שמות ילדים כמבטאי ומעצבי לאומיות במושבות בשנות העלייה הראשונה והשנייה (1914-1882)

רעות גרין
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

לשמו של אדם נודעת חשיבות רבה בכל התרבויות, שפע של מנהגים, אמונות ומשמעויות נקשרו בשם. בחברות רבות נתפסו האדם ושמו כאילו הם זהות אחת. המסורת היהודית מייחסת חשיבות רבה למתן שם. כל ילד נושא עימו, דרך שמו, מסר מאלו שנתנו לו את השם. שם, כמו כל תוצר תרבותי, הוא טקסט שאמורים לקרוא ולפרש אותו. הבחירה בשם פרטי לילד, ממקמת את הילד והוריו, בזרם ההיסטוריה, אם זו ההיסטוריה של המשפחה, של השבט או של האנושות כולה. 

בית מקרא כרך נח, ב (תשע"ג): תוכן העניינים

בית מקרא כרך נח, ב (תשע"ג), הוצאת מוסד ביאליק
העורך: פרופ' יאיר הופמן.
המערכת: פרופ' שמואל אחיטוב, פרופ' גרשון ברין, ד"ר דוד גלעד, פרופ' משה גרסיאל, פרופ' שמואל ורגון, ד"ר לאה מזור, פרופ' נילי שופק.

מרכזת המערכת: גאולה כהן

עורך הלשון: ד"ר יצחק הילמן.

תוכן העניינים

אמיתי ברוכי-אונא: בית עמרי, בית אחאב ובית יהוא: קרבת דם וקרבות דמים

דוד גלעד: מלכי בית יהוא: בחנים היסטוריוגרפיים

נאוה כהן: "ונתתי אל ליבי..." (א 12). מבנה ומשמעות ברצף פסקות ההתבוננות הראשון בספר קהלת (א 12 – ב 26)

יגאל לוין: בשם איזה אלהים קילל גליָת, ולאן לקח דוד את ראשו? הערות על שמואל-א, יז 

מרים סקלרץ: "או שהיה ממעשה הניסים" – מקום הנס בהכרעותיו הפרשניות של רמב"ן

גרשון ברין: שימושי ר' מיוחס ב"ר אליהו בכללי הפרשנות שנוסחו בלשון "דרך המקרא"

תגובות

ישראל קנוהל: על הגימטריה במקרא - תגובה למאמר הביקורת של מאיר בר-אילן: "חזרה לימי הביניים: המספרים הסודיים של התנ"ך", בית מקרא נח (תשע"ג), חוברת א, עמ' 166-153 

ביקורת ספרים

לאה מזור: משמואל עד שמואל: על ספרו של שמואל ורגון על פרשנות שמואל דוד לוצאטו למקרא

                                

ראו סקירתו של פרופ' יאיר הופמן על החוברת. 

Omrides, Ahabites and Jehuites: Blood Kinship and Bloodshed

Dr. Amitai Baruchi-Unna

The Bialik Institute

This article aims at reinforcing the simple reading of the extra-biblical Assyrian source, according to which Jehu was an offspring of Omri. This is achieved by sharpening the arguments already raised for it as well as readding some new observations. First I discuss the Biblical and Moabite accounts of the end of the 'House of Ahab', and consider the significance of the Assyrian designations "Jehu son of Omri" in the inscriptions of Shalmaneser III and those of the Biblical designation 'Jehu son of Jehoshaphat son of Nimshi'.

Whose God did Goliath Curse and Where did David Take his Head: Comments on 1 Samuel 17

Yigal Levin

The Bialik Institute

The duel between David and Goliath is one of the best-known stories in the Bible, and has been examined from many different points of view: literary, historical, geographical, military and more. In this paper, we discuss the following issues:

1. According to verse 43, "and the Philistine cursed David by his elohim". The word elohimcould refer to either the pagan Goliath’s multiple gods, or to David’s one God, and various translators and interpreters over the ages have suggested one or the other.

The Usage of R. Meyuhas son of R. Eliyahu of the Forms of דרך המקרא The Usage of the Bible

The Bialik Institute

 Prof. Gershon  Brin

The Byzantine exegetes used various formulas in their exegetical writings. These formulas are sometimes a continuation of former works, among other those of the Rabbis.

The essay deals with the formula .דרך המקרא  

This formula deals with various issues, such as stylistic observations, the nature of Biblical narratives, and other subjects.

Since the usage of this formula in R. Meyuhas writings is very rich - the number of which are as half of all the other exegetes combined, one can see this usage as characteristic to R. Meyuhas writings.

The Jehu Dynasty Kings: Historiographic Considerations

Dr. David  Gilad, Ben-Gurion University of the Negev

The Bialik Institute

A remarkable feature of the presentation of Jehu and his royal descendants in the Book of Kings is the ambivalent nature of the way they are evaluated, with the pendulum seeming to swing back and forth between praise and condemnation.

Although one might conveniently attribute this phenomenon to an intentional disparity between older source material and editorial reworking, this article will demonstrate that the complex portrayal of the Jehu dynasty can be attributed to a Josianic editor, who skillfully weaved in his perspective without deviating significantly from the direction of the source material.

"I set my mind to study and to probe…" (Qoheleth 1, 12) Structure and Meaning in the First Sequence of Reflective Passages in Qoheleth ( 1, 12 – 2, 26 )

 Nava   Cohen

The Bialik Institute

The book of Qoheleth commences with a verse that asserts the author’s view of existence as temporary and transient (1,2) followed immediately thereafter by the rhetorical question: what real value is there for a man in all the gains he makes beneath the sun? -  a question that intrinsically challenges man’s ability to achieve profit or gain through physical and mental exertions. The argument embodied in this question is further heightened by the adjacent prologue (1,4-11) that includes a poetic segment (1,4-7) and a segment of measured prose (1,8-11).

"Or it was an Act of Miracles": The Place of Miracles in Nachmanides’ Interpretive Decisions

Dr. Miriam Sklarz

The Bialik Institute

Nachmanides’ philosophy of miracles, as presented to the reader in his biblical commentaries, sermons and responsa, is a central and characteristic component of his system of thought.  In Nachmanides’ view, the concept of the miracle is of cardinal importance, since on the miracles are founded the three most basic principles of faith: creation ex nihilo, divine knowledge and providence.  His extensive theological discussions on the miraculous and his decisive declarations of its absolute validity,

'זה הים גדול ורחב ידים' (תהלים קד 25)

טל אבנחיים, רפואת שיניים, הדסה עין כרם

חווית הים

הים על העוצמות שבו הוא מפלט שמרגיע ומעניק המון כוח. אני גרה באשדוד ומאוד אוהבת לעשות הליכות בחוף. זה משרה בי כוח רב.

בית מקרא כרך נח (תשע"ג) חוברת ב'

פרופ' יאיר הופמן, אוניברסיטת תל אביב

בית מקרא כרך נח (תשע"ג) חוברת ב'

הוצאת מוסד ביאליק

VOLUME 58 (2013), No.2

בימים אלה יצאה לאור חוברת חדשה של "בית מקרא" ובה ששה מאמרים, תגובה לביקורת וביקורת ספרים. כדרכו של כתב עת זה המאמרים המובאים בו מבטאים את שנאמר בכותרת המשנה שלו "כתב עת לחקר המקרא ועולמו": היסטוריוגרפיה מקראית, ספרות החכמה, ספרות המזרח התיכון הקדום, פרשנות ימי הביניים והיבטים תיאולוגיים.  

שני מאמרים עוסקים בבית יהוא. אמיתי ברוכי-אונא, "בית עמרי, בית אחאב ובית יהוא: קרבת דם וקרבות דמים" (עמ' 30-5) בא לישב את מה שנראה כסתירה בין כינויו במקרא של יהוא כ"בן יהושפט בן נמשי" לבין אזכורו בכתובת שלמנאסר השלישי מלך אשור כ"יהוא בן עמרי".

עננים בשמים וההר הנישא באחרית הימים

נדב גרינברג, רפואת שיניים, הדסה עין כרם

תמונה שצילמתי ממש לפני מספר דקות. העננים נראים כצל של הר גדול מעל להרי ירושלים וקרני השמש מגיחות בפסגה. מזכיר לי את 'נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות' בישעיה ב, ב. 

תכלת, ארגמן ותולעת שני: תגליות ממערות ואדי מורבעאת

מחקר חשף שלושה אריגים נדירים בני 2000 שנה אשר נצבעו בחילזון הארגמן. עד היום נמצאו בישראל  שני אריגים בלבד אשר נצבעו בארגמן האמיתי.

צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

האריגים שאיתרה ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות, מייצגים את הצבעים היוקרתיים ביותר בעת העתיקה: התכלת, הארגמן ותולעת השני, המוזכרים במקורות היהודיים.

הבניית יציאת מצרים כזיכרון הלאומי המכונן

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת בא - שמות  י, א - יג, טז

 Lawrence Alma-Tadema, The Death of the First-born, 1878

משה מצטווה ללכת אל פרעה כדי לזעזעו במופתים, ואידיאת הזיכרון הקולקטיבי של גיבוש האומה חוזרת ונשנית: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ" (י, ב). המכות שמביא אלוהים על מצרים מגלמות את שליטתו המלאה בסדרי הטבע ואורחותיו במטרה לציין את השליטה האלוהית בטבע. אלוהים איננו אלוהי הטבע אלא הוא מעליו. הוא שולט בטבע.

נלכדה כנופיית מחפשי זהב בתל אשדוד

בסוף השבוע לכדו מפקחי רשות העתיקות שודדי עתיקות בתל אשדוד

במהלך החפירה לחיפוש עתיקות, פגעו השודדים בממצאים מתקופת המקרא, מלפני 3000 שנה בקירוב.

במהלך פעילות מבצעית של מפקחי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, בסיוע משטרת אשדוד ואשקלון,

תקופות אונומסטיות במגזר היהודי במדינת ישראל: 2007-1948

שלומית לנדמן, אוניברסיטת בר אילן
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

סקירת השמות השכיחים ביותר של המגזר היהודי בישראל מ-2007-1948 לעומת השמות הנדירים ביותר מאותן השנים מגלה תקופות אונומסטיות בעלות אופי מוגדר. במחקר נותחו 3000 שמות של השמות השכיחים ביותר ליילודים שהתקבלו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוכם נמצאו 187 תבניות שמות בנות ו-135 תבניות שמות בנים. קרוב ל-6000 שמות של שמות נדירים לבנות ולבנים נותחו, מתוכם נמצאו 431 תבניות שמות בנים ו-275 תבניות שמות בנות ששהו ברשימה לאורך זמן.

הקראים

ישנה כת יהודית, שחבריה קרויים גם "בני המקרא", אשר לא קיבלה עליה את סמכותה של התורה שבעל פה, קרי המשנה, התלמוד וההלכה אשר נפסקה בעקבותיהם. את ראשיתה של הקראות קושרים בשמו של ענן בן דוד, אשר יצא לקראת סוף המאה השמינית כנגד סמכותם של הגאונים, ראשי הישיבות בבבל. בדרך הטבע, הסיבות שהביאו למעשהו של ענן בן דוד מתוארות בדרך שונה על ידי הקראים מכאן ועל ידי ה"רבניים", אלה שקיבלו את מרותם של הגאונים, מכאן. על פי הקראים מחה ענן בן דוד על התרחקותה של ההלכה שקבעו הגאונים מפשוטו של מקרא, כשהוא טוען כלפיהם שהם זייפו את האמת. הרבניים טענו כי מקור הויכוח היה רצונו של ענן לזכות בשררה. ענן, לדבריהם, היה בנו הבכור של ראש הגולה, אך עם מות האב בחרו הגאונים למשרה זו דווקא את בנו הצעיר, ובשל כך מרד בהם ענן. אך כדי שלא ייחשב למורד גם בעיני השלטון המוסלמי, טען ענן כי הויכוח בינו לבין הרבניים הוא ויכוח פנים-יהודי העוסק בעקרונות דתיים. ההולכים אחרי ענן בן דוד נקראו תחילה בשם "ענניים", ויחד עם כתות אחרות, שגם הן לא קיבלו עליהן את התורה שבעל פה, נעשו בסופו של דבר לקבוצה הכללית הקרויה בשם "קראים". 

תוכנת השיווק והבעייתיות שבשמות היהודיים

ליסה רדינג, Ethnic Technologies LLC
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

המחקר האונומסטי תומך היום בתוכנת השיווק הרב-תרבותי. הבנת השם מגדירה את הפרט: מיהו, מהי תפיסת עולמו וכתוצאה מכך מהי התנהגותו הפוטנציאלית כלקוח. כיום, כאשר פחות ממחצית התינוקות בארה"ב מוגדרים בפשטות כ"לבנים" ואנו חווים את העולם האתני המגוון שמסביב, משווקים מצליחים מגיעים למסקנה שהפרסומות המתמקדות בצרכנים ספציפיים מביאות את ההחזר הטוב ביותר של ההשקעות בפרסום. באמצעות המחקר האונומסטי יכולים המשווקים לעמוד על זהויותיהם האתניות והדתיות של לקוחותיהם, מה שמאפשר להם להתאים את פעילותם או למצוא לתוצרתם את קהל היעד באם מדובר באוכלוסייה ההיספנית, פרוטסנטית או בדוברי יפנית.

בובר וטלמון על הבעייה התיאולוגית של אחרית הימים

ד“ר יונתן בן-דב, אוניברסיטת חיפה

מאמרו של שמריהו טלמון על היסטוריה ואסכטולוגיה בספרות הנבואה הוא מן החשובים ביותר ממאות המאמרים שחיבר טלמון. לא אגזים אם אומר שהמאמר הוא בסיסי ביותר בהבנת ספרות הנבואה. רבים מן העוסקים בנבואה, שאינם מכירים את המאמר הזה, עושים עוול לייעודי הגאולה של הנביא, באשר אינם מבינים אל נכון את הפרספקטיבה ההיסטורית שלהם. המדובר במאמר שנתפרסם לראשונה בגרמנית בשנת 1980 תחת השם Eschatologie und Geschichte im biblischen Judentum בתוך הקובץ Zukunft: Eschatologie bei Juden und Christen. בשנת 1986 יצא המאמר הזה באנגלית כספרון קטן בהוצאת המכון האקומני בטנטור, ולבסוף נכלל באוסף מאמריו של טלמון משנת 1993 תחת השם Eschatology and History in biblical thought. הוא מצטרף לשורה של מאמרים שפרסם טלמון באותן שנים, שעסקו בתפיסת הזמן במקרא, כגון המאמרים על: לוח גזר ומחזור העונות, מחזור הברכות של כת מדבר יהודה, ארבעה דורות או ארבע מאות שנה, על סימולטניות וסינכרוניות בסיפור המקראי, ועל משמעותו של הביטוי "אחרית הימים" בלשון המקרא ובלשון המגילות. 

לפיד האבות עובר למשה

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת וארא, שמות ו, - ט, לה  

משה ואהרן לפני פרעה

Benjamin West: 1738–1820

מסע יציאת מצרים החל. סיפור ההתגלות של ה' למשה אחרי כישלון הפגישה עם פרעה  מעניין. הוא מתחיל בהכרזה: "אני ה'" (ו, ב). זהו, נוכחות, עצמה, "אני ה'". וה' ממשיך ומתאר את הקשר שלו עם האבות. אין כאן אפוא התגלות פתאומית חד-פעמית הפותחת במשה אלא המשכיות, לפיד האבות עובר למשה. קיימת כבר היסטוריה מקודשת של זיכרון קולקטיבי לאומי, שהתגבש  דרך האבות, שכל אחד מהם זכה להתגלות האלוהית. ועתה משה. עם זאת, יש כאן חידוש:

מורשתו של שמריהו טלמון

ד"ר מיכאל סיגל, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ׳ שמריהו טלמון 

אנחנו מתכנסים כאן הערב להעלות על נס את מורשתו של מורנו וידידנו פרופ' שמריהו טלמון - הן את מורשתו המחקרית הבאה לידי ביטוי בספר שלכבוד פרסומו מקיימים את ערב הלימוד הזה, והן את מורשתו הפדגוגית הבאה לידי ביטוי בקבוצת הדוברים הערב, שהם 'צעירי דור ההמשך'. אין ספק ששמריהו היה רווה נחת משניהם גם יחד: מההוצאה לאור של כתביו ומהרצאות של תלמידיו ותלמידי תלמידיו. מורשת כפולה זו מאפשרת לנו לראות כאן ועכשיו את הקשר המתמשך בין העבר לעתיד, בין המורה לתלמידיו ותלמידי תלמידיו, בין החוקר לממשיכיו. תודה מיוחדת מגעת למשפחתו של שמריהו, לד"ר פנינה מורג-טלמון, 

Shemaryahu Talmon, Literary Motifs and Patterns in the Hebrew Bible: Collected Studies, 2013

Eisenbrauns 

505 pages.
Includes bibliographical references (pages 413-455) and index.

אסור לספר בגנותם של ישראל: פרשת שמות

פרופ' משה ציפור, אוניברסיטת בר אילן ומכללת גבעת וושינגטון

משא ומתן מייגע מתנהל בין ה', המנסה לשדל את משה לקבל עליו את השליחות להוצאת ישראל ממצרים, ובין משה, המנסה להתחמק מהתפקיד. תפקידו כרוך לא רק בשכנוע פרעה לשלח את ישראל, אלא גם בצורך לשכנע את ישראל שאכן הם עומדים לפני שחרור מעול מצרים ולפני בואם אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותיהם לתת להם. משה אומר, "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בְּקֹלִי, כי יאמרו: לא נראה אליך י"י" (שמות ד', א), על כן נותן ה' בידו שלושה אותות (פס' ב-ט). מקרה דומה במידת מה הוא מקרהו של גדעון, שנשלח להושיע את ישראל, אבל היסס אם אכן ה' אתו וביקש על כך אות – אות גיזת הצמר (שופטים ו', לו-מ). המקרה האחרון שונה בכמה דברים: א. האות לא היה להודיע לעם שה' שלחו אלא אות לגדעון עצמו, ואין הוא מציג אותו בפני העם. ב. גדעון לא צריך היה לדבר בפני הקהל על דבר שעתיד לקרות.

יוסף ואֶחיו, גביע קורע ומאחה

פרופ' משה צפור, המחלקה לתנ"ך, אוניברסיטת בר-אילן ומכללת גבעת וושינגטון

Gerbrand van den Eeckhout - Josef and his brothers

הקורא את הסיפורים הארוכים והמפורטים, העוסקים לכאורה בעניינים פרטיים של התרחשויות בבית יעקב, אינו יכול לראות לקראת מה מוליכים הסיפורים האלה. רק כאשר מגיעים בסיום אל דברי יוסף בהתוודעו אל אחיו, "לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלהים" (בר' מה, ח), רק אז הקורא יכול לחוש, שקיימת כאן תָכנית אלוהית מחושבת. אבל גם יוסף אינו יכול לדעת את התכלית של התוכנית, כי לדעתו התכלית הייתה להציל את המשפחה בשנות הרעב האלה (שם, פס' ה-ז). רק לאחר מותו, בהגיענו לספר שמות, רואים אנחנו את המכלול: הנה בדיוק כך הוצאה אל הפועל ההודעה שקיבל אברהם בברית בין הבתרים, "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (טו, יג). כל הסיפורים שבינתיים הן חוליות בשרשרת שתוביל לקראת ביצוע התוכנית הזאת.

השקיעה וההתנוונות במצרים והתפנית-משה - מחשבות ופוטנציאל חינוכי

פרופ’ יהושע גתי ועינת לנדיס-סטריקוב

פרשת שמות (שמות א, א - ו, א)

Frederick Goodall - The Finding of Moses

ובכן, יעקב מת ונקבר אמנם בקבר אבותיו בכנען, אבל האחיםעל משפחותיהם נשארו במצרים בחסותו של יוסף. הכתוב מציין את מספר בני יעקב ומשפחותיהם, והוא שבעים. זהו אמנם מספר טיפולוגי, אבל שבעים איננו מספר מופרז של אנשי יעקב. חשוב לציין את מניין בני יעקב כדי לעמת את המספר הראשוני של הבאים מצרימה עם המצב הנוכחי המתואר בהפרזה: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" (שמות א, ז). החזרה הזאת מנטרלת את הפרו ורבו (וירבו) החיובי לכשעצמו על ידי "וישרצו", שמעורר אסוציאציה של הִתרבות על-אנושית, חייתית. לתיאור ההתרבות באה הקדמה: "וַיָּמָת יוֹסֵף..." (בראשית נ, כו). ומיד "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א, ח). זו איננה הערה אינפורמטיבית גרידא. התנ"ך איננו עוסק בזה. הערות בלבוש אינפורמטיבי הן פונקציונאליות, בעלות מגמה המתבהרת לאור התפתחות הסיפור. 

מהחולם לחכם: יוסף במצרים וראשית התפנית

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת מקץ  (בראשית מא, א - מד, יז)

שוב חלומות. ושוב יוסף מעורב, והפעם לא הוא החולם, האסיר כבר איננו חולם אלא מעניק את הפתרון, הוא הפרשן. החלומות מזעזעים:

Adrien Guignet Joseph et Pharaon

שבע פרות טובות נאכלות על ידי שבע פרות רעות מראה. והחלום השני: שבע שיבולים נאות ובריאות נאכלות על ידי שבע שיבולים דקות ועלובות למראה. חרטומי מצרים נזעקים ואין פותר. ואז שר המשקים של פרעה מספר על עבד עברי אסור בבית האסורים, שהשכיל לפתור חלומות בדייקנות. האסיר הוזעק אל פרעה, המספר לו בפירוט את החלומות, והאסיר, יוסף, פותר: מדובר בשבע שנים טובות, שתלווינה בשנות בצורת שיביאו רעב.

שלג על עירי

מחלון ביתי בירושלים

Adoption of Hebrew Names by the Druze: An Aspect of Acculturation

Nissim Dana, Ariel University

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Adoption of Hebrew Names by the Druze: An Aspect of Acculturation

At the time of the establishment of the State of Israel, the country’s Druze population numbered some 15,000; today, there are about 130,000 Israeli Druze, who reside on the Carmel mountain range, in Upper and Lower Galilee, and on the Golan Heights.

The establishment of the State was a formative event in their lives, since for the first time in their history, the Druze gained religious freedom, something they had never experienced in the course of a thousand years. This turning point in the life of the Israeli Druze had implications for the relationship that developed between them and the Jewish population.  An interesting closeness was created between the two peoples, for which there are a number of prominent manifestations: linguistic, mental and cultural. 

"אימוץ" שמות יהודיים על-ידי דרוזים: היבט של אסימילציה תרבותית

נסים דנה, אוניברסיטת אריאל

תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

ברחבה של קבר יתרו (נבי שועיב)

עם הקמת מדינת ישראל מנתה העדה הדרוזית כ-15.000 נפש, וכיום מגיע מספרם לכדי130.000 נפש, המתגוררים בכרמל, בגליל העליון ובגליל התחתון וברמת הגולן. הקמת המדינה הייתה מאורע מכונן בחייהם, שכן לראשונה בתולדותיהם הם זכו לחירות דתית שמעולם לא היתה להם במהלך  אלף שנות קיומם. לתפנית זו בחיי דרוזי ישראל היו השלכות חשובות על מערכת היחסים שהתפתחה בינם לבין האוכלוסייה היהודית בישראל. אף נוצרה קירבה תרבותית מעניינת בין שתי אוכלוסיות אלה. לכך יש מספר ביטויים בולטים לשוניים ובדרכי חשיבה תרבותיות.

קץ התקופה: מות יעקב וגורל השבטים

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת ויחי -  בראשית מז 28- נ' 26

רמברנדט, יעקב מברך את אפרים ומנשה

ימיו של יעקב תמו. הוא נמצא עתה במצרים בחיק בנו היקר יוסף ועם כל בניו ומשפחותיהם. ההבטחה הגדולה לאברהם, "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית יב, ז), הועתקה ליצחק, שמעולם לא עזב את הארץ, וכעת הלפיד עובר ליעקב שכבר עזב את הארץ, אם במנוסה לחרן ואם מרצון למצרים, שם גם ימות. ומהי הדרישה של האב הקשיש מיוסף השר המצרי הכול יכול? "אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (מז, כט). הקשר לארץ חוזר ומודגש. לפני מותו אוסף יעקב את בניו ואומר להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים. זוהי נבואה שנודע לה כוח מאגי מהאיש הנוטה למות, נבואה המעצבת את בניו ומאפיינת את מהותם. לא רק דברים טובים אומר הוא להם אלא גם מילים קשות בעלות אופי דטרמיניסטי. אירועים חמורים שבוצעו על ידי כמה מבניו קבעו את גורלם. כך ראובן הבכור הביולוגי מואשם שבגד באביו וחש לתפוס את מקומו. התוצאה על מעשיו מצויה בברכה ליהודה, הוא זה שיעמוד בראש אחיו. גם שמעון ולוי זוכים למילים קשות מאוד: "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ" (מט, ו). לא נשכחה להם נקמתם המרושעת באנשי שכם. יהודה זוכה לתשבחות ומוכרז כמנהיג על אף שאינו הבכור, התנהגותו ובפרט כוח דיבורו החכם הכריעו עבורו.

קריאה רהוטה - סרטון - ד״ר לאה מזור

חג אורים שמח

הדסה עין כרם, חנוכה תשע"ד

ממצאים נדירים מהפרהיסטוריה בחפירת רשות העתיקות באשתאול שבשפלת יהודה

החפירה הגדולה של רשות העתיקות בשפלת יהודה מספקת הצצה מרתקת לאלפי שנות התפתחות אנושית. בין הממצאים הנדירים בחפירה: עדויות למקדש פולחני בן כ-6,000 שנה וכן המבנה הראשון בן ה-10,000 שנה שהתגלה בשפלת יהודה, ולידו מצבור גרזנים יקרי ערך.

עבודות בחפירה. צילום: יוֹלי שוורץ, באדיבות רשות העתיקות

David, King of the Philistines

Pavel Čech, Institute of Comparative Linguistics, Charles University – Prague

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Recently, deserved attention has been given to the improved reading of the toponym, written in hieroglyphic Luwian as pa/wa-TA₅-sà-ti-ni, and the related ethnonym pa/wa-TA₅-sà-ti-ni-za (ALEPPO 6 and 7, MEHARDE, SHEIZAR). The new understanding of these proper names as the northern (Land of) “Palistin“, roughly equivalent to the Amuq valley, seems to be established beyond reasonable doubt. The logical next step is to analyze the anthroponym of the king of this land/these people, conventionally normalized as “Taita“. Given the specifics of hieroglyphic Luwian script and language (constraint graphemic/phonemic opposition of voiced versus voiceless phonemes; closed syllables written as CvCv; and the uncertainty – perhaps caused by regional diversity – regarding the reading of some signs, e.g. wa/i ,*439), the Semitic rendering of this royal anthroponym as “David“ can be defended and, of course, compared to the name of the – roughly contemporary – biblical king. The onomastic argument based on this new reading seems to move the name to the category of royal anthroponyms, known well from the Amorite as well as Hittite onomastic material. The formulation of "the fact that we know of no other person having that particular name from the same time and place" (L. Mykytiuk in Maarav 16 (2009), p. 119) has to be modified accordingly.

דויד מלך פלישתים

פאבל צ'ך, המכון לבלשנות משווה, אוניברסיטת צ'ארלס, פראג
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

תשומת לב ראויה הוקדשה לאחרונה לקריאה מדויקת יותר של שם המקום  המופיע בכתב ההירוגליפי הכתוב בשפה הלוּוִית כ-pa/waTAsà-ti-ni. נראה כי כבר התבססה ההבנה כי השם הזה מתייחס ל "פלשתינה" הצפונית (Palistin), חופף לעמק עמוּק (Amuq). הצעד ההגיוני הבא יהיה לנתח את שמו הפרטי של המלך אשר שלט בארץ זו, מוסכם במחקר לקרוא את שמו כ-Taita. לאור מאפייניהם של כתב ההירוגליפים הלוּוִי ושל השפה הלוּוִית, ניתן להגן על זיהויו של אותו שם פרטי כ"דוד" – וכמובן שגם להשוותו לשמו של המלך המקראי. את הקביעה כי "איננו מכירים עוד אדם בעל שם זה באותו זמן ובאותו מקום" (ל' מיקיטיוק, Maarav, גיליון 16 (2009), עמ' 119), יהיה עלינו לעדכן בהתאם.

"והנה לא הֻגד-לי החצי" - דברי מלכת שבא (מל"א י 7). מקאמה

 ד"ר שלמה בכר

מלכת שבא בדרך לירושלים. ציור אתיופי.

                                                                                

ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה,// שהוא בן נאמן לאביו ואמו// ורודף נשים גם בזכות עצמו.// 

וכמלכה שהעדיפה שבא נע על שבא נח// היא יצאה ממזרח// למחוזות התנ"ך// לבחון אם המלך שלמה המהולל// אכן, מבין בשירה, במשל וממשל.// והיא מגיעה לארץ, רכובה על גמל.// והמלך מקבלה בכבוד מְלָכות בארמון// בתקווה להכניס גם אותה להרמון.// אבל האורחת שלנו היא אישה הגונה//  שרק באה  להשתלם במדע  המדינה.//

Feminine Names in the Bible and in Rabbinic Literature

Helene Friesen, University of Cologne 

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Academic research into the Israelite female personal names in the Hebrew Bible leaves room for further clarification. In my Master`s thesis I tried to fill this gap and focused on a detailed analysis of female onomastics. 

שמות נשים במקרא ובספרות הרבנית

הלין פריזן, אוניברסיטת קולון
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

המחקר שנעשה עד היום אודות שמות נשים עבריות במקרא משאיר מקום לעיון נוסף. בתיזה שכתבתי במסגרת לימודי ה-מ.א. שלי ניסיתי להשלים את החסר תוך ניתוח מעמיק של האונומסטיקון הנשי שבמקרא. המחקר שלי מונה 103 שמות נשים עבריות, המופיעים במקורות הראשוניים והמשניים. ניתחתי את האטימולוגיה, הצורה ומקור של כל שם והבאתי את דעתם של החוקרים השונים. בין התוצאות היו האבחנה בין שמות תאופוריים או "חילוניים" (כלומר שאין בהם אזכור של שם האל), וקיומם של שמות שהם למעשה משפט, מלה בודדת או אף קצרים יותר. מרבית שמות הנשים הם "חילוניים", ומקורם בשמות בעלי חיים, צמחים, תמרוקים, שמות מופשטים, זמן לידה, תכונות גופניות או שכליות, מעמד חברתי, מקום מוצא, שמות מקומות, חומרי גלם, שמות חיבה, שמות סמליים וגם שמות שאין להם הסבר הנראה לעין. יתר-על-כן, לפי דעתי הבדיקה האטימולוגית מוכיחה שלא כל השמות הישראלים שנאספו על-ידי מ' נות, ג' ג' שטאם, או ר' צדוק הם עבריים במקורם. ישנם גם שמות שאין לגביהם הסכמה אם הם שמות גברים או נשים, דבר המאפשר פרשנויות שונות לאותם שמות. בנוסף אדון גם במספר שמות הנשים בתלמוד. 

רוני גולדשטיין על 'חיי ירמיהו' - ראיון

ד"ר רוני גולדשטיין, במה עוסק ספרך, 'חיי ירמיהו'?

הספר עוסק בפרקים ל"ז – מ"ד בספר ירמיה, המתארים את קורותיו של ירמיהו בפרק הזמן שבין סוף ימיו של צדקיהו ועד  לירידתו של הנביא מצרימה עם שארית יהודה.

מיכאלאנג'לו, ירמיהו

במה נתייחדו פרקים אלו? 

בהשוואה לשאר ספרי נביאים אחרונים, בולט ספר ירמיה בשפע החומר הנוגע לדמותו האישית של הנביא. במהלך הספר פזורים סיפורים רבים העוסקים במעשיו של ירמיהו: מאבקיו עם מלכים ושרים, מעצרו בחצר המטרה, שחרורו, וירידתו מצרימה, וגם בחלקים הלא סיפוריים של הספר נראה שיש ביטוי לדמות הנביא מעבר למקובל בשאר ספרי נבואה. הפרקים שבהם מתמקד החיבור, ל"ז-מ"ד, בולטים במיוחד, שכן יש בהם חומר סיפורי רציף על קורות הנביא בימי החורבן ולאחריו.

אם כן, האם אפשר לומר שהספר הוא מעין ביוגרפיה על ירמיהו הנביא?

רוני גולדשטיין, חיי ירמיהו

ד"ר רוני גולדשטיין, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

בחיבור הנוכחי אנסה להציע שיחזור חדש של שלבי התהוות חטיבת הסיפורים על ירמיהו ביר' לז-מד, ולהתחקות אחר התהליכים שעברה המסורת על הנביא במהלך הזמן שחלף

מימי הנביא ועד לגיבוש הסופי של ספר ירמיה. 

מטבע הדברים, לפעמים מתבסס הניתוח הספרותי-היסטורי בחקר המקרא רק על זיהוי מתחים וחספוסים ברצף קיים, המעידים על תהליכים שעברו על חיבור או על קטע ממנו. כתוצאה מכך, הדעות חלוקות בדרך כלל בפרטי הניתוח של כל יחידה ויחידה, ועובדה זו משמשת לא אחת כטיעון נגד השיטה כולה. המחקר שלפנינו נשען אמנם על ניתוח ספרותי-היסטורי של החטיבה על סמך השיקולים הרגילים בניתוח מעין זה, אולם, יש בו ניסיון לבסס את המסקנות העולות מן הניתוח על שיקולים רחבים במידת האפשר.

הבדידות והמפגש עם אלוהים וטרגדיית שכם

פרופ‘ יהושע גתי ועינת לנדיס-סטריקוב

פרשת וישלח בראשית  לב, ד - לו, מג

רמברנדט, מאבק יעקב והמלאך

אנו ממשיכים בסיפור חזרת יעקב ומשפחתו הענפה לארץ אחרי שנות הגלות המאולצת הארוכה.

ושוב, כמו בכל מאורע משמעותי בחיי יעקב יש סיבוכים וחששות.

שמות וכינויים ומשמעותם בפיוט

מרגלית עובדיה, חוקרת עצמאית
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

במשך הדורות לניתנת השם (הפרטי) לאדם ניתן גם הסבר או משמעות, שהתפרש כקביעת גורל, בעלות, ריבונות, כמציין זכרון לדורות ואופי. תופעה זו מופיעה כבר בכתובים מתקופת המקרא, כך למשל: חוה – אם כל חי;  אברהם – אב המון גויים; ישמעאל – כי ה' שמע את בכיו של הנער; יצחק – בגלל הצחוק של אברהם והצחוק של שרה; יעקב –  כי אחז בעקב אחיו ועוד. לשמו הפרטי של האדם נוסף כינוי, לפעמים יותר מאחד, שהיה/היו מעין שם נרדף לנושא השם. למשל: שה לזבח הוא יצחק; ענו או עבד נאמן הוא משה; מלך אדמוני הוא דוד המלך ועוד.

Biblical Names in the Translation of Fiction from English to Hebrew

Sara Friedman, Independent scholar

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Names drawn from the Bible are one category of Proper Names (of persons, places, etc.) functioning in a text of narrative fiction. A particularly interesting phenomenon is the rendering of a name of Hebrew-biblical origin in a Hebrew translation of fiction from an English Source Text (e.g., a novel), where the name appears in its English form. This name of Hebrew-biblical origin is now transposed into Hebrew as part of the translation process of the work in question, in its entirety. This phenomenon is unique to translation into Hebrew, since all other languages (as Source and Target Texts alike) draw upon translations of the Hebrew Bible into the respective languages. In the case of Hebrew, we are dealing with "restoring" the "original" name in the translation. 

שמות מקראיים בתרגום סיפורת מאנגלית לעברית

שרה פ' פרידמן, חוקרת עצמאית
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

שמות הלקוחים מן המקרא הם סוג אחד מכלל השמות הפרטיים (Proper Names) של אנשים, של מקומות ועוד, המשמשים בטקסט  של סיפורת בפונקציות שונות. מעניינת במיוחד התופעה של העברה לעברית של שם, שמקורו עברי-מקראי, והוא מצוי עתה בצורתו הלועזית בטקסט המוצא (רומאן, למשל), ומועבר לעברית כחלק מתהליך התרגום של היצירה בכללותה. התופעה ייחודית לתרגום לעברית, שכן כל יתר השפות (כמוצא וכיעד) ניזונות מתרגומי המקרא לאותן שפות. 

האיש יעקב: הספקן והחשדן

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת ויצא 

בראשית כח 10-  לב 3

נוף עם חלום יעקב

Michael Lukas Leopold Willmann

ובכן, יעקב פותח במסע לחרן כמקלט מפני חמתו של עשיו בגין גנבת הבכורה, וכן במטרה להתחתן שם עם בת המשפחה. הפרשה פותחת באירוע מרשים ומכונן העוסק ביעקב, והוא החלום במקום שיקרא לו בית אל.

שתי שירות בריאה

הרצל חקק, משורר, יושב ראש אגודת הסופרים העברים

שְׁתֵּי שִׁירוֹת בְּרִיאָה

שִׁירַת הַצִּפֳּרִים שֶׁרָאִית בְּעֵינַי

בְּדַרְכִּי אֶל הַשָּׁמַיִם רָאִיתִי

יַבָּשָׁה.

יָשְׁנָה עַל כְּתֵפָיו שֶׁל עֲנָק בּוֹדֵד

לְלֹא אִשָּׁה.

שמואל ורגון, שמואל דוד לוצאטו: ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא

שמואל ורגון, שמואל דוד לוצאטו: ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשע”ג, 530 עמודים

הוצאת אוניברסיטת בר אילן

שמואל דוד לוצאטו (= שד“ל), איטליה 1865-1800, היה מראשי ’חכמת ישראל‘ במערב אירופה במאה התשע-עשרה ונחשב לראשון הפרשנים היהודים המודרניים. ספרו של פרופ‘ שמואל ורגון, ’שמואל דוד לוצאטו: ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא‘, הוא ספר שמכנס תחת כנפיו את פירות מחקריו ארוכי השנים של המחבר על שד“ל, תוך סיגול המאמרים המקוריים למתכונת של ספר רצוף וקוהרנטי. הספר תורם תרומה רבת ערך לחקר פרשנותו של שד“ל למקרא ולהבנת מקומה בתולדות הפרשנות היהודית.

השושלת ממשיכה: יצחק הצבר - בראשית כה 19- כח 9

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת  תולדות

אנו מתרכזים עתה בבנו של אברהם, נושא לפיד השושלת, הוא יצחק.

ועוד הערה לגבי יצחק מסוף הפרשה הקודמת, שמצביעה על אופיו: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ" (כד, כז). הרבה אמוציות גלומות כאן: יצחק מתאבל על מות אמו והוא מביא את אשתו החדשה אל אוהל אמו, ועם בואה הוא ניחם על אמו והוא – כך נאמר – אוהב את אשתו, רבקה. אלו הן הבעות לא אופייניות למקרא, השופכות אור על דמותו הרגשנית התלויה של יצחק. סופר על מותו של אברהם שנתן את כל רכושו ליצחק, ובכל זאת יצחק מתאבל על אמו ויחסו לאביו לא הוזכר. מה שלא הוזכר חשוב, מכיוון שהוא מבהיר נקודות עלומות. האם היחס הרגשי המיוחד לאם נעוץ בטראומת העקדה?

עמנואל טוב, ביקורת נוסח המקרא, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת

פרופ' עמנואל טוב, ביקורת נוסח המקרא, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת, מוסד ביאליק, ירושלים תשע"ד

כל המעמיק בלימוד המקרא נדרש בצורה כלשהי לנתונים טקסטואליים, ואלה נמצאים במגילות עבריות קדומות, בכתבי־יד עבריים מימי הביניים או בתרגומים עתיקים. חשיבות מרובה נודעת למגילות עבריות מקומראן שליד ים המלח ולתרגום השבעים היווני, אך החשוב מכולם הוא נוסח המסורה המוכר מתוך מקורות רבים מימי בית שני ומימי הביניים. מקורות אלה ואחרים, בעברית ובתרגום, מוצגים בספר זה בהרחבה. נוסח המסורה, המיוצג בכל מהדורות המקרא, יישאר לעולם המקור המרכזי ללימוד המקרא, אך ספר זה יציג בהרחבה גם את המקורות האחרים. בין היתר ימצא בו הקורא דיון בשאלה כיצד להתייחס לריבוי ההבדלים בין המקורות השונים של נוסח המקרא.

כפיה תודעתית - מאמר דעה

תמיר סגל

תמיר סגל, האוניברסיטה העברית

כולם לפתוח שופטים פרק יז 1–6, הבה נלמד על המתרחש בארצנו . הפסוקים מספרים לנו באופן פארודי ביותר על משפחה המתפקדת באופן מעוות. היה היה איש ושמו מיכה. מיכה גנב לאמו כסף אך הוא אץ רץ להחזיר לה את כספה מפחד קללה שתרדוף אותו. האם הרחומה והצדיקה מחליטה להקדיש את הכסף הגנוב לעשיית פסל לה'. בפועל היא הקדישה פחות מחמישית מן הכסף. שקרנית? אתם אמרתם... הסיפור ממשיך ומספר אודות מעלליו של מיכה העושה חפצי קודש לבית האלוהים הפרטי שלו וממנה את בנו לכהן אי שם על גבעה בשומרון. האם חדי העין שבינכם שמו לב לבעייתיות כאן?
לפני מלוך מלך בישראל אבוי. משפחה של חוטאים בני חוטאים בני בניהם של חוטאים. שקרים, גניבות, קללות והגרוע מכל: עבודת ה' לא חוקית. מילא, פסל לה' אבל בית אלוהים שאינו בירושלים אלא על גבעה בשומרון? כהן שאינו משבט לוי? שאלתי את תלמידי, קבוצת נערים ונערות איכותית וחושבת, מה קורה כאן? מי הם האנשים הללו? אמירה אחת דרשה תשומת לב מיוחדת: 'מה זה?! הם  ר פ ו ר מ י ם'. תחילה לא יכולתי לעצור את צחוקי, בהחלט מדובר בבדיחה מעולה, אך מאחוריה עומד מצב עגום.