תמיהות על האל האחד אשר שומע אבל...

        משה שפריר, משורר
  

Hubble2005-01-barred-spiral-galaxy-NGC1300

         

   

אֵין דָּבָר יוֹתֵר תָּמוּהּ מֵאֲשֶׁר הָאֵל הָאֶחָד אֲשֶׁר שׁוֹמֵעַ... אֲבָל 

         

אין גלמוד יותר מקבר ישראל בניכר: וינייטת השבועה

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

וְהַעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה, בראשית נ, כה

ספר ישעיה בקליפת אגוז: תמצית הרעיונות העיקריים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

Giovanni Battista Tiepolo - The Prophet Isaiah

‏מִי־שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה?

החפצה של נשים צעירות - וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי

מתן מורג, מורה ומחנך

בת יפתח, עלמה צעירה ודעתנית, בתו של המנהיג הצבאי של העם במשך שש שנים (שופ' יב 7), הועלתה קורבן. ואף אחד לא התנגד. שתיקתו של אביה ושל העם נוכח הקרבתה מחייבת אותנו להניח כי היה בבת יפתח מרכיב שאִפשר לקבל את הקרבתה בשלוות נפש, שכן מספר דורות אחריה, כאשר נדרש המלך הראשון להרוג את בנו כיון שהפר את איסור האכילה, היה זה העם שמנע את הרצח (שמ"א יד). ובכן בת יפתח הייתה בת. ובתולה.

בית מקרא סב,ב תשע״ז: תוכן העניינים

בית מקרא סב,ב תשע״ז: תוכן העניינים

עזה, כמוות אהבה: וילפות את כרעי המקדש ותצא נשמתו בנשיקה

אלחנן בלומנפלד, משורר   

ברוך וינד, שמשון, מוצב באשדוד

עַזָּה, כַּמָּוֶת אַהֲבָה  (סיפור תנכי אקטואלי בשורות קצרות)

יוסף ממצרים ועד הנה: וינייטת ישראל בארץ גושן

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

Inundation of the Nile by OSU Special Collections & Archives

שני פתרונות פתר יוסף את חלום פרעה. בעומדו לפניו אמר לו כי שבע הפרות הרזות  שבלעו את השמנות  ולא נודע כי באו אל קרבנה, היו נמשלן של שבע שנות רעב במצרים בהן ייאלצו אוכלוסי הממלכה לאכול כבר בשנה שנתיים הראשונות  את השפע שנצבר בשבע שנות השובע שקדמו לאסון. 'שבע הפרות דקות הבשר כבר עומדות על היאור', פתר יוסף, 'איש לא רואה אותן. בשפע נראות רק השמנות. זכית כי בחלומך פתח האלוהים עיניך, והנה אתה רואה מה שאיש שבע לא רואה, ולא יחדל לא לראות עד שהשמנות תיאכלנה.  אתה מלך. עכשיו שאתה רואה עתידות, קבל על עצמך אחריות היום לגורל שיבוא את ממלכתך מחר'. 

׳בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים׳ - אסופת מחקריה של פרופ׳ שרה יפת על תקופת שיבת ציון

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: ש׳ יפת, ׳בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים׳: מחקרים בתקופת שיבת ציון: תולדותיה, ספרותה, לשונה, השקפותיה ועולמה הדתי, א-ב, אסופות יג, מוסד ביאליק, ירושלים תשע״ז 2017, 796 עמודים

מנזר וכנסיה מהתקופה הביזנטית נחשפים בבית שמש

במקום התגלו רצפת פסיפס צבעונית מרשימה ופריטי שיש מיובאים.

צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות

איש היה בארץ עוץ איש ישר תמים חרוץ

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת סופרת וחוקרת

Blake, Book of Job Linell set 6

איש היה בארץ עוץ

איש ישר תמים, חרוץ

ואלהים ברך אותו בכל

כי אלהים הוא כל יכול

על המקל/המטה כסמל במקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: מאיר חרמון, סמלים בתנ״ך: עיון בתנ״ך בדרך הסמל. המקל-המטה: על מרוץ שליחים ערכי-רוחני בתנ״ך, הוצאת ראובני ספרי צמרת בע״מ, אזור, תשע״ב 2012, 72 עמודים

האירוניה החכמה מחייכת בין בור לבור: וינייטת בעל החזון

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

מיכאל סגן-כהן, כתונת פסים, 1981

האירוניה החכמה מחייכת בין בור לבור: וינייטת בעל החזון

נר חרס מתקופת יהודה המכבי התגלה באזור בית שאן

נר שמן מתקופת יהודה המכבי התגלה בעמק בית שאן. הנר אופייני לתקופה ההלניסטית, תחילת המאה ה-2 לפנה״ס. בתקופה זו, התחילו ליצר נרות חרס בתבניות: החלק העליון והחלק התחתון יוצרו בנפרד והם חוברו  יחד. הטכניקה החדשה איפשרה ייצור המוני של נרות, וכן הוספה של מגוון עיטורים. ניתן לייחס את השינוי הטכנולוגי לחדשנות שהגיעה בהשפעת המערב. בתקופות מאוחרות יותר, הופיעו לעיתים על הנרות עיטור המנורה ועיטורים יהודיים אחרים.

נר החרס. צילום: מיקי פלג, רשות העתיקות

================================

איש אחד דיבר על עיר

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וסופרת

בָּעִיר הַזֹּאת הָיָה מִקְּדָשׁ

מה קרה בעיר הזאת שאותו איש דיבר עליה?

I am Ruth the Moabites

Ruth 

Prof. Eitan Medini

Judith Mehr: Ruth Gleaning in the Fields

I have walked with you to your land

דיבות בעובדות בכנען ובמדבר: וינייטת מביא ומוציא

יצחק מאיר, סופר, משורר והוגה דעות

דבור הוא לא רק מה שאדם אומר. הוא גם שחברו שומע. 

חנוכיות יוצאות מהארון

סבינה סעד, אמנית

התחדשות: תמר שלבשה את כתונת הפסים שלה

ר. מיפו, משוררת וסופרת

‏ וַיֹּאמֶר־לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי

תָּמָר, שֶׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁלָָָָָבשָׁה אֶת כְּתוֹנֶת הפַּסִים שֶׁלָה, חִיְיכָה.

אִמָהּ הַיָפָה בַּנָשִׁים אָרגָה לְמַעֲנָה

וְתָּמָר עָמְדָה וְעָזְרָה לְיָדָה.

תָּמָר, הַיָפָה בִּבְנוֹת הַמֶלֶךְ, כֹּּּּּּּּּּּּּּה נָאוָוה,

לְמִִִִי הוֹעִיד אוֹתָה אָבִיהָ?

אִמָהּ אָרְגָה שִׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁידוּכִים לְמַעֲנָה,

וּלְאָחִיהָ אָמְנוֹן רְגָשׁׁוֹת עָזִים וְתַַַַַַַַַּאֲוָה.

מזמור לתנ״ך - של נאוה סמל עם תרגום לאנגלית של שירה ׳אני רוצה להכנס לספר התנ״ך׳

מזמור לתנ"ך, ספרה של נאוה סמל,  בהוצאת ׳אבן חושן - ספרים לאוהבי ספרים׳ ובעריכת המשורר יקיר בן משה, הוא ספרה ה-19 של היוצרת המחוננת ועטורת הפרסים. הספר הוא פרשנות מקורית ומודרנית לאירועים ולאישים בתנ"ך ונכתב כולו בחריזה. זוהי נקודת מבט היונקת מהמציאות בת-זמננו, ומציגה את הרלוונטיות של התנ"ך למי שמבקש להנות מהטקסט המקראי, אך גם לבחון את משמעותו ואת מידת האקטואליות שבו. הדמויות שבחרה מוצגות בהומור, בחמלה ומזוויות בלתי-שגרתיות.
מצ״ב המבוא שכתבה לספר והשיר ׳אֲנִי רוֹצָה לְהִכָּנֵס לְסֵפֶר הַתנ"ך׳. 

הוצאת ׳אבן חושן - ספרים לאוהבי ספרים

לחיי החוטא, לחיי הנידח – מלה אישית

נאוה סמל, משוררת, מחזאית, סופרת ומתרגמת

אברהם ושרה, דוד ומיכל, יוסף ואשת פוטיפר, קהלת ומִישָׁאֵל, ודמויות תנ"כיות נוספות, מציצים מבין דפי ספר הספרים בקריצה ובחיוך. "התנ"כיים" הם בני אדם תוססים, מוּנָעִים מיְצרים ותשוקות, נתונים לגחמות ולתהפוכות גורל. חוטאים ונידחים – כמונו בדיוק.

סיפור יוסף במקרא ובמדרש מול הסיפור בקוראן

ד"ר בת-שבע גרסיאל, אוניברסיטת בר-אילן

Gauguin Joseph et la femme de Potiphar

סיפור יוסף מופיע בקוראן בסורה י"ב הנקראת "סורת יוסף". סיפור יוסף בקוראן דומה לסיפור המקראי אך חלו בו מספר שינויים. חלומו הראשון של יוסף על האלומות המשתחוות לאלומתו מושמט בקוראן, אולי מפני שהחברה השבטית הנוודית בחצי האי ערב לא עסקה בגידול תבואה. הקוראן מספר שיוסף גילה לאביו את חלומו השני המופיע במקרא: "אבי, ראיתי את אחד עשר הכוכבים ואת השמש ואת הירח משתחווים לי" (סורה י"ב 4). במקרא לעומת זאת, יוסף סיפר את שני חלומותיו לאחיו ורק אחר כך לאביו. לדעתי, במקרא מוצג יוסף כנער מתנשא ומתרברב על אחיו. מוחמד לא רצה לתאר את יוסף באור שלילי לכן סיפר שיוסף גילה לאביו את חלומו ולא לאחיו. סיפור כתונת הפסים מושמט בקוראן מסיבה דומה. מוחמד לא רצה לתאר את יוסף כנער המפונק על ידי אביו.

לילה על גדות נחל יבוק: וינייטת לבדו

 יצחק מאיר, סופר הוגה דעות ומשורר

‏וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (בר׳ לב, כה)

יש ופסוקים , לעיתים אפילו רק מילים, שאינם אלא אבני בניין רגילות בסיפור המקראי, זוכים להארה משלהם העושה אותם לאוטונומיים ומקנה להם משקל סגולי ייחודי, והוגים, ומשוררים, ודרשנים, מאמצים אותם ורואים בהם עולמות על פי רוחם. "אַיֶּֽכָּה" (בראשית ג', ט') היא מילה מעין זו. בסיפור אינה אלא שאלה ששאל האלוהים את האדם המסתתר בבוסתני הפרי בגן העדן  אחרי שאכל מעץ הדעת האסור, אבל "אַיֶּֽכָּה" עושה דרגו לבדו אל תוך אין ספור תהיות אקזיסטנציאליות וקונה משמעויות מגוונות, מעשירות, סותרות, פורחות, נובלות, הכל לפי מקומם של דורשיו במקומם ובזמנם, ואפילו צל גן עדן, לא נותר בו.

מקדש או ארמון אדומי נחשף בחבל לכיש

שני המקטרים הפולחניים שנמצאו באחד מחדרי המבנה.

צילום: מיכל הבר, רשות העתיקות

מבנה מהתקופה ההלניסטית שאולי שימש כמקדש או כארמון אדומי נחשף במהלך חודש אוקטובר בחפירה שהתקיימה בחורבת עמודה אשר בחבל לכיש. מהארץ ידועים מבנים דומים בודדים בלבד. נראה שהמבנה פורק במכוון – יתכן שהאחראים לכך היו החשמונאים שכבשו את האזור.

שירה מן הנהר

בלפור חקק, משורר

Gebhard Fugel, An den Wassern Babylons

בַּנָּהָר נוֹלַד בָּנוּ כֹּחַ הַשִּׁירָה

בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.

מִן הַמַּיִם שֶׁנּוֹלְדוּ בַּבְּרִיאָה

בָּא אֵלֵינוּ כֹּחַ הַשִּׁירָה

בִּלְבַב יַמִּים חֶסֶד עֶלְיוֹן

מקרא בגן הילדים

משה אילן, מנהל האגף לתכניות לימודים (עד 2001)

"אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה? – לדיו כתובה על נייר חדש.

 והלומד זקן למה הוא דומה? – לדיו הכתובה על נייר מחוק.

 יהודה בן תימא אומר: בן חמש למקרא | בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה     

                               לתלמוד... |

ציטטתי דברי חז"ל אלו כדי לומר שכאשר אנו משלבים בתכניות הלימודים בישראל לימוד מקרא בגן הילדים איננו "מחדשים" אלא ממשיכים מסורת עתיקת יומין שנהגה בישראל, אנו יונקים ממנה ומהווים חוליה בשרשרת הדורות. אילו היינו מבטלים או מוותרים על עיסוק במקרא בגן הילדים כי אז היינו מואשמים בניתוק שלשלת הדורות.

אין אני מדבר מתוך נקודת מוצא דתית. המקרא איננו שייך למגזר זה או אחר, אלא הוא חלק מן התרבות הלאומית שלנו כעם. המקרא הוא ספרות שנוצרה בתקופה בה עוצב העם היהודי ובה עוצבה זהותו.  עובדה זו מקבעת את המקרא כחלק מהמיתוס של עם ישראל. מי שמוותר על המיתוסים המעצבים את השתייכותו הלאומית פוגע בבניית הזהות האישית של הילד כמשתייך לעם היהודי.

פירוש מגילת איכה של יעקב קליין

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יעקב קליין, איכה עם מבוא ופירוש, מקרא לישראל, הוצאת עם עובד בע״מ תל אביב והוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס ירושלים תשע״ז 2017, 311 עמודים

מגילת איכה מורכבת מחמש קינות על חורבן ירושלים ומקדשה והגליית חלק נכבד מאוכלוסיה על ידי נבוכדנצר מלך בבל בשנת 586 לפנה״ס. איבוד העצמאות המדינית והגלות הטביעו חותם עמוק על תולדות עם ישראל. צום תשעה באב נקבע לזכר האסון, ומגילת איכה נקראת בו בכל בתי הכנסת מידי שנה ובשנה.

בקינות הדואבות שזורים הרהורים אמוניים אודות הסיבות לחורבן ואודות האופן שבו יש להתמודד עם המשבר הדתי והרוחני שגרם. הרגשות העזים והאמונות והדעות מנותבים למסגרת ספרותית מיוחדת - האקרוסטיכון.

מחבר הפירוש הוא יעקב קליין, פרופסור אמריטוס לאשורולוגיה ותנ"ך באוניברסיטת בר-אילן וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. קליין הוא חתן פרס קרמר לקידום מחקר האשורלוגיה בישראל ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. פרס טשרניחובסקי הוענק לו יחד עם המשוררת ש. שפרה על ספרם ״בימים הרחוקים ההם – אנתולוגיה משירת המזרח הקדום״ (תל אביב תשנ״ז 1996).

קליין התחיל במלאכת פירושה של מגילת איכה לפני 25 שנה ועתה מונח פרי מחקריו לפני הקוראים. קליין כותב במבוא: ׳מטרתי העיקרית בפירוש זה היתה לנסות להבין את משמעותן המילולית, הספרותית והתיאולוגית של הקינות, את המטרה שלשמה נתחברו ואת מקום המגילה בתולדות הספרות המקראית׳ (עמוד ח).

לפני הפירושים המפורטים לחמש הקינות של מגילת איכה ישנו מבוא רחב העוסק בנושאים הבאים:

שמות המגילה ומקומה באסופות ספרי המקרא

נושא המגילה ורקעה ההיסטורי

מחבר המגילה, זמן ומקום חיבורה

טיפוסי הקינות במגילת איכה

קינות על חורבן ערי קודש ומקדשים במזרח הקדום והיחס בינן לבין מגילת איכה; האלה המקוננת על עירה בקינות המסופוטמיות, ובת ציון במגילת איכה.

מטרת חיבורן של הקינות

צורתה הספרותית של מגילת איכה: האקרוסטיכון, ׳מקצב הקינה׳ במגילת איכה ובמקרא; אמצעים ספרותיים אחרים בקינות; המבנה הספרותי של הקינות והיחס ביניהן

המסר התאולוגי של מגילת איכה

לשון המגילה

מקבילות לשון ותוכן בין הקינות

מקבילות לשון וסגנון לספרים אחרים במקרא (פרקי התוכחה בתורה; ספרי ירמיה, יחזקאל וישעיה מ-סו; מזמורי תהלים).

הנוסח (נוסח המסורה, נוסח המגילה מקומראן, התרגומים העתיקים, התרגום הארמי)

תולדות הפרשנות היהודית על מגילת איכה (פסוקים מהמגילה בקינות מקומראן; מדרש ׳איכה רבתי׳; מדרשי חז״ל; פרשנות ימי-הביניים)

מגילת איכה בתפילות ובמנהגים

ומבחר ביבליוגרפי.

את הספר חותמים מפתחות לכתובים מקראיים, למקורות אפיגרפיים עבריים ומגילות מדבר יהודה, למקורות מספרות המזרח הקדום, לספרות חז״ל והתרגומים, וכן מפתח עניינים.

החינוך הציוני והסִפֵּר המקראי בראי תכנית הלימודים הממלכתית בתנ"ך, תשי"ד-תשט"ו

צבי פרידלנדר, האוניברסיטה העברית 

מבוא: סֵפֶר התנ"ך כסִפֵּר לאומי

מאז ומתמיד, התנ"ך היווה אבן יסוד בזהותו של עם ישראל. על אף הנוכחות הרציפה של ספר התנ"ך בתרבות היהודית, בכל דור ודור השתנתה הצורה בה נעשתה הפנייה אל המקרא. חז"ל, למשל, קראו את התנ"ך בעולם שאין בו מקדש, כחלק מן ההסבה הדרמטית של עבודת האל מתחום הכוהנים לתחום חייו של הפרט. פרשני ימי הביניים הפכו והפכו בתורה כמנהיגים שביקשו לתת לקהילות ישראל תשובות לשאלות הקשות שהציבו החיים הקהילתיים בגולה. ההשכלה היהודית פנתה אל התנ"ך כחלק מן הניסיון לשנות את החברה המסורתית ואת ערכיה. בעבודה זו אבקש לדון ברגע אחד בתולדות היחס של עם ישראל לתנ"ך, בפנייתה של הציונות אל המקרא, ולבחון כיצד פנייה זו משתקפת בתכנית הלימודים הממלכתית הראשונה בתנ"ך. כמבוא לניתוח תכנית הלימודים, אתחיל בהכרחיות שבנוכחותו של הסִפֵּר התנ"כי בתודעה הלאומית של התנועה הציונית.

באהבתו אותה: וינייטת אבכה נא

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

רפאל, יעקב פוגש את רחל

"הניחו , ואבכה נא, לא אבוש בבכיי, טובים הגברים היודעים בכה",  כתב המשורר  גטה בשיר הפרידה לזולייקה, שאני מתרגם בזה תרגום חופשי ,

" Lasst mich weinen! Dass ist keine .Schande, Weinende Manner sind gut"  

הרף עין גורלי: וינייטת הבכורה והברכה

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

הרכוש, אם "צֹ֥אן וּבָקָ֖ר הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד" (שמואל ב', י"ב, ב') לעשיר, ואם " אֵֽין כֹּ֗ל כִּי֩ אִם כִּבְשָׂ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙" ( שם, ג') לרש, הוא בן לוייה לאדם בחייו. עם צאתו מן העולם, הוא נפרד  בעל כורחו מעל מה שיש לו ומעל מה שאין לו, ובין אם כל ימיו היו מרוץ מצליח אחר העושר, ובין לא היו אלא יגיעה אחר פת לחם חרבה - בא המוות ומשחרר, גם מאדוות העושר גם מייסורי העוני,  "כִּ֤י לֹ֣א בְ֭מוֹתוֹ יִקַּ֣ח הַכֹּ֑ל, לֹא־יֵרֵ֖ד אַחֲרָ֣יו כְּבוֹדֽוֹ" (תהלים מ"ט,י"ח), גם לא 'כל' וגם לא  'אין כל'. אכן, כל עוד הוא חי, אדם הוא אדון קניינו. כספו, ממונו, ביתו, שדותיו, ספרים שכתב, יצירה שייצר. הכל שלו עד שהוא נפטר לבית עולמו. אבל יש לו לאדם בעל הרכוש גם שותף סמוי, או שותפה סמויה, המלווה אותו לא רק בחייו אלא גם אחר מותו. הירושה. צלה. משמעותה. מיצובה בממלכת החוק. 

העדות הקדומה ביותר להגעת החציל לארץ - חדשות מעיר דוד

זרעים של חציל, שיזף, תאנה, דלועים ועדשה תרבותית

רשות העתיקות מדווחת: בחפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד זוהו זרעי חציל – הקדומים ביותר המוכרים בארץ וכן אלפי חרצני גפן, גלעיני זיתים, שיזף, תות עץ, עדשים, תאנים ועוד. כל זאת מבור מהתקופה המוסלמית הקדומה (תקופת שלטונה של השושלת העבאסית, 940-750 לספה”נ).

צדק עלה מן הים

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת וחוקרת

שחף

צדק עלה מן הים

גן הסנהדרין החדש נחנך בשכונת סנהדריה בירושלים

חזית מערכת הקבורה המפוארת אחרי עבודות השימור. 

צילום: אדר' מאיה עובדיה, רשות העתיקות.

 בלב הגן, שמשתרע על 28 דונמים, ניצבים 'קברי הסנהדרין' - מערכות קבורה יהודיות מימי בית שני שחזיתן עוטרה בדוגמאות מהמפוארות ביותר של האומנות היהודית של התקופה.

חיתוך עורלה דמוני או ברית תאולוגית

ד״ר יגאל בן-נון, היסטוריון מחבר הספר ״קיצור תולדות יהוה״ בהוצאת רסלינג

מילת מבוגרים, מצרים

מנהג חיתוך העורלה מקורו כנראה באמונה עממית שנובעת מפחד מנזקיהם של שדים בזמן מסע במדבר ומהגנה מפני השד שתוקף מבוגרים שלא ביצעו את אקט פעולת חיתוך עורלתם לפני צאתם לדרך.

שירים על פרשת השבוע מאת בלה שור

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: בלה שור, פרשה: שירים, צבעונים הוצאה לאור, תשע״ח 2017, 134 עמודים

הוצאת צבעונים

׳הפסוקים לוחשים באזניך: הבה נרקוד! דרשנו!׳ (להתחיל מחדש, עמ׳ 7)

וינייטת לבכותה: דביקות עד מות

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

׳שתי נשמות הדבקות זו בזו׳

איפה יצחק? "וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן"  (בראשית כ"ג,ב') ושם נקברה בעסק גדול, אחרי משא ומתן פומבי ומתוקשר בין אברהם המהגר זה מקרוב בא, לבין משועי העיר, עפרון החיתי, על אחוזת הקבר ועל המערה שבתוכה. הסופר המקראי מנציח מעמד שאילולי היה, היה נדמה על הקורא כפרי יצירתו הנועזת של דרמטורג גאוני. אישה נוכרייה לחברון, כרך של יורשי ענקי הארץ הקדמונים, ותיקה ועתיקה ועתירה שבע מונים מצוען המצרית ששמעה יצאה בכל המרחב, מתה. אין לה קוברים. לא קרוב ולא גואל. העיר מפחדת. מפחדת לקבור. מפחדת לא לקבור. הזר מרתיע את עם הארץ בחייו ובמותו. בחייו, הרבים רואים בו חלוץ פולשים שיירשו אותם. במותו, הם נועלים בפניו בתי עלמין שלהם לבל יירדפו רוחות מתיהם את מי שהטמין בממלכת דומה שלהם גווייה חתרנית, ואו אז, הם מפחדים שמא רוחו של הזר שלא נקבר תחבור לאלוהיה ותבוא להיפרע ממי שחילל וביזה  אותה. 

ספר בראשית כמצע מקודש לשיח בין מחבר נעלם לקוראים משתאים

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

סבינה סעד, גן עדן

ספר בראשית נמנה עם קומץ הספרים שעליהם אפשר לומר בוודאות ששינו את פני העולם, העשירו את התודעה האנושית הן באשר לעולם הנגלה, על סבכיו ומעמקיו האנושיים, ורבדיו ההיסטוריים והסיפוריים, הן באשר לעולם הנסתר, על ממדיו האלוהיים, המחזוריים והנצחיים. ספר בראשית נמנה עם הספרים הבודדים שיצרו דיאלוג הולך ונמשך, בן אלפי שנים, עם דורות רבים של קוראים, שראו בו חיבור מעורר השראה ומבקש ביאור ופירוש, הן בלשונו המקורית, לשון הקודש, הן בתרגומים לרוב שפות תבל. הספר זכה למעמד שאין דומה לו בעולם המערבי משעה שהפך למסד מקודש לשלוש הדתות המונותאיסטיות, המיוסדות על ספר. בשל עובדות אלה היווה ספר בראשית מקור השראה לאמנות הסיפור והמיתוס, בכתב ובעל פה, למוזיקה ולשירה, באומר ובצליל, ולאמנות החזותית על שלל גווניה, מהעת העתיקה ועד ימינו.

וינייטת זועק עד השמים: צעקה מסדום ומעמורה

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

Munch The Scream lithography

כשצועקים מן הארץ, יורדים השמים לראות. כן היה בסדום . "וַיֹּ֣אמֶר ה' זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד. אֵֽרֲדָה נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣ו - כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה" (בראשית י"ח כ'-כ,א). כך היה במצרים , "וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם רָאִ֙יתִי֙ אֶת הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם".)שמות ג' ט'). מיד באו חכמים ולמדו מכאן "אף על פי שהכל גלוי וידוע לפניו יתברך, נכתב זה ללמד לבני אדם שלא ימהרו במשפטם שהרי האל אמר לראות" (רד"ק), וזה לכלל היחסים בין אדם לחברו שפעמים הרבה נפגמים מפני שאנשים אומרים מה שלא ראו, ומעידים מן השמועה ומלקטים עובדות כביכול מן העננים. לדידו של רש"י זה בראש וראשונה לשופטים, " למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראִ֙יה", ואכן כך מקובלים אנחנו מימים, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו',ב') ובלא ראִ֙יה אין ראייה, ובלא ראייה אין בדיני אדם הרשעה , ואפילו בטרם חישלו רבותינו הלכות בישיבות בבל כבר אמר יהושפט המלך לשופטים בירושלים " רְאוּ֙ מָֽה־אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים " (דברי הימים ב', י"ט,ו'). כך תלו דיני תורה ודרך ארץ בפסוקים.

תפוח בדבש - Apple in Honey

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת. תרגום לאנגלית: פרופ׳ איתן מדיני
ציור: סבינה סעד

סבינה סעד, אדם, חוה והנחש

     
     ומי את גן העדן ירש? 

שפן הסופר - מחקר ביקורתי או רומן היסטורי? תגובתו של ד״ר יגאל בן נון לביקורתו של פרופ׳ יאיר הופמן

ד״ר יגאל בן-נון, היסטוריון

 תגובתו של ד״ר יגאל בן-נון לתגובתו של פרופ׳ יאיר הופמן

יאיר הופמן, חוקר מקרא רציני, הבחין בצדק בחשיבות הערתי המתודית בסיום מאמרי (שפן בן אצליהו, מחבר הסאגה ההיסטורית במקרא, המוסף לספרות, הארץ, 8/9/2017) לפיה ״עלינו קודם כל למיין טקסטים על פי הסוגות הספרותיות שלהן״. מסיבה זו מתבקש קורא הארץ להבחין בין מאמר עיתונאי לפירסום מחקרי הכולל אפרט מדעי עם הנמקות, דיונים ומראי מקום. לכן אין לחפש במאמר עיתונאי מה שלא אמור להיות בו. במוסף לספרות הצעתי סיכום פשוט של תיזה מחקרית שנפרסה על כשליש מספרי ״קיצור תולדות יהוה״, והיא מיועדת לקהל קוראים אינטליגנטי שעדיין לא קרא את הספר.

השעון הדו-כיווני: העבר החי בהווה ומכונן את העתיד

horologe small2 from Esther Shalev-Gerz on Vimeo.

לחצו על המשולש במרכז להפעלת הווידאו. 

בין עפר לכוכבים - מקאמה על אומה זו

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

אומה זו משולה לעפר וכוכבים:                                   

כשהם יורדים – יורדים עד עפר.        

 וכשהם עולים – עולים עד לכוכבים (מגילה ט”ז).

ריחוף על פני המים והבדלות בין מים למים: מחשבות על המים והבריאה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תוכן העניינים:

וינייטת ההר שבתווך: בין העי ובית אל

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

הר הוא לעולם בתווך. הוא ניכר מפני שהוא בתווך. לא מפני שהוא גבוה הוא הר, אלא מפני שהוא מוקף שפלה וגאיות  ומתנשא מעליהם, הוא הר. יש רמות שגובהם מעל פני הים עולה על גובהם של הרים הרבה, אבל כיוון שאינן בתווך, הן לא הרים ולא גבעות. כשמן כן הן, מישור ברמה.

פּרשת "לֵךְ לְךָ" והשיר "גלוּת"

המשורר בלפור חקק כתב בצעירותו את השיר "גלות" המתאר עליית סבו מבבל לארץ בהקבלה לעליית אברהם אבינו מבבל על פי הדיבור האלוהי. אך למרות שהשיר מתאר חוויה של עלייה לארץ, הוא נקרא "גלות". המשורר מתאר כאן את הולדת שירו.

כתנות הפסים שנתפרו להרצל ובלפור חקק עם לידתם

בלפור חקק, המשורר

השבוע פרשת "לךְ לךָ", הפרשת המכוֹננת של הוּלדת העם היהודי. אברהם אבינו זכה לתואר המחייב "אבינו", אבי האוּמה. עד אז משפחתו  הייתה עובדת אלילים וגרה באוּר כּשְׂדים, בָּבל (עירק של ימינו). האל מצַווה את אברהם (שבראשיתו נקרא אברם) לעזוב את ארצו ואת מולדתו וללכת אל הארץ המובטחת לעם ישראל, העם שייצא מחלציו:

מה היה "עץ הדעת"?

The Fall of Man, by Lucas Cranach the Elder

התורה מספרת כי לאחר שנברא אדם הראשון הניח אותו האלהים בגן העדן, אשר היה משופע בכל עץ וצמח, ואף התיר לו לאכול מכול אשר ירצה, ועם זאת נאמר לו כי "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל...כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב, יז). כידוע לכל לא עמדו אדם וחוה באיסור זה ולאחר שאכלו מפרי העץ, לא מעט בעטיו של הנחש שהסית את חוה לעשות כך, נענשו בעונשים חמורים ואף גורשו לעולם משלוות גן העדן. יגיעתו של הגבר לשם פרנסתו וייסורי הלידה של האישה באו, לפי סיפורי התורה, כעונש של אכילת פרי "עץ הדעת טוב ורע".

באתי אליכם מארץ בבל

בלפור חקק, משורר

Athanasius Kircher, Turris Babel 

בָּאתִי אֲלֵיכֶם מֵאֶרֶץ בָּבֶל הַיָּפָה

בָּאתִי מֵאֶרֶץ שִׁנְעָר

מֵאֶרֶץ שׁוּמֵר וְאַכַּד

אָמַרְתִּי לָכֶם הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים

וְלֹא נִהְיֶה כָּל אִישׁ לְבָדָד

אָמַרְתִּי: נִשְׂרְפָה הַלְּבֵנִים לִשְׂרֵפָה 

הַלְּבֵנָה תְּהִי לָנוּ לְאֶבֶן

וְהַחֵמָר יִהְיֶה לָנוּ לְחֹמֶר

וּבְיַחַד נִבְנֶה לָנוּ אֹמֶר.

מגירות מסתתרות בתיבה נושנה - וינייטת המגדל בבקעה

יצחק מאיר, סופר הוגה דעות ומשורר

 Pieter Bruegel the Elder - The Tower of Babel

יתכן כי בסולם המידות של האדם, שלב תחושת ההשפלה, נמיכות הרוח והקומה, הדיכאון ואובדן האמון בחירות, הוא המאיץ לעלות לשלב הרם של היוהרה והגאווה, שלב האשליה שיש במעמד המוגבה מעלה של יתרון  בכל,  גם על האדם המפגר כביכול לעלות עדיו. אם "מי יישפל" גורם "למי ירום", והחתירה לעלייה - יותר משהיא ביטוי לשאיפה לנעלה היא ביטוי לחרדה משותפות הגורל עם מי שנמצא בתחתית - הופך השלב הרם האריתמטי של אותו סולם ,לנמוך בשלבים הגיאומטריים שבו.