכאלה כואבת הבטן - ספר על טיפול בכאבי בטן של ילדים ופעוטות

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

הוצאת סטימצקי

על: דוקטור צביקן, למיכאלה כואבת הבטן, איירה: מאיה ויצמן, סטימצקי, ישראל 2018. אין מספרי עמודים.

במשך מאות בשנים רווחה ברפואה הגישה הפטרונית-פטרנליסטית שלפיה הרופא יודע מה נכון לחולה מתוקף השכלתו ונסיונו, ועל החולה לקבל את הוראותיו ללא הרהור וערעור. פער הידע בין השניים היה כל כך עצום, עד שדומה היה שבעת השיח ביניהם ריחפו בחלל שתי שפות שאינן באמת מתחברות: שפת הרפואה המקצועית של הרופא מזה ושפת הייסורים והתקוות של החולה מזה.

על דלקת גרון חיידקית - ספר הדרכה להורים

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

ד״ר אורה שובל סודאי, אימא, כואב לי הגרון! כל מה שרציתם לדעת על דלקת הגרון ומחלת הלב והמפרקים הנגרמים על ידי חיידק הסטרפטוקוקוס (״החיידק הטורף״), הוצאת אסטרולוג, הוד השרון 2002, 112 עמודים

דלקת שקדים חיידקית מסתיימת בדרך כלל בתוך כמה ימים גם ללא טיפול, אז מדוע ללכת לרופא? מדוע לקבל טיפול אנטיביוטי אם הוא מקצר את תסמיני המחלה ביום-יומיים בלבד? האם לא עדיף להסתפק בתרופת סבתא כמו מרק עוף? ומה עושים כשהילד סובל מדלקות חוזרות ונשנות? מתי ממליצים על ניתוח כריתת שקדים? על שאלות אלה שמעסיקות הורים רבים הדואגים לבריאות ילדיהם בא הספר הזה להשיב. 

מחברת הספר היא ד״ר אורה שובל סודאי, רופאה פנימית העובדת כרופאה בקהילה. ייעוץ מדעי: פרופ׳ אלון מוזס, כיום מנהל המחלקה למיקרוביולוגיה קלינית ומחלות זיהומיות במרכז הרפואי הדסה עין כרם.

ההערות של המאמר: הלזאת ייקרא אשה?

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המנין באגדת הסופרים בישראל

ההערות של המאמר:

הַלָזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה?

עַל כִּנּוּנָהּ שֶׁל זְהוּת נָשִׁית סְטֵרֵיאוֹטִיפִּית בַּמֶּרְחָב הַטֶּקְסְטוּאָלִי-יְהוּדִי, זְלִיגָתָהּ אֶל הַמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי-יִשְׂרְאֵלִי וְהַשְׁפָּעוֹתֶיהָ עַל מַעֲמָד הָאִשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל

הלזאת ייקרא אשה? על כינונה של זהות נשית סטריאוטיפית במרחב הטקסטואלי-יהודי, זליגתה אל המרחב הצבורי-ישראלי והשפעותיה על מעמד האשה בישראל

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המנין באגדת הסופרים בישראל

הַלָזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה?

עַל כִּנּוּנָהּ שֶׁל זְהוּת נָשִׁית סְטֵרֵיאוֹטִיפִּית בַּמֶּרְחָב הַטֶּקְסְטוּאָלִי-יְהוּדִי, זְלִיגָתָהּ אֶל הַמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי-יִשְׂרְאֵלִי וְהַשְׁפָּעוֹתֶיהָ עַל מַעֲמָד הָאִשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל

ההערות של המאמר נמצאות כאן: 

תקציר:

 כשוירג'יניה וולף כתבה ב-1929 את "חדר משלך", היא תיארה באופן כמעט גאוני כיצד הַפְנָמָתָהּ של היררכיה מגדרית משליכה על הדרתן המוחלטת של נשים כותבות מן המרחב הספרותי-תרבותי ובתוך כך, משפיעה גם על מעמדן של נשים במרחב הציבורי באנגליה: "אשה מככבת בדפי הספרים מכריכה לכריכה, אך נעדרת לחלוטין מההיסטוריה. היא חורצת גורלות של מלכים וכובשים בספרות היפה, אך למעשה היא משרתת של כל גבר שהוריה הכריחו אותה לענוד את טבעתו על אצבעה. חלק הגון מהטקסטים מלאי ההשראה והמחשבה העמוקה נובעים מפיה בספרים, בעוד שבחיים האמתיים היא בקושי יכלה לקרוא ולכתוב, והייתה רכושו של בעלה". [1]

על ספר התקומה של עזריאל קרליבך

יוסף עוזר, איש חינוך ומשורר עברי

על: עזריאל קרליבך, ספר התקומה, כרך 3, ספרית מעריב, 1967

התבקשתי לכתוב על ספר. ואני רוצה לכתוב על ספר שהושלך לפח. מצאתי אותו בטריטוריה הקרובה לאוניברסיטה בגבעת רם. אויה לי לולא היה הפח מושיע וסימן לי את מה שהיה פאר שהפך לאט לאפר.

מבחר ציורי לשון של יהודי עיראק בספרה של סיגלית שיר-דרזי

גלי קרפט, מנחת קבוצות ומאמנת אישית

שיר – הוצאה לאור

על: שרה ויוסף דרזי (ספרו), סיגלית שיר-דרזי (ערכה), צִיּוּרֵי לָשׁוֹן בְּטַעַם שֶׁל עוֹד - מִבְחַר צִיּוּרֵי לָשׁוֹן שֶׁל יְהוּדֵי עִירָאק, שיר – הוצאה לאור, 2017

סיגלית היא סופרת, עורכת לשון, מורה ללשון ולספרות ומרצה לעריכת לשון בירושלים. הוריה, שרה (מורה בגמלאות) ויוסף (נהג אוטובוס בגמלאות), הם ילידי עיראק שעלו ארצה בשנות החמישים.

ספר זה הוא אח לספר צִיּוּרֵי לָשׁוֹן בְּטַעַם שֶׁל פַּעַם, ושניהם יחדיו מיוחדים ומרגשים משום היותם פרי יצירה משותפת של זוג הורים וביתם... אחרי הכול... כמה אנשים אתם מכירים שזכו לכתוב ספר עם הוריהם?

"גבעת הגמדים" ליהודית מליק-שירן

יוסף כהן אלרן, סופר ומשורר

הוצאת ׳בת-אור׳

על: יהודית מליק-שירן, גבעת הגמדים, הוצאת ׳בת-אור׳, תל אביב 2016 

 זהו ספר הילדים גדל-המידות ביותר שבו אחזתי, בכריכה קשה ובוהקת והאחיזה בו מעוררת התפעלות. ברור לי שהוא נועד להיות מתנה משמחת לילד או ילדה אהובים, אבל גם להוריהם, להביא להם תכנים של שירה ושל סיפור, של ציורים גדולים מלאי צבע ומאירי עיניים ודפי כרומו שעושים כבוד לספר. הרושם הוא מידי, וכאילו הוא אומר למי שאוחז בו: אתה נכנס ואין בדעתי להניח לך, בוא והתענג פה, נכתבתי לענג את החיות המקסימות שכאן, וגם אותך.

על "השירים הגנוזים" של לאה גולדברג

נויה שגיב, מרצה למקרא, דוקטורנטית לספרות באוניברסיטת תל אביב וסופרת ילדים

הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרית הפועלים

לאה גולדברג, השירים הגנוזים, ד"ר גדעון טיקוצקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרית הפועלים, בני ברק 2019, 453 עמודים

לפני שבועות מספר פרסם בפייסבוק עידו קליר, בנה של המשוררת המנוחה דליה רביקוביץ', את דבר הוצאתו של ספר חדש ובו חליפת מכתבים בין אמו לבין אהוב נעוריה יוסף בר-יוסף: "שלך, מכתבים לאהוב" (הוצאת לוקוס, 2019). הוא כתב בפוסט אישי ומרגש על הלבטים, על המורכבות, על החלטה בסופו של דבר כן לחשוף את המכתבים (בעצה אחת עם מושא אהבתה של רביקוביץ'), ועל התרומה שהוא מבין שיש לפרסום, על אף החשיפה.

מגדל תצפית מהמאה ה-8 לפנה״ס נחשף בדרום הארץ

המגדל. צילום: רשות העתיקות

המגדל התגלה בבסיס צנחנים בדרום הארץ. הוא נבנה מאבנים גדולות במיוחד, חלקן מגיע ל-8 טון, והשתמר לגובה של כ-2 מטרים. מידותיו המשוערות היו 5X3.5 מטר. הוא הוקם במקום גבוה בנקודה איסטרטגית שאיפשרה תצפית אל הרי חברון, שפלת יהודה ואזור אשקלון, ואשקלון כידוע היתה אחת מערי הפלשתים. המגדל שימש כנראה כאמצעי התראה מפני התקפה פלישתית. בימי הבית הראשון, ממלכת יהודה בנתה מערך מגדלים ומצודות שהיוו נקודות קשר, התראה ואיתות כדרך להעברת מסרים ומודיעין שדה. מגדל זה, היה ככל הנראה אחת מנקודות התצפית שקישרו בין הערים הגדולות בסביבה, אשר שכנו באתרים בית מרסים (מרשם), תל עיטון ותל לכיש.

על ספרו של דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה

ד"ר צביה רחימי שפרן

הוצאת הקיבוץ המאוחד

על: דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני ברק תשע״ט 2019

לא רבים המקרים בחיים, אשר בהם שלושה דורות סבתא, אמא ובת יכולות לשוחח על קורות חייהן. סבתא כבר הגיעה לגיל 90, הנכדה כבר בשנות ה30 לחייה והאם בשנות החמישים המאוחרות לחייה. לכבוד יום הולדתה ה 90 של הסבתא מחליטה הנכדה לערוך סרט על חייה ואף לחזור למחוזות חייהן של האם והסבתא במהלך מלחמת העולם השנייה בקרואטיה.

בכל אדם מסתתרת מפלצת: על ׳שלוש׳ של דרור משעני

שוקי לבנון, עתונאי ודובר התנועה לאיכות השלטון לשעבר

משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד

על: דרור משעני, שלוש, משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב תשע״ט 2018, 271 עמודים

בכל אדם מסתתרת מפלצת אמר לי פעם איש חכם.

היא מסתתרת ורק מחכה לשעת הכושר לפרוץ.

והיא כל כך בלתי צפויה ממתינה בשקט ומחכה להזדמנות. פעם היה זה מר ג'יקל ומר הייד, היום זה דור אחר, דור המצויד באמצעים טכנולוגים המאפשרים לו להסתתר מאחורי מסך ומקלדת.

מדעי הרוח - לא מה שחשבתם. אולי.

ד״ר עודד תמוז, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הוצאת תשע נשמות

על: פבלו דה סנטיס, מדעי הרוח, מספרדית: יוסי טל, עריכת תרגום: אברי הרלינג, עורך ומוציא לאור: אוריאל קון, הוצאת תשע נשמות, 2017

הספר איננו ניתן לקטלוג בקלות, יש בו איכויות של ספר מתח. העלילה מתחילה לאט והקצב הולך וגובר עד שבסוף אי אפשר להניח את הספר מהיד. יחד עם זאת הספר הוא גם סאטירה על מדעי הרוח. הכלי הסאטירי שבו משתמש הסופר היא ההגזמה. בימות העלילה הן שתיים: בניין הפאקולטה למדעי הרוח שהוא עזוב בחלקו הגדול ומוזנח, ובית משוגעים לאינטלקטואלים שהוא מעין אספקלריה של הבימה הראשונה. כל הדמויות בספר (באוניברסיטה ומחוצה לה) משורטטות בעזרת מעט מאוד תכונות אלא שכל אחת מהן מוגזמת וכך קל מאוד לעקוב אחרי העלילה.

על "מאה שנים של בדידות" מאת גבריאל גארסיה מארקס

יובל חייקין

הוצאת עם עובד

על: גבריאל גארסיה מארקס, מאה שנים של בדידות, מספרדית: ישעיהו אוסטרידן, מהדורה כ״ב, הוצאת עם עובד, תל אביב תשנ״ה 1994

זה סיפור קורותיה של משפחה שאביה, חוזה ארקדיו בואנדיה, ייסד את העיירה האגדית הדרום אמריקאית מָקוֹנְדוֹ והתגוררה בה מאה שנים. האב המייסד לוקח את בנו אל יריד שהגיע לעיירה; הבן נוגע בגוש של קרח יבש ואומר "זה שורף". סיפור העלילה מקפל שלל צבעוני של מעשיות עממיות, תשוקות עזות אמונות טפלות, היסטוריה אמיתית וטבח המונים, מאה שנים של תשוקה ואמונה ושאיפות נכזבות לאושר. לאורך הסיפור עוברת נבואה קשה שמתגשמת לבסוף. בן הדור השישי מגלה כתב יד שנכתב בצופן סתרים בידי אלכימאי מימי הדור הראשון; הוא מפענח את כתב היד ותוך כדי קריאה בו הוא נוכח לדעת שמדובר במשפחתו ובחיי עצמו. הוא מבין שסיום הקריאה יביא עליו את קצו אך הוא אינו יכול לחדול מן הקריאה. גם אני לא יכולתי לחדול מן הקריאה חרף הצמרמורת שאחזה בי.

להזכיר נשכחים: על דוד שיץ - האדם והסופר

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

ספרות עברית טובה, הן פרוזה הן שירה, נכתבת בארץ, ולא רק בה, בקצב מסחרר, ואני מניח שגם אנשי ספרות מקצועיים מתקשים לעקוב אחריה, אני אפילו אינני מנסה. וכך אני יכול להתעלם מעצלנותי הטבעית, לא היא הגורמת. ואחת התוצאות מריבוי מבורך זה היא, שספרים וסופרים רבים הראויים להיזכר נשכחים או כמעט נשכחים, ואם נזכרים בהם, הספרים קשים להשגה. אחד מסופרים אלה הוא דוד שיץ (1941-2017). 

סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

אני ממליצה בחום על ספרו החכם והמקורי, רחב הידע, דק ההבחנה, הנוגע ללב והאנושי כל כך של הסופר, העיתונאי, העורך והמתרגם, בני מר: "סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה". בית שלום עליכם, הוצאת מאגנס תשע"ט. איור הכריכה: מיכל אריאלי. 

בני מר, תלמידי לשעבר, שהוא מתרגם רב זכויות מיידיש, שערך את מוסף ״ספרים״, בעיתון "הארץ" ועובד היום כעורך ראשי בהוצאת מאגנס, כתב ספר יוצא דופן השייך למלחמת הזיכרון בנשייה. הוא קרא שורת שיר על רחוב אחד בשכונה יהודית אחת, שוקקת חיים, שהיה ואיננו עוד אחרי השואה, וקיבל על עצמו "לאסוף את השברים ברחוב האבוד ולהרכיב מהם סיפור חיים של רחוב אחד" (סמוצ'ה, עמ' 240), שהיה "מיקרוקוסמוס של חיים שלמים, ושל החיים היהודיים בפרט, בין שתי מלחמות העולם" (שם, עמ' 3). וזו שורת השיר של בינם הלר שהניעה והתניעה את החיפש המקיף על רחוב סמוצ'ה:

על הספר ׳ילדים בסדר גמור׳ מאת חנה יבלונקה

מימי יעקובי – חוקרת תרבות

הוצאת ידיעות אחרונות

על: חנה יבלונקה, ילדים בסדר גמור, ידיעות ספרים, תשע"ח 2018, 430 עמודים

בשבחו של עידן התמימות

כשאר אחינו ואחיותינו, ילדי עצמאותנו, נולדנו חופשיים בארצנו והיינו חצופים, גאים ובעיקר תמימים. אנו 300,000 הצברים הראשונים של מדינת ישראל, גיבורי הספר 'ילדים בסדר גמור' נולדנו בין השנים 1948 ל-1955 במדינה צעירה, שאך זה עשתה את צעדיה הראשונים כאומה חופשית. היינו התקווה, היינו התגשמותה של התקווה, הילדים והילדות הראשונים, שלא ידעו מהי גלות, מהי אנטישמיות ומהו שלטון זר. היינו חייכנים ומשוחררים, נהנים לנעל סנדלים או ללכת יחפים על בלטות קרירות, ללקק 'קרטיב' ולהשתזף בשמש על שפת הים.

על הרומן "בחזרה מעמק רפאים" מאת חיים באר

בס"ד

ד״ר ניצה דורי, סופרת ילדים וחוקרת ספרות; שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך

הוצאת עם עובד

על: חיים באר, בחזרה מעמק רפאים, הוצאת עם עובד, תל אביב תשע״ח 2018

הרומן "בחזרה מעמק רפאים" מעצב באר את דמותה של אלמנת הסופר, נעמי זלקינסון (דמות בדיונית), המוצגת כאחת מצאצאיו של יצחק זלקינסון (דמות ממשית), שחי במאה התשע עשרה, כאישה מסתורית, שתלטנית, רבת תהפוכות, המובילה את העלילה קדימה ומעוצבת כדמות מורבידית על גבול הפרודיה, עגולה, משתנה ומתפתחת מאישה מסיונרית שקטה ונחבאת אל הכלים, מאלמנה מסורה המבקשת לכבד את זיכרון בעלה המת עד לאישה אימתנית הנוקמת את נקמת בעלה בה באמצעות שימוש ציני בעזבונו. וכך מתאר אותה המספר האנונימי, במאי שהתחיל בעריכת סרט על בעלה, הסופר המנוח, אלישע מילגרוים, בחייו ומעוניין להמשיך את הסרט לאחר מותו:

"חנוטה כדרכה בשמלת "לורה אשלי" הדוקה, הפעם גוֹנה היה כעין הסלק, נכנסה האלמנה ושובל של משחת קמפור שעיסתה בו את שריריה המכווצים מרפרף סביבה" (עמ' 50). "תוך כדי התבוננות באשה הקטנה המכונסת בכורסתה, בשמלתה המגוחכת, בשאיפותיה הערטילאיות, בחוסר יכולתה להעריך נכונה את המציאות ובמודעות העצמית הלקויה שלה" (עמ' 56)..."טרחנית, אובססיבית וחונקת" (עמ' 74).

הקורא ברכבת של 6:27

פרופ׳ עדנה אפק, חוקרת, סופרת ומשוררת

הוצאת מודן

על: ז'אן־פול דידילורן, הקורא ברכבת של 6:27, תירגם מצרפתית: ניר רצ'קובסקי. הוצאת מודן, בן שמן 2016,  134 עמודים

הספר הקורא ברכבת של 6:27 הוא מעט המחזיק (הרבה) מרובה.

חברי הטוב, דני, נתן לי את הספר הצנום הזה ואמר: ״את תהני ממנו מאד".

פעמים רבות אני מגלה שטעמי שונה מטעם הממליצים, אך לא הפעם.

שירי כוכבת הזמר הערבי אום כלת׳ום

חגי קמרט, סופר

על: מאה שירים ועוד שיר של כוכבת הזמר הערבי אֻם כֻּלת'וּם, מהדורה שנייה, תרגם ותיעתק לעברית מן הנוסח הערבי לטיף ברטוב, הוצאה עצמית, ירושלים תשע״ב 2012

הקדמה קצרה:

זוכר אני יום אחד מימי ילדותי, בו חברי הטוב (לימים גיסי), לקח אותי לקולנוע אדיסון כדי לחוות חוויה יוצאת דופן מבחינתו ומבחינתי. היה זה סרט עם פריד אל אטרש. והרעיון היה להתבונן בתגובת הקהל. ואכן נדהמתי עד כמה הקהל הזדהה והשתתף רגשית, נפשית, עם הסרט. אם במחיאות כפיים סוערות, אם באנחות עצבות, אם בצהלות שימחה וקימה מהמקום. לגבי זו הייתה חוויה בלתי נשכחת והנגישה אותי לראשונה עם התרבות המזרחית ערבית של אותם זמנים בירושלים הקטנה.

על ספרו של סייד קשוע, גוף שני יחיד

שמעון בארי, סופר, משורר, עורך הפרוזה של במה חדשה

הוצאת כתר

על: סייד קשוע, גוף שני יחיד,  עריכה: דרור משעני, הוצאת כתר, ירושלים 2010

את סייד קשוע – הכרתי כקורא של הטור השבועי שפרסם בעיתון "הארץ". בקריאה זו זיהיתי את נשקו הסודי - היכולת לצחוק על חשבון עצמו ללא גבול וכך לאפשר לו לצלוב גם את כל האחרים. סייד קשוע כפי שנתגלה לי אז, היה פיליטוניסט חד קולמוס ששימש לעורך מילוי המשבצת החסרה שהשאיר לנו אפרים קישון המנוח.

עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים

ד״ר דוד כהן צמח, מכון כרם ומכללת דוד ילין

הוצאת המרכז האקדמי שלם

על: תומס סואל, עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים, תרגום: אהרן אמיר, הוצאת המרכז האקדמי שלם, ירושלים תשס"א 2001, 278 עמודים

ספר זה על פי כותרתו אין לו דבר ועניין עם חקר המקרא או לימוד המקרא. ואולם אני, בעוונותי, בקוראי ספר עיון מכל תחום אני נגרר, ביודעין ושלא ביודעין, לחפש זיקות והשלכות למקרא ולעולמו. גם בסקירה להלן אתן ביטוי מפעם לפעם לחלק מהאסוציאציות שנתעוררו בי תוך כדי קריאת הספר. יש להודות, שהמחבר עצמו מפנה בכמה מקומות אל המקרא, אך כאילוסטרציה בלבד. 

פירוש אנונימי לשיר-השירים - מהדורה עברית מאת שרה יפת ודב ולפיש

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

על: שרה יפת ודב ולפיש, דרך החושקים: פירוש אנונימי לשיר-השירים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ט 2019, 228 עמודים

׳הֱבִיאַנִי אֶל־בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה׳ (שיה״ש ב, ד). אילו הייתם פותחים ספר פירוש ובו ההסבר: ׳שושביניו וסיעתו שבאו עמו לחופתו היו מביאי[ם] דגלים. קומפנון [=דגלים שנושאים פרשים למלחמה]׳, הייתם מופתעים בוודאי. וגם הפירוש ל׳גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׳ (ד, יב) היה מפתיע אתכם, שהרי משתקפת בו אדריכלות המבצרים של ימי הביניים: ׳אותו גן… שהוא נעול מחומה נשגבה עדיין יש גל נעול הסובב אותו ונועלו ומקיפו. גל… שהוא תעלה׳. ואם תמשיכו לעיין באותו פירוש תגלו שהוא מוצא בשיה״ש מלחמות, ערים נתונות במצור, מלכים, אבירים, סמלי אבירים וכלי נשקם, ואפילו תחרויות של אבירים על לב אהובותיהם! של מי הפירוש הזה, אתם בוודאי שואלים בסקרנות, והתשובה היא: לא ידוע! מדובר בפירוש אנונימי לשיה״ש המצוי בכ״י אוקספורד, ספריית הבודליאנה, אופנהיים 625. 

״הגָדת הפּרָת״ של יוסף כהן אלרן - סיפור בתוך שיר

הרצל חקק, משורר

הוצאת צבעונים

על: יוסף כהן אלרן, הגדת הפרת, הוצאת צבעונים, 2019, 108 עמודים

יוסף כהן אלרן רוצה לקחת אותנו למחוזות האגדה של חייו, לילדותו, להווי של הקהילה, לסיפור המשפחתי, שנותן לו חיים וכוחות יצירה. מי שקורא את ספרו החדש 'הגָדת הפּרת' נשאב לעולמות מלֵאי ערכים אציליים: אלרן מצליח לתאר לנו עולם סגולי, לצייר אותו בצבעים של קסם וערגה.

מעבר לסיפורי החיים, לסיפורי היומיום, אנו נסחפים לתהליכים רוחניים, לאותו נתיב סודי שחוצה את לב גיבוריו, הנתיב מגולה לגאולה. אין הכוונה של אלרן לתאר לנו רק גן של ורדים: בעטוֹ הענוג הוא יודע לתאר בנוסטלגיה מסֶכת עדינה של ימי עֶדנה בגולה, אך אינו חושש מלתאר גם רגעים של שֵבר, גם שנים של חושך ואימה, ומעבר לכּול - תהליכים של עיבוד החוויות בחלוף זמן, הרהורים מתוך מבט מרוחק, תובנות נוגות על החיים.

על 'דוגמת חיי אדם' של אוריאל אקוסטה

אלי יונה, משורר

על 'דוגמת חיי אדם' של אוריאל אקוסטה

ברצוני להמליץ על ספר כמעט בלתי מושג – בלתי נתפס, ביד ושכל – "דוגמת חיי אדם” [1] מאת אוריאל אקוסטה,[2] שנכתב בשנת 1640 בלטינית, לשונהּ הספרותית של אירופה עד למאה ה־18, והורק יפה לכלִי שפתנו המתחדשת בידי שמעון ברנשטיין ב־1928, לא כספר עצמאי אמנם, אלא כפרק ממבחר מסותיו על אישים יהודיים מיוחדים בשם 'חזון הדורות’. [3]

אך כדי להתוודע לספר – מבחינה כמותית קונטרס ובדיעבד מכתב פרידה גלוי מעלמא הדֵין – יש להתוודע קודם למחבר, שכן לולא הקשרו, לא נוכל לרדת לעומקו. 

רקוִיאם לשכונה השנייה מחוץ לחומות: מחנה ישראל

בלפור חקק, משורר

על: עוזיאל חזן, זה לא אותו הבית, הוצאת ביתן, 2003

הרומן של עוזיאל חזן הוא שיר אשכבה (רקוִיאם) לשכונה שהייתה. לכאורה השכונה עודה קיימת, חלק מהבתים עודם עומדים. אך הספר כמו בא לקונן קינה על רקמת חיים שהייתה בשנותיה הראשונות של השכונה, רקמת חיים שדעכה ואיננה עוד. גיבור הרומאן יוסף קרוצ'י מגיע בסופו של הרומאן אל הגן של לורנצו וחש כמו שב אל מקום זר:

רות המואביה: האם אהבת אותה כאשה לאשה?

שושנה ויג, משוררת

הַאִם...

Translated by Prof. Eitan Medini

 The Moabite Ruth : Did you love her as a woman loves a woman

רות המואבייה

רוּת,
מִי שֶׁאָהֲבָה אֶת נָעֳמִי,
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ כְּאִשָּׁה לְאִשָּׁה
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ כְּאָחוֹת לְאָחוֹת
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ כְּאֵם לְבַת אוֹ בַּת לְאֵם
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ בְּכָל הַצְּבָעִים
וְאַף פַּעַם לֹא אָמַרְתְּ

שאול המלך בספרות העברית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

רסלינג

על: רחל עופר, משכמו ומעלה: שאול המלך בספרות העברית, הוצאת רסלינג, תל אביב 2019, 324 עמודים

איך בונים ספר על גלגוליה של דמות מקראית בספרות? האם על פי סדר הכתובים המקראיים פסוק אחר פסוק, כפי שיש למשל בספרה של עירית עמינוף, שמשון הלך אחר עיניו: שמשון בראי התלמוד והמדרש (2010), או על פי נושאי חתך, כפי שעשה דוד פישלוב בספרו מחלפות שמשון: גילגולי דמותו של שמשון המקראי (2000)? ד״ר רחל עופר, מרצה לספרות במכללה האקדמית הרצוג ובמכללת אפרתה, בחרה בדרך השנייה. ספרה שראה אור זה עתה עוסק בגלגולי דמותו של שאול המלך בספרות העברית החדשה, עם דגש על יצירות שיריות. הוא מתייחס לשיריהם של אלכסנדר פן, דן פגיס, אמיר גלבע, חיים גורי, יוכבד בת-מרים, רנה לי, זרובבלה פיין ועוד ועוד. בנוסף לשירה יש בספר קריאה גם ביצירות פרוזה כמו שתי המסות של ברדיצ׳בסקי על שאול או הרומן מלכים ג של יוכי ברנדס.

כל אשה היא רחל ולאה

שושנה ויג, סופרת, משוררת, עיתונאית ופובליציסטית

דיקלה לאור, רחל ולאה

 
כמו רחל ולאה

 

כָּל אִשָּׁה הִיא רָחֵל וְלֵאָה
 
כָּל אִשָּׁה רְפַת עֵינַיִם
 
כָּל אִשָּׁה יְפַת מַרְאָה

וְכָל אִישָׁהּ הוּא יַעֲקֹב וְלָבָן

זֶה שֶׁקּוֹנֶה וְזֶה שֶׁמּוֹכֵר בְּעָרְמָה.



הטקסט הפורנוגרפי היחיד בספרות הרבנית והרב יונתן אייבשיץ כיוצרה של דת חדשה. סקירה על המהדורה המחקרית של: ואבוא היום אל העין

אלי אשד, חוקר תרבות עורך מגזין יקום תרבות

הוצאת כרוב

על הספר: ואבוא היום אל העין: קונטרס בקבלה לר׳ יונתן אייבשיץ, מהדורה מוערת ומבוארת מאת פאבל מצ׳ייקו. הוסיפו מחקרים: נועם לפלר, יונתן בן הראש ושי אליסון-גרברג, מהדורה שנייה, הוצאת כרוב, לוס אנג׳לס, תשע״ו 2016

 אחד  הספרים המוחרמים והנרדפים ביותר בתולדות היהדות "ואבוא היום אל העין" ומתאר יקום שבו הספירות האלוהיות מקיימות ביניהן יחסים הטרוסקסואליים והומוסקסואליים היה קיים עד לשנים האחרונות רק בתור כתב יד נדיר מאוד. זהו כנראה הספר המושמץ והמוזר ביותר שיצא לאור בידי רב יהודי אי פעם. האיש שנטען שהיה מחברו, הרב יהונתן אייבשיץ, מצא את עצמו בליבו של ויכוח אדיר שהסעיר את הקהילות היהודיות במאה ה-18.