לחשי תפילה קצרים של נשים בשפה הדבורה בלאדינו בשלוש עתות מצוקה

ד״ר ניצה דורי, חוקרת ספרות, שאנן - המכללה האקדמית הדתית

תקציר

מאמר זה יעסוק במספר מצומצם של סגולות מילוליות, לחשים או תפילות קצרות, שנהגו נשים דוברות לאדינו להתפלל, ללחוש או לברך בעתות של מצוקה: לידה, מלחמה ובצורת. תפילות אלו, שנאספו מפי מסרניות, נבחרו מכיוון שהן אינן מצויות בשני הספרים המרכזיים של תפילות נשים, שתועדו בעת האחרונה - ספרה של ד"ר עליזה לביא, "תפילת נשים" (2005), שיש בו ליקוט תפילות נשים מעדות שונות, בין היתר גם בשפת הלאדינו, וספרה של פרופ' אורה רודריג שורצולד (2012), "סדר נשים", המביא את התפילות הכתובות בסידור "סדר נשים" בלאדינו מהמאה השש עשרה.

מטרת מאמר זה, לתעד אותן תפילות קצרות לפני אובדנן. הן מובאות כאן מפי קולות מסרניות, דוברות לאדינו, בשלמותם על הוויית החיים שבן, על הנורמות התרבותיות והמועקות האישיות, תוך דיון וחקר כל תפילה בפני עצמה.

מלות מפתח: תפילת נשים, לאדינו, מסרניות, לחשים, יהדות ספרד.

למה זה לעולם - מחשבות על בראשית כה, כב

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

למה זה לעולם

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-יְ.ה.וָ.ה " (בראשית כ"ה, כ"ב)

פרשנים הרבה אמרו דברים הרבה על דבריה הסתומים של רבקה. יש שראו בה אישה צעירה, שנדהמה להיוודע אחרי תקופה של עקרות כי לא עובר אחד בבטנה, אלא שניים, "והיא שאלה לנשים שילדו  אם אירע להן ככה, והן אומרות לא, ותאמר אם כן הדבר, למה שה אנוכי בהריון משונה" (רש"י, ואבן עזרא בניסוח של הרמב"ן). " לָמָּה זֶּה" על פי פרשנות זאת משמע, "אם כן". הרמב"ן עצמו דוחה  תוכנם של פירושי קודמיו ואומר כי מה שרבקה הלכה לשאול את ה' הוא  " אם כן למה זה אני בעולם, הלוואי ומתי או שלא חייתי". רש"י ואבן עזרא כמו אומרים כי רבקה לא יכלה לשאת את העובדה כי גורלה אינו כגורל כל אישה מצויה, והרמב"ן כמו אומר כי לא יכלה לשאת את  עצם עובדת היותה היא. "לָמָּה זֶּה" נשאר 'על כן', בשני הפירושים, ובעצם בכל הפירושים המצויים בכאן, ורק סיבת השאלה על הייסורים משתנה.

אֲנִי אַנְטִי-גִּבּוֹר: הרהורים על גבריות, אלימות ומיניות או: מיתוס שמשון כמיתוס מסרס

משׁה שׁפריר

שמשון ודלילה, ואן דייק

מוֹדֶה אֲנִי וִּמְתְוַדֶּה:

לֹא יָכֹלְתִּי כְּמוֹ הַגִּבּוֹר שִׁמְשׁוֹן

דברי הספד ללאה קוגוט

פרופ׳ שמחה קוגוט, בעלה

דברי הספד ללאה (י"ט מרחשוון תש"ף 17.11.2019)

לאה יקרה שלי,

קרוב לששים שנה חלפו מאז שפגשתיך לראשונה ונפשי נקשרה בנפשך. נפלאות דרכי הבורא ובהן שיטת "מחורבותייך אבנך". היכרותי את לאה צמחה על רקע התייתמותה משני הוריה, בזה אחר זה, בהיותה בת 16 ו-17 (יום הזיכרון של אביה יהיה בעוד יומיים). בהיותה גם בת יחידה, הנסיבות הוליכו אותה מבית הוריה בבני-ברק אל בית דודהּ, בתל-אביב. הדוד, ר' דוד הדרי – אביו של הרב ישעיהו הדרי הנודע, שניהם מנוחתם כבוד – התפלל באותו בית-כנסת שהוריי ואני התפללנו בו ולאה באה לבית כנסת זה לאמירת "יזכור" על הוריה. היא הייתה נערה בת 17 וחצי, מהממת וכובשת, תחילה ביופיה, ומשהיכרתיה גם באישיותה. היה בה שילוב נדיר של יופי פיזי עם בגרות נפשית, חכמת חיים ותושייה. בטרם מלאה שנה להיכרותנו – נישאנו. מאז שהיכרנו, לאה, עָמַדְתְּ במרכז חיי והשתדלתי ככל האפשר להיטיב עִימך. אני מקווה שהשתדלותי עלתה יפה.

יאיר הופמן 2019-1937: מקבץ מחכמתו

-----, התאנים הטובות, גלות יהויכין ומורשתה: ספר חדש של פרופ׳ יאיר הופמן
לאה מזור, פירוש לספר מיכה מאת פרופ׳ יאיר הופמן
----, השקת פירושו של יאיר הופמן לספר מיכה
דן לאור, דברים לכבודו של יאיר הופמן לרגל הופעת פירושו לספר מיכה
יאיר הופמן, מבט רפלקטיבי על מלאכת הפירוש לספר למיכה
דלית רום-שילוני, על מיכה בין ספרי הנביאים ועל פירושו של הופמן למיכה
יאיר הופמן, על המקרא בימינו: מחקר וחינוך
יאיר הופמן, עמוס ונבואותיו על רקע תקופתו
יאיר הופמן, מה לתבן את הבר - תגובה לעמדתו של זנד

יאיר הופמן, "כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה" (משלי כד 6), או "עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י" (יש' מג 21). ואולי "מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ" (יש' מט 17)? – על התקבלות אתוס החכמה בישראל

יאיר הופמן, התורה נכתבה בידי בני אדם לפני למעלה מאלפיים שנה

יאיר הופמן, "כאספי קיץ כעללת בציר" (מי' ז 1): מבנהו הרכבו ותכלית חיבורו של מיכה פרק ז

השמים נשאו אותם לשבת יחדיו: וינייטת ההולכים והמתהלכים

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

המסע של ישראל בעולם הזה, במרחב הזמן ובמרחב המקום, בהיסטוריה ובאיי הים, מתחיל  ב" וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" ( בראשית י"ב,א'). לאמת, הוא מתחיל לפני כן. המשפחה המייסדת, משפחת נחור ותרח, שמולדתה באור כשדים, אינה מוצאת שם, מטעמים שאין המקרא מונה אותם,  בקעה להתגדר בה, והיא עוקרת עצמה ללכת אל ארץ כנען "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" ( שם, י"א,ל"א). אין יודע מתוך הכתוב איזה מוניטין יצאו לארץ כנען עד שמשפחה רואה בה ממולדתה אור כשדים, יעד להגירה. אין רמז להבטחה. אין ציון של סגולה הקשורה לכנען. אך יש תחושה כי באור כשדים היה לה לארץ כנען מעמד של חלופה מיטיבה,  כמו שיש להניח כי משפחת נחור ותרח נחשבה בעיני הכשדים כזרה , כשונה, כאחרת, כמשפחת גרים, והחליטה לחפש גורלה בכנען הרחוקה, יחסית. אבל, כפי שיארע במשך הדורות שיבואו, מהגרים שיצאו ללכת 'ארצה חלומותיהם', לא הגיעו. חנו בדרך. לא מצאו כוח, או אולי אף לא סיבה טובה, להשלים את המסע אל ארץ היעד, ויתד זמני שתקעו בחנייה, היה ליתד אמיץ. הארעי היה לקבע.

כשרוח אלהים רחפה על פני המים היא ראתה אותנו

אלי יונה, משורר

Michelangelo Caravaggio, Narcissus

נרקיסים
                                             "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ..." בראשית א' 27

כְּשֶׁרוּחַ אֱלֹהִים רִחֲפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם
הִיא רָאֲתָה אֶת הָאָדָם
וְהִתְאַהֲבָה בָּאָדָם
וְשָׁקְעָה בָּאָדָם
וּפָרְחָה בָּאָדָם

דו-שיח מסוג אחר

פרופ׳ עדנה אפק, חוקרת ספרות, תרבות ולשון, משוררת ואשת חינוך

דּוּ-שִׂיחַ



תְּחִלָּה הָיוּ שְׁנָיִים


גְּבֵהִים אֵל מוּל שָׁמַיִם.


דּוּ-שִׂיחִים.


צְמֵחִים, שְׂמֵחִים.


עַד שֶׁהִתְחִילוּ הַטְּרוּנְיוֹת


תְּלוּנוֹת, תָּמִיד תְּלוּנוֹת:


מַסְתִּיר לִי אֶת הָאוֹר


גּוֹזֵל מִמֶּנִּי מַיִם


לֹא רוֹאִים אֶת הַשָּׁמַיִם.

קול על אשה

ד״ר רות למדן, אוניברסיטת תל-אביב

קול באשה

קול על אשה

השימוש שנעשה כיום בביטוי 'קול באשה ערוה' (בבלי, ברכות, דף כד ע"א) הוא תוצאה של פרשנות משובשת ומגמתית. 'הוצאת קול' בעברית – משמעה להלך רכיל, להוציא שם רע או להפיץ שמועות לא מבוססות על מישהו. משהו מסוג "אשה אחת אמרה...", ואם כך, ניתן לפרש שהכוונה ב 'קול באשה ערוה' היא להוצאת קול על אשה, ולא איסור על האזנה לקולה. כלומר: הביטוי אוסר באיסור חמור להלך רכיל ולהפיץ שמועות על אודות נשים. ולפיכך, הוצאת שם רע לאשה – היא בבחינת ערווה, מעשה בל יעשה.

פתרון תשבץ הטעמים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מורים המעוניינים להקנות לתלמידיהם ידיעה בסיסית בטעמי המקרא לצורך שיפור היכולת שלהם לקרוא אל נכון את הפסוקים יכולים להעזר לצורך חזרה על החומר בתשבץ הטעמים. פתרון התשבץ מצ״ב. 
הקליקו על התמונה להגדלה או הורידו אותה למחשביכם.

Homework: Causing More Problems Than it Solves

Maya

Grade 8

After slaving away at one or more desks all day, the last thing students want to do is sit down at yet another table and complete more work. As of late, it seems as though schools are assigning more than their fair share of homework to students. Some parents approve, but others are very concerned about the amount of homework their children do.  Schools in the United States should assign less homework.  Excessive homework causes a nearly comical level of stress on students, giving too much homework is simply ineffective, and homework is as much a nuisance to parents as it is to their children. Teachers should be assigning their students less homework.

טעמי המקרא - תשבץ לתלמידים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

למורים המעוניינים להקנות את יסודות טעמי המקרא לתלמידיהם לצורך שיפור הקריאה הרהוטה.
הקליקו על התמונה להגדלה או הורידו אותה למחשביכם. פתרון התשבץ מצוי כאן.
בהצלחה!

שפה אחת ודברים אחדים

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.  ב וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם  פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.  ה וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  ז הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.  ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  

הד.נ.א. של יעקב - פסל סביבתי של סם פיליפ

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יצירת סם פיליפ, שדרות אלרוב, ירושלים 2019 

פיסול חוצות הוא תרומה אמנותית לשיפור איכות החיים ברשות הרבים. הוא תורם לסביבה ממד עומק אמנותי שמרומם אותה מעבר ליום-יום וצרכיו המעשיים.

והנערה רצפה בת איה יפת תואר

ד״ר דן אלבו, משורר והיסטוריון

וְהַנַּעֲרָה רִצְפָּה בַת-אַיָּה יְפַת-תֹּאַר 

וְהַנַּעֲרָה רִצְפָּה בַת-אַיָּה יְפַת-תֹּאַר
וְטוֹבַת מַרְאֶה וּפָנֶיהָ לְבָנוֹת כִּבְדֹלַח,
וּבְמוֹת שָׁאוּל בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר-צְבָאוֹ אֵלֶיהָ.
"מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל-פִּילֶגֶשׁ אָבִי"? הִתְפָּרֵץ, אִישׁ-בֹּשֶׁת
בִּצְעָקוֹת מְטֹרָפוֹת, לְעֶבְרוֹ

תגובה למאמרו של יצחק מאיר - ממלכת כהנים: מגדל עץ של מלכות

ד״ר ישראל כץ, חוקר מקרא ומחנך

תגובה למאמרו של יצחק מאיר, ממלכת כהנים: מגדל עץ של מלכות

קשה לקבל את הרושם שמחבר המאמר, יצחק מאיר, סבור כי שיבת ציון היא המאורע היחיד שהתרחש מאז הצהרת כורש. מכול מקום זה הרושם המתקבל ממאמרו. לדעתי היה מקום לציין כי שבי ציון המבטאים געגועים לציון, עשו זאת בהיותם בגלות, אך בארץ היו יהודאים וישראלים רבים שלא יצאו לגלות. הם לא היו צריכים להתגעגע, הם חיו בארץ. מכיוון ששבי ציון הגדירו עצמם "זרע קודש" כדברי ישעיהו, הם ראו בנשארים בארץ אנשים בעלי דת מעורבת, סינקרטיסטית, כפי שהנביאים עשו בנבואות התוכחה שלהם.

וינייטת ממלכת כהנים: מגדל עץ של מלכות

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

שיבת ציון אחרי שבעים שנות גלות בבל הייתה בנויה על הסנטימנט הלאומי של "עטרה ליושנה".  על פי מספר השבים, ועל פי מעמדם החברתי, השלימו רוב הגולים עם גורלם החדש ותהליכים של טמיעה בתוך בבל, תרבותה, אמונותיה, כלכלתה, עתידה, פעלו פעולה מכרעת על רוב ישוב הגולים "שִׁירוּ לָנוּ    מִשִּׁיר צִיּוֹן-  אֵיךְ נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יה'  עַל אַדְמַת נֵכָר" ( תהלים קל"ז,ג'-ד'), היא געגועי משוררים, אולי אפילו ריטואל של ערגה לשוב לציון שמאופסן מלכתחילה לתוך מדור של הלכתא דמשיחא שאינו מחייב הלכה למעשה להתכחש למציאות. הדברים ידועים.

בית מקרא סד (תשע״ט), חוברת א

הוצאת מוסד ביאליק

בית מקרא סד (תשע״ט), חוברת א. הוצאת מוסד ביאליק. 

תוכן העניינים

שמריהו אזרחי,  מות שאול ומעשי אנשי יבש גלעד בעקבותיו: עיון מחודש בשמ"א לא; בדה"א י ובשמ"ב כא  

אבראהים בסל, שני כתבי יד מזרחיים לתורה בערבית-נוצרית – האמנם שתי מסורות שונות?  

עדנה הילביץ', האישה החכמה ויואב (שמ"ב כ 22-13), מודלים רטוריים לנאום שכנוע

                                

נאוה כהן, מזמור ל – מזמור התודה ה'אבוד' של חזקיהו המלך 

יצחק סטרשינסקי, פירושו של ר' דוד קמחי (רד"ק) לסיפור יהוא (מלכים ב' ט-י) 

                          

נילי שופק, 'איוב' המצרי: דמותו של הגיבור הסובל בספרות החכמה המצרית הקדומה בזיקה לאיוב המקראי

                    

דוד שפירא, ים הנחושת – עיון מחודש

כנסיה ביזנטית נחשפה ברמת בית שמש ותערוכת ׳המרטיר המהולל׳ במוזיאון ארצות המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מימין: צילום הפסיפס על רצפת המוזיאון.
משמאל: פסיפס העיט. צילום: אסף פרץ - רשות העתיקות 

מזה שלוש שנים מנהלת רשות העתיקות (בעזרת רבים וטובים) חפירת הצלה ארכיאולוגית מדרום לשכונת רמת בית שמש, בהנהלתו של בנימין סטורצ׳ן. בחפירות נחשף מכלול אדריכלי מורכב ששטחו כ-1.5 דונם. במרכזו נחשף מבנה של כנסייה מפוארת בתבנית של בסיליקה – מבנה מאורך, שלאורכו ניצבו שני טורים מקבילים של עמודים שחילקו אותו לשלושה:  אולם תווך מרכזי ושני אולמות מצידיו (סיטראות). לפני חזית הכנסייה משתרעת חצר רחבת ידיים (אטריום). בחלקה המזרחי של הכנסיה היה האפסיס ובו עמדה הבימה עם שולחן המזבח. מתחת למזבח היתה הקריפטה שבה הוצפנו כנראה שרידי המרטיר. האזור הזה הופרד מאולם התווך על ידי סורגי שיש מעשה תחרה. ממזרח לאפסיס נמצא חדר הטבילה ובו אגן טבילה בצורת צלב. מאוחר יותר נוספה למבנה קפלה צדדית עם רצפות פסיפס עם תיאור עיט, שהיה סמל האימפריה הביזנטית. מעל ראש העיט היתה כתובת יוונית ׳המשיח מנצח׳. 

אגן טבילה בצורת צלב. צילום: רשות העתיקות

על המחקר הספרותי של המקרא - ראיון עם פרופ׳ יונתן גרוסמן

ד״ר לאה מזור מראיינת את פרופ׳ יונתן גרוסמן.

שלום לך, פרופ׳ יונתן גרוסמן, 

הופעת ספרך השישי, יעקב – סיפורה של משפחה (ידיעות ספרים, 2019), היא הזדמנות מרנינה לשוחח אתך.  

אתה איש אוניברסיטת בר-אילן אך מלמד גם במכללה האקדמית הרצוג בגוש עציון. מהו לדעתך ההבדל בין חקר המקרא והוראתו במוסדות בעלי אוריינטציה דתית לבין מוסדות אחרים להשכלה גבוהה בישראל? אם אכן קיים הבדל כזה לדעתך, במה הוא מתבטא הלכה למעשה? 

זו שאלה מורכבת למדי, שיש לה היבטים מגוונים, אבל אנסה לשרטט איזה קו תיאורטי שמבחין בין חקר מקרא אקדמי לבין פרשנות דתית. כדי לשרטט הבחנה תיאורטית שיש בה ממש, עלינו להשתחרר תחילה מזיהוי עמדות הקריאה עם מוסדות לימודיים. אוניברסיטת בר אילן ניצבת כמובן לצדן של שאר האוניברסיטאות שבצד האקדמי, אך למעשה, גם במכללת הרצוג – שהיא באמת מכללה למורים בעלת אוריינטציה דתית מובהקת – מורים רבים אימצו מתודות מחקריות מובהקות. אם נבודד את השאלה העקרונית מהמימושים המוסדיים שלה, יקל עלינו לשרטט גבול בין שתי עמדות הקריאה.

האם אתה יאשיהו מלך יהודה? בחן את עצמך!

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

רעיון למבחן בקיאות לתלמידים. על אותו דגם ניתן לנסח מבחני בקיאות לגבי אישים מקראיים אחרים. 

האם אתה יאשיהו מלך יהודה?

כל נדרי של אבי

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת סופרת וחוקרת

כָּל נִדְרֵי שֶׁל אָבִי
אָבִי עָלָה לְיִשְׂרָאֵל
‏בֶּאֱמוּנָה,
אַךְ לֹא בָּאֵל.

אילו היית באמת אלהים

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת וחוקרת

בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים

בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים
מֵנִיף "יוֹשֵׁב מְרוֹמִים"
אֶת חַלְלֵי הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים:

אַתֶּם לְמִיתָה וַאֲנִי לְחַיִּים.

והַם לוֹ עוֹנִים:
אִלּוּ הָיִית בֶּאֱמֶת אֱלֹהִים
הָיִינוּ עֲדַיִן בֵּין הַחַיִּים.

בין זרועותיה הפתוחות של הארץ שלנו הזאת - פואמת מיטת הברזל

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

מיטת ברזל

יד  לזכרה  של אולגה

יָדֶיהָ שֶׁל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָיוּ כְּפוּתוֹת,
אֲבָל זְרוֹעוֹתֶיהָ הַקְּשׁוּרוֹת הָיוּ פְּתוּחוֹת.
מִגְדְּלֵי הַשְּׁמִירָה סָבִיב לְעַתְלִית

דָּמוּ לְהַפְלִיא לְכָל מִגְדְּלֵי

הַשְּׁמִירָה אֲשֶׁר נִנְעֲצוּ סְבִיב

לא ביקשה בנים, שרה, אברם בן לה

אסתר ח"ג ויתקון, משוררת, מרצה לספרות וציירת

Giovanni Battista Tiepolo (1726-1728)
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן  (בר׳ יח, ב)

שרי אשת אברהם לֹא בִּקְּשָׁה בָּנִים, שָׂרָה אַבְרָם לָהּ בֵּן, יוֹנֵק שָׁדֶיהָ וְאָדוֹן לְכָל מַעֲשֶׂיהָ, עֵינֶיהָ נָשְׂאָה לֵאלֹהֵי לֵךְ לְךָ, שֶׁיִּנְצְרֵהוּ מִכָּל רָעָה, שֶׁטּוֹב הוּא לָהּ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים. בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים, כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת אַבְרָם מְיַחֵד יִחוּדִים לֵאלֹהָיו, הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב, לֹא טוֹמֵן עוֹד רֹאשׁוֹ בְּחֵיקָהּ, לֹא מְצַחֵק עִמָּהּ לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, נִכְמְרוּ גַּעְגּוּעֶיהָ לְיֶלֶד, עַד בְּלוֹתָהּ

תשליך

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת סופרת וחוקרת

תשליך

תַּשְׁלִיךְ



כְּמוֹ יוֹסֵף לַבּוֹר

כְּמוֹ הַבָּנִים לַיְּאוֹר

תַּשְׁלִיךְ



האימפריה המצרית בכנען - מפגשים בין-תרבותיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

עידו קוך, צִלה של מצרים: מפגשים בין-תרבותיים בדרום-מערב כנען בתקופת הברונזה המאוחרת ובראשית תקופת הברזל, הוצאת יד בן צבי, ירושלים תשע״ח 2018, 244 עמודים

המסגרת הכרונולוגית של הספר שלפנינו היא תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל 1. מהמחצית הראשונה של המאה ה-16 לפנה״ס ועד אמצע המאה ה-10 לפנה״ס.  

תולדות ארץ ישראל בתקופה זו מתאפיינים במגעים תדירים בין האוכלוסיה המקומית לבין קבוצות זרות, ובראש ובראשונה בינה לבין האימפריה המצרית ששלטה בכנען במשך כ-400 שנה. הספר חוקר אותם לאור ממצאי התרבות החומרית בדרום-מערב כנען: בשפלה ובמישור החוף הדרומי של ארץ ישראל, שהוא האזור הקרוב ביותר למצרים. ואכן נמצאו בו העדויות הרבות ביותר לנוכחות המצרית. לאורך החוף הוקמו מרכזים אימפריאליים שנועדו לשמש תחנות אספקה לצי ולצבא המצריים כחלק מביסוס האחיזה המצרית לקראת ההתמודדות עם ממלכת מיתני (עמ׳ 135).

על ׳אוצר הציטטות׳ מאת איתן בן-נתן ועל תופעת ספרי הציטטות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

איתן בן-נתן (ליקט, תרגם וערך), אוצר הציטטות: מן ההגות והספרות העולמית לדורותיה והמקורות העבריים העתיקים והחדשים, הוצאת מאגנס, ירושלים 2008, 868 עמודים

אחת הסוגות הספרותיות המסקרנות ביותר היא סוגת קבצי הליקוטים. היא עולה כפורחת בכל העולם מהעת העתיקה ועד ימינו אלה. קבצי ליקוטים מהעת העתיקה הגיעו אלינו על גבי פפירוסים ומגילות, ובעת החדשה - על גבי ספרים וקבצי אינטרנט (אזכיר במיוחד את מיזם הויקיציטוט). הטכנולוגיית לשימור הזכרון השתנתה אבל לא הדחף לשמר את דברי החכמים וחידותם. 

הליקוטים הם טקסטים המקבצים תחת קורת גג אחת חומר ספרותי קצר ומגוון שנחשב לחכם ומחכים, ושנשאב ממקורות שונים ועבר תהליכי ברירה ועריכה. יש קבצים שמוקדשים לתחום מסויים כמו פילוסופיה, היסטוריה, פוליטיקה, או כלכלה, יש קבצים של פתגמים, הומור, אנקדוטות, אוקסימורונים, כתובות על מצבות או סיסמאות ויש קבצים שנשאבו מדבריה של אישיות מסויימת אחת, יהא זה סופר, הוגה, מנהיג או מדען.

ספרו של שמואל פסברג על תחביר לשון המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

שמואל פסברג, מבוא לתחביר לשון המקרא, ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשע״ט, 286 עמודים

יש לברך על הופעת ספרו החשוב של פרופ׳ שמואל פסברג על תחביר לשון המקרא. תחביר (סינטקס) הוא התחום המתמקד בשימושי המלים ובדרך חיבורן למשפט. 

הספר המרכזי על תחביר לשון המקרא ששימש את קוראי העברית במשך עשרות שנים היה החוברת הצנומה, ׳תחביר לשון המקרא׳, שיצאה לאור בשנת תשכ״ו בהוצאת אקדמון. היא התבססה על הרצאותיו של פרופ׳ חיים רבין באוניברסיטה העברית בירושלים ונערכה על ידי תלמידו שמואל שקולניקוב (לימים פרופ׳ לפילוסופיה). מאז התרחב חקר תחביר לשון המקרא ונוספו לו תובנות רבות ונדרש ספר חדש שיביא אותן לקורא העברי. לשמחתנו הוא מונח עתה לפנינו.

ראיון עם ד״ר חיים חיון - המורה, המחנך, החוקר והאדם

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית (מראיינת)

 תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים (משלי יג, יד)

ד״ר חיים חיון מלמד במכללת סמינר הקיבוצים ומעת לעת באוניברסיטה העברית. מחבר הספר ותצא דינה - קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, מאגנס, ירושלים 2011

1. המקרא הוא ספר אמונה עתיק שבמרכזו ה׳ אלהי ישראל. מורי התנ״ך בבית הספר הממלכתי חיים במאה ה-21 בתרבות מודרנית השונה לחלוטין מהתרבות של ימי המקרא. יש ביניהם חילוניים, מסורתיים ודתיים. איך היית מנחה אותם להתייחס בהוראתם לאל המקראי?
מורי התנ"ך יכולים להיות מאמינים בני מאמינים או כופרים בני אפיקורסים ובלבד שיבינו את מקומו של האלוהים במקרא ויתייחסו לאמונה המקראית של קדמונינו ברגישות. גם אם אלוהים איננו קיים יש לתת לו מקום של כבוד, הרי בזה האמינו אבותינו ואמותינו. הניסיונות שנעשו להוציא את האלוהים מהתנ"ך מגוחכים לכן בעיני. רוח אלוהים מרחפת מעל פני הספר כי היא שוכנת בקרב כותביו, וכדי להיטיב להבין את דבריהם אנחנו חייבים להבין את עולם אמונותיהם ודעותיהם.

׳ ומלך אין בישראל - משפט ופוליטיקה בסיום ספר שופטים׳ מאת עומר מינקה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת רסלינג

עומר מינקה, ומלך אין בישראל - משפט ופוליטיקה בסיום ספר שופטים, הוצאת רסלינג, תל אביב 2019, 282 עמודים

הטענה המרכזית בספר היא שפרקים יז-כא בספר שופטים נושאים ערך פוליטי-חברתי-חינוכי ייחודי שמבקש לעצב את החברה של עם ישראל הקדום. גישתו היא אינטרדיסציפלינרית. ׳באמצעות שימוש חדשני במתודולוגיה רב-תחומית, המשלבת תובנות מתחומי הספרות הכללית, חקר המזרח הקדום, המשפט ומדעי החברה, מוארים הסיפורים בסוף ספר שופטים באור חדש היאה לתפקידם הספרותי כשלב ביניים בין תיאורי השופטים לבין סיפורי הממלכה הישראלית׳ (מן הכריכה האחורית).

יעקב - סיפורה של משפחה. ספרו של יונתן גרוסמן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: יונתן גרוסמן, יעקב - סיפורה של משפחה, הוצאת מכללת הרצוג - תבונות * ידיעות אחרונות * ספרי חמד, ראשון לציון תשע״ט 2019, 543 עמודים

׳יעקב - סיפורה של משפחה׳ הוא ספרו שלישי של פרופ׳ יונתן גרוסמן, בסדרת נועם המוקדשת לקריאה ספרותית בספר בראשית. הכרך הראשון הוקדש לסיפורי הראשית, הכרך השני למחזור סיפורי אברהם, והשלישי, המונח עתה לפנינו - למחזור סיפורי יעקב. ומדוע אין כרך על סיפורי יצחק? מאחר ש׳ההכרעה המקראית היא לפתוח את מחזור סיפורי יעקב מיד בתום מחזור סיפורי אברהם, וסיפורו של יצחק בלוע בתוך מחזור סיפורי בנו׳ (עמ׳ 11).

כה רב הדמיון ביני ובין שמשון!

אלי יונה, משורר

ברוך וינד, שמשון

ותחל רוח ה׳ לפעם בי... ורוח האהבה... והגבורה.

*בסוף השיר תוכלו למצוא את תרגומו לאנגלית שנעשה על ידי פרופ׳ איתן מדיני.

בין עיבל לבין גריזים בשביל הבחירה: וינייטה על תנאי

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

בטרם ימסור  לזקני העם דרכם דיבר אל כלל ישראל ביום האחרון לחייו, ביום האחרון לקללת ארבעים שנות מדבר, ביום האחרון להליך ההבשלה מהיות המון עבדים משוחררים שלא טעם טעם עצמאות ריבונית מעולם, להיות עם נוחל ארץ בה יחיה קוממיות - את תסריט מעמד הכניסה בעסק מרהיב לארץ - מקדים משה ואומר," רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם  בְּרָכָה וּקְלָלָה.  אֶת-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם.  וְהַקְּלָלָה אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם  לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם "(דברים י"א,כ"ו-כ"ח)

מערת קבורה מהאלף השלישי לפנה״ס נתגלתה בגליל




אחמד נסאר יאסין והכלים שמצא בעראבה. צילום: ניר דיסטלפלד, רשות העתיקות

בעראבה (עיר בבקעת סכנין שבגליל) נתגלתה מערת קבורה מתקופת הברונזה הביינימית (האלף השלישי לפנה״ס). במערה נתגלו קנקני איחסון ואגירה, וכלי למזיגה. מתאר הכלים עגלגל, דבר המאפיין את כלי החרס הצפוניים של התקופה. ביחד עם כלי החרס, נמצא גם להב של פגיון מנחושת, שהיה מחובר בעבר לידית עץ בעזרת מסמרות. היה מקובל לצרף את כלי הלחימה לקברם של בעליהם כדי שיוכלו לשמש אותם בעולם הבא. 

המוצא הישר שהעביר את המידע לרשות העתיקות הוא אחמד נסאר יאסין. 

׳התנ״ך כמקור לשפה העברית׳ ניבון מאת מנשה ביננפלד

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מנשה ביננפלד, התנ״ך כמקור לשפה העברית: מטבעות לשון ופתגמים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשע״ט, 517 עמודים

בימים אלה נוסף עוד ניבון מקראי למדף הספרים, ספרו של מנשה ביננפלד (רכז תנ״ך בישיבת בני עקיבא, ״הדרום״, ברחובות), ׳התנ״ך כמקור לשפה העברית: מטבעות לשון ופתגמים׳. זה שם הספר על הכריכה, אבל בעמוד השער כותרת המשנה רחבה ומפורטת יותר: ׳התנ״ך כמקור לשפה העברית: סיור ולימוד תנכ״י דרך הניבים הפתגמים ומטבעות הלשון בשפה העברית שמקורם בתנ״ך׳.

אבשלום - רגלי כמהות לקרקע מוצקה

 אלי יונה, משורר

הוֹ רֹאשִׁי 
רֹאשִׁי
תָּמִיד מְסֻבָּךְ

בְּעוֹד רַגְלַי
אַי אַי אַי
כַּמָּה כְּמֵהוֹת הֵן

לְקַרְקַע מוּצָקָה

שני שירים: ׳מכתב׳ ו׳אל הנפש אני מדבר׳

טוּבִי סוֹפֵר

טובי סופר

מכתב
אֱלוֹהִים, שָׁלוֹם,
אֲנִי פּוֹנֶה אֵלֶיךָ בִּלְשׁוֹנְךָ:
אָנָּא, הוֹשִׁיעָה נָא,
כִּי כְּבָר זְמַן אֲנַחְנוּ
בְּתוֹךְ בֵּירָא עֲמִיקְתָא,
וְאֵין לָנוּ שָׁמַיִם.

אָנָּא, וְתוֹדָה.

כרם היה לו... בקיץ בצר ושר שירו

נדב גרשון, עורך ומגיה

משל הכרם  

כֶּרֶם הָיָה לְדוֹדִי
כֶּרֶם וּמַעְיָן בָּהָר
הָהָר רוּחוֹת וְתַנִּים
עֵירֹם, קוֹצִים וְדַרְדַּר

אבני דרך ואבני זיכרון: וינייטת הכניסה לארץ

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

חציית הירדן. בנג׳מין ווסט 1800

הכוריאוגרף התנכ"י הגאוני העלה על במת דברי ימי ישראל מחזה עוצר נשימה של כניסת העם לארץ המובטחת. את 'הליברטו' כתב משה ביום בו נפרד מעל עמו. הוא הגה אירוע משולש, שתכליתו הייתה אחת " שָׁמֹר אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם". ( דברים כ"ז, א').  לתכלית זאת נכנסו לארץ. לתכלית זאת נעשו בני חורין.

האם דוד ושלמה הם דמויות מדומיינות?

ד״ר יגאל בן-נון, היסטוריון, מחבר הספר ׳קיצור תולדות יהוה׳ בהוצאת רסלינג

האם דוד ושלמה הם דמויות מדומיינות?*

ד״ר יגאל בן-נון. צילום: אלכס צייטלין

כתיבת היסטוריה היא תופעה חדשה יחסית בתולדותיהם של עמים. האגדה, השירה, הפיוט, הפתגם, המשל, החידה והפולמוס קדמו לה. גם כאשר עמים החליטו מאוחר יותר לספר את קורות עמיהם, הם כתבו אותם בצורת אגדות-עם שיכולות לרתק את דמיונו של הקורא. האובייקטיביות הייתה פחות חשובה מאופיו הסיפורי. הטבע האנושי זקוק יותר מכול, אז והיום, לאגדה, לפיקציה, לרומן ולסיפור הצפוי מראש בזכות תבניות מוכרות. רק הרצון להנחיל לדורות הבאים אירועים ציבוריים, בעיקר מלחמות ואסונות, הוליד את הכתיבה האובייקטיבית. גם כאשר התעורר הרצון בחברה מפותחת לתאר את עברה היא עשתה זאת לא רק בצורת כרוניקה יבשה אלא שילבה בו אגדות-עם שהפכו למסורות לאומיות הנקראות היום נרטיבים. בכתיבה היסטורית על החוקר לדעת אם המספר היה עד ראייה לאירועים שהוא מתאר, אם החומר מקורו מעדותו של אדם שנטל בהם חלק, או אם המחבר מסתמך על מקור כתוב. לאור בירור זה אפשר לבדוק את מידת היסטוריותו של מחזור הסיפורים, מה שהמחקר כינה "הממלכה המאוחדת".

"כצפור בודד על גג": לשאלת הקשרם ואופן שיבוצם של דימויי בעלי חיים במזמורי תהלים

פרופ׳ טובה פורטי, אוניברסיטת בן גוריון 

Forti, Tova L. 2018, “Like a Lone Bird on a Roof”: Animal Imagery and the Structure of Psalms, Critical Studies in the Hebrew Bible 10 (eds. A.C. Hagedorn, N. McDonald, and S. Weeks); University Park, Pennsylvania: Eisenbrauns/Pennsylvania University Press

ספר זה מתווסף לסדרה של מונוגרפיות Critical Studies in the Hebrew Bible  שמציגות מחקר עדכני במגוון נושאים מן ההיבט המחשבתי-ספרותי של עולם התנ"ך.  

דימויי בעלי חיים משמשים בתפקידים רטוריים שונים. מחקרים רבים שעסקו בתפקידי הדימוי או המטפורה במזמורי תהלים עמדו על השימוש בבעלי חיים להמחשת האיום של האויב (כלבים, אריות, דבורים) או לחלופין לתיאור מצב סבלו של המתפלל (צפור/דרור, תולעת). ספר זה בוחן דימויים מעולם החי בספר תהלים ומתמקד בשתי תופעות ספרותיות – תפקיד הפזמון החוזר במזמור ותופעת ה'תחיבה המשנית'. שתי התופעות תורמות להבנת תפקידו הרטורי של הדימוי ומקומו הפואטי-ספרותי במבנה של כל אחד מבין המזמורים הנדונים. 

מהו ׳רעיון׳ ביצירה?

יואב בר חיים, סופר

 ׳המושג "רעיון" אין כוונתו ל"מסר", במשמעות הצרה של המלה, אלא לסדר פנימי הנובע מתוך האמנות עצמה, המוצא את ביטויו בסידור קומפוזיציה ייחודית לו ובסדר צבעים מתאים ובתפרושתם.׳

* יואב בר חיים הוא שם העט של הסופר והחוקר יואב בן חיים גל-פאר (גלפר). הרומן הגדול שלו, ׳חזרה׳ ראה אור בשנת תשע״ג 2013.

אוכל. קדימה אוכל! על ספרו של אביעד קליינברג, בטן מלאה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כתר

על: אביעד קליינברג, בטן מלאה: מבט אחר על אוכל וחברה, הוצאת כתר, ירושלים 2005, 238 עמודים

בימים אלה שוטפות את המרקע אינספור תוכניות בישול, תוכניות על אוכל ותכניות על מסעדות, בתי קפה, מרכולים, שווקים ודיאטות פלאים. אינספור שעות מסך על הצורך הבסיסי הזה - לאכול. האם אנו אוכלים כדי לחיות או חיים כדי לאכול? מה משמעות האכילה לגבינו מבחינה תרבותית, דתית, היסטורית, יהודית, ציונית, פילוסופית, ביולוגית, מעמדית, מגדרית ופוליטית? בנושאים אלה עוסק ספרו של אביעד קליינברג, בטן מלאה: מבט אחר על אוכל וחברה. הספר אמנם הופיע בשנת 2005 אך דומה שהיום הדברים נדרשים אף יותר מאשר  בעת פירסומם. המזון שאנו צורכים הוא ראי לנפשנו ולחברתנו, ובו משתקף הכל, אפילו הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

פינת חמד בעמק הצבאים

בשנת תשע״ט (2019) יצרה קבוצת מתנדבים פינת חמד בעמק הצבאים בירושלים. כאנשי ירושלים הם שמחו לתרום ליופיו של המקום ולנוחיות המבקרים בו. הנה כמה מנקודות החן שבאותה פינת חמד.

עמק הצבאים

בול העץ שממנו ייעשה הספסל

כשנהיה זקנים נצא לרחוב וביחד נמכור סידקית

גיורא גריפל, משורר ומדען 

כְּשֶׁנִּהְיֶה זְקֵנִים תַּחְזְרִי.

נֵצֵא לָרְחוֹב,

וּבְיַחַד נִמְכֹּר סִדְקִית.

סִדְקִית נִמְכֹּר, סִדְקִית:

גּוּמִיּוֹת, כַּפְתּוֹרִים,

קְרֶם יָדַיִם, שְׂרוֹכִים,

רְגָעִים אֲבוּדִים וּשְׁכוּחִים.

עוֹבְרִים וְשָׁבִים יַעֲצְרוּ,

יִסְתַּכְּלוּ בְּמַבָּט שׁוֹאֵל.

מִין צֶמֶד רוֹכְלִים שֶׁכָּזֶה,

כְּפוּפִים כְּעָצֵי בָּכוּת.

גַּם אָתְּ, גַּם אֲנִי,

כַּאֲשֶׁר תַּחְזְרִי,

וְנֵצֵא לָרְחוֹב לְרַכֵל.

וזכרת את כל הדרך: וינייטת מותר האדם

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

בין יציאת מצרים לבין הכניסה לארץ המובטחת יצאו ארבעים שנה. על דרך הסיפור הקוהרנטי, לא נדונה הדרמה הזאת מלכתחילה. בין מצרים לבין כנען לא מפרידה אלא ארץ פלישתים בלבד, ובמהלך ימים  אחדים יכול היה המחנה העצום לעשות את כל הדרך ממחוזות העבדות אל מרחב הפדות, אבל,  ".... וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא  כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.  וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם-סוּף..."  ( שמות י"ג,י"ז-י"ח). על דעת הרמב"ן, המלחמה שהייתה מייראת את ישראל עד כדי החלטה לשוב מצרימה, היא המלחמה בארץ פלישתים בדרך, ועל כן הוליכם ה' בדרך ארוכה שפסחה על הפלישתים הלוחמניים.  על דעת הרשב"ם, " לא רצה ה' להנחותם דרך ארץ פלשתים ...ולכשיבואו לטורח מלחמות ארץ כנען יתנו ראש וישובו למצרים ". והסבת הדרך הכשירה את צבא ישראל לעמוד במלחמות העתידות במלכי כנען.   שני הפרשנים נבדלים רק בהערכה  לגבי השאלה מתי עלולה השיבה לשבי מצרים להפוך לברירה ישימה. לגבי עצם העובדה כי בירכתי כל גאולה אורבת הגולה – הם הם מנבאאותה נבואה. 

״אני בוכיה״: על האני-הנשי במגילת איכה

"אֲנִי בוֹכִיָּה": עַל הַאֲנִי-הַנָּשִׁי בִּמְגִלַּת אֵיכָה

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המניין באגודת הסופרים העבריים בישראל

עדי אביטל-רוזין

לפני תפילת ערבית בליל תשעה באב, נהוג לקרוא מספר קינות. בקרב הקהילות הספרדיות, לרבות קהילת יהודי תימן אומרים את מזמור קל"ז בספר תהילים ("על נהרות בבל"),  ויש המוסיפים את מזמור ע"ט. בתפילת שמונה עשרה של ערבית מוסיפים, על פי רוב נוסחי התפילה, את תפילת "עננו". לאחר תפילת העמידה נהוג לקרוא את מגילת איכה, שבמרבית הקהילות היא נקראת ללא ברכה, ובחלק אחר, היא נקראת בשקט, כל אחד בקהל קורא לעצמו, והחזן לא מגביה את קולו.

מאימתי שרים ישראל את שירי ציון: וינייטת שירו לנו משירי ציון

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

תהלים קלז

על פי המקובל בקהיליית חכמי העיתים חרב הבית הראשון שהקים המלך שלמה סמוך לשנת האלף לפני הספירה בשנת 586 לפני הספירה. היום , 2019 לספירה, 2605 שנים אחרי נבוזראדן, שר צבאו של הקיסר נבוכדננאצר הבבלי היכה את העיר ירושלים, הפך אותה לעיי חורבות, החריב את המקדש והגלה את יהודה בבלה, מצרפים צום תשעה באב, מגילת 'איכה' ושני פרקים בספר שירת תהלים, את הקהילות היהודיות בעולם לאגודה אבלה אחת, המבכה את אשר אירע לה עמוק בתוך עבר רחוק, כאילו לא חדל לקרות, כאילו עודו נמשך. מי לא משתאה למקרא  סעיף ב' ,  סימן א' בספר "שולחן ערוך הרב" שכתב רבי שלמה זלמן שניאור ( 1745-1813)   מייסד תנועת חב"ד,  " ראוי לכל ירא שמים וכל החיל אשר נגע ה' בלבו לקום בחצות הלילה ולקונן מעט במזמור 'על נהרות בבל' וכיוצא בו (כגון  תהלים ע"ט) על חורבן בית המקדש וגלות השכינה כמו שכתוב 'קומי רוני בלילה לראש אשמרות וגו', וכמו שהקדוש ברוך הוא מקונן בעת ההיא ואומר 'אוי לי שהחרבתי את ביתי...". לא רק בתעשה באב. בחצות כל לילה מלילות השנה, מחלילות 2605 השנים, זוכרים ב'על נהרות בבל' שזוכרים את ציון.