יום רביעי, 24 במרץ 2010

"‬קָרַע‪ ‬לנו את הים" - תגלית נדירה של שרידי ספר תורה עתיק

ד"ר אדולפו רויטמן, מנהל היכל הספר

את התנ"ך, אבן היסוד של עם הספר, העתיקו סופרי סת"ם, פירשו חכמים ולמדו דורי דורות של יהודים מכל שורות העם. האהבה לספר הספרים התבטאה גם ברצון לשמור על קיומו הפיזי. ואולם, בתלאות שעבר עם ישראל לא תמיד עלה הדבר בידו. מ"תקופת הדממה", בין המאה ה–2, מועד העתקתן של האחרונות שבמגילות הגנוזות לבין המאה ה–10 , זמן כתיבתו של כתר ארם צובא, שרדו רק כתבי יד ספורים של התנ"ך בעברית, בעיקר בגניזת קהיר. גילוי כתב–יד מקראי, ובמיוחד כזה ששימש בבית כנסת ב"תקופת הדממה", הוא אפוא אירוע נדיר. שני קטעים כאלה מספר שמות, השייכים לאותו גוויל ספר תורה שהועתק במאה ה–7 או ה–8 לספירה, שרדו ונתגלגלו במהלך השנים למקומות שונים, "כתב יד אשקר-גילסון" לאוסף אוניברסיטת דיוק שבארצות הברית ו"כתב יד לונדון" לאוסף סטפן לוונטייל, ניו יורק.


הם מוצגים בפעם הראשונה יחדיו בהיכל הספר, ולצדם קטע מספר שמות מסוף המאה ה–1 לפני הספירה שנמצא בקומראן (4QExodc) וקטע ממגילת ספר תורה, אף הוא מספר שמות, מן המאה ה–10 או ה–11 לספירה. בשלושת כתבי היד נראית "שירת הים", והם לה עדויות מן הקדומות בעולם.

תכנים, מקצועות ומה שביניהם

ד"ר אמנון כרמון, מנהל כרם - מכון להכשרת מורים

לפני יותר ממאה שנים הציב הרברט ספנסר את השאלה הקלאסית בנוגע לתכני הלימוד בבית הספר: "מהו הידע בעל הערך הרב ביותר?". בהקשר של בית הספר מתורגמת שאלה זו לשתי שאלות: (1) אילו מקצועות צריכים להילמד בבית הספר?; (2) אילו תכנים צריכים להילמד במקצועות שנבחרו? המעבר הסמוי מן העין משאלתו הכללית של ספנסר לשאלות המקצועיות (תרתי משמע) של בית הספר חורץ את גורלו של הידע שנבחר להיות "בעל הערך הרב ביותר": כל ידע שנלמד במסגרת "מקצוע" מאבד את ערכו החינוכי.

תגובה לג'וג'ה סארמאגו

עידו גידלי (מחזור ט)

מר סארמאגו היקר,
כבוד גדול עבורי לפנות אליך בדברים, אם כי סיבת פנייתי אליך הפעם לא נוגעת להערכתי את פועלך הספרותי המרשים, אלא רצוני להגיב על דבריך החריפים בגנות התנ"ך כפי שהתפרסמו לאחרונה בכלי התקשורת העולמיים. ראשית עלי להודות שפרטת לי על נימים רגישים. בניגוד למה שאולי אתה מצפה, איני שולל לחלוטין את טענותיך. יחסי אל התנ"ך מורכב מאין כמוהו. הרי אני בן לתרבות, לאום ודת אשר כולה מושתתת על ספר זה- חגינו, שמותינו, יום המנוחה שלנו, תפיסתנו את עצמנו כעם- כל אלו הרי יסודות אשר צמחו מין התנ"ך. אך זהו גם ספר אשר במובנים רבים מעודד אלימות, קנאות, פרטיקולריות דתית-לאומית אשר מובילה לרוב לתפיסה אתנוצנטרית ואף גזענית, יחס מגמד לנשים, גזר דין מוות לבעלי נטיות מיניות שונות, קידוש טריטוריה ועוד רעות חולות. כיצד אמור אם כן אדם להרגיש- כאשר אותו ספר העניק לתרבות האנושית מתנות נפלאות כגון יום מנוחה ויחס הומניסטי לחלש מחד, ומלחמות ושפיכות דמים קנאית מאידך?

יום שלישי, 16 במרץ 2010

על העיוורון של סאראמאגו ביחס לתנ״ך

נועה אוחיון, אשת חינוך

הספריה החדשה

אלוהים הוא אל קנאי, זה נכון. גם את חוק החרם אפשר למצוא בתנ"ך. חוסר סובלנות לאחר? כן, בדיוק שם. מי שיחפש  דווקא את הדברים הללו, ימצא ללא ספק. אבל לקורא במגילת רות ישתקפו ערכים שונים לגמרי, רות אוהבת אהבה בלי תנאים את נעמי והולכת אחריה לארץ לא לה ורות הזרה לא רק שמתקבלת - אף מזרעה יבוא דוד המלך. התנ"ך מורכב פסיפס של טרגדיות אנושיות ואהבות, אהבת מיכל את דויד, משולש אהבה בין רחל יעקב ולאה, עקדת יצחק, יוסף ואחיו. התנ"ך הוא ראי חיינו והוא משקף את הטוב והיפה והנכון ובו זמנית הוא משקף את הקנאה, צרות העין, ושחיתות הלב. ז'וז'ה סאראמאגו בהתבטאויותיו האחרונות עושה את הדבר הקל מכל, מטיח בתנ"ך את תחושותיו על העולם. וכמה שהוא צודק. איזה עול יירד מעל כתפנו לומר – זה אשמת הספר הזה, שהכל כלכך מקולקל בעולם, ניפטר ממנו וכל צרותינו ייעלמו. לצערי – ולשמחתי, לטוב - ולרע התנ"ך הוא אנחנו. על השחיתות בממשל, על מעילה באמון, על התרומה לאחר, על האהבה, על השמחה על הפריחה – זה אנחנו, וזה גם התנ"ך.

יום שני, 15 במרץ 2010

מכתב לסרמאגו

מיכל כהן (מחזור ט)

מר סאראמאגו הנכבד,

כמה טוב לשמוע ממך שוב. לדעת כי עולם כמנהגו נוהג וכי לא אירע דבר מה חריג בחייך, אשר הביא לשינוי תפיסת עולמך. לרגל צאת ספרך החדש שוב הפגנת את יכולותיך והצלחת להרגיז לא רק את היהודים, אלא גם את הקתולים.אין כאן נימת צחוק או ציניות, אני בהחלט שמחה לשמוע את דעותיך. כששמעתי אותן לראשונה, נטיית ליבי הייתה להסכים עמך. האלוהים במקרא הוא אל קנאי ללא ספק, וככל הנראה ערכי המוסר העולים מן המקרא הם נלוזים. הנוצרים אף הגדילו לצאת כנגד ספר זה ולכנותו בשם הברית הישנה, כאילו היה זה מסמך משפטי אשר אין לו תוקף יותר, והם יצרו לעצמם ברית חדשה, תקפה יותר. את הברית הישנה, בחרו לשמור על אש קטנה, בכדי לא להפוך סדרי עולם, אך ברור כי ירדה קרנה. אוסיף ואומר כי ספר הדרכה למוסר, נלוז ככל שיהיה, למעשה מחייב את הסובבים לכתוב דבר אחר, בכדי להיבדל ממחזיקי הספר וייתכן כי זה מוסיף שמן למדורה ועדיף היה אם לא היה נוצר ספר כי אז לא היה מול מה להתקומם. זה כבר יוצר אנושות טובה יותר. אף על פי כן, אני מרשה לעצמי להעיר את עינייך הפעם.

נאום תשובה לרב חובל פורטוגלי, הלא הוא סאראמאגו

שירן זהרוני, מחנך

סאראמאגו
הפעם בחרתי להקשיב. ניסיתי לקרוא דבריך, ולא ישר לכעוס או להתגונן. הידע שלי בתנ"ך רק מתהווה ומתרחב, אך לי דרך ארוכה ורבה בתחום. התנ"ך מדי פעם גם מזכיר לי זאת, שכמה שאני חושב שאני יודע, יש עוד רובד עליו לא חשבתי, ויש עוד פרק שלא עמדתי על כל דקויותיו. אותך אינני מכיר די הצורך. ניסיתי לקרוא אודותיך על מנת שאוכל להתייחס לאמירותיך באופן הראוי ביותר. קראתי שאתה חש לא בנוח שמדינתך, פורוטוגל קמה על שטחים שהיו בעבר של מוסלמים. אולי תופתע לגלות, אבל גם התנ"ך שלנו לא מקל עליי בנושא: הוא מבהיר לי חד משמעית שאותה הארץ שלאורכה ולרוחבה אני מטייל, שעליה נלחמו, נלחמים וילחמו רבים מבני עמי, איננה ארץ אבות אבותיי, שגם הם היגרו אליה.

יום שלישי, 23 בפברואר 2010

צרות של מלך

אמיתי מור, האוניברסיטה העברית

מה בסך הכול ביקשתי, תגידו לי, מה? כולה רציתי אישה. מה לא מגיע לי? אני לא גבר? אני לא בנאדם? אני לא סובל מנדודי שינה? אין לי צרבת אחרי משתה של שבעה ימים ולילות? ומילא הצרות האלו, אבל אחרי שגירשתי את ושתי, כל-כך פחדתי שיהיה לי משעמם. השעמום הורג אותי, באמת. אני קורא, מעשן, שותה, מוציא להורג, וכלום לא עוזר. כשמשעמם לי- זה הכי גרוע.

יום שני, 22 בפברואר 2010

רב, אב


עדי להב (מחזור י)

רב, אב

ואולי מעולם לא היית באמת.

דמות

מושא תלות,

רעה צאן.

יום שני, 15 בפברואר 2010

מילים שיש להן שיעור/על הספר המורה של פרנק מק'קורט

אלעד אנלן, מחנך


לפעמים כשאני יושב בין מורים אני נבהל כאילו שוב הייתי תלמיד שנדחף בצעקות לראות מה כתוב על הלוח. למורים יש הרבה מה לומר אך מעט מדי זמן לומר זאת. באין זמן, או יותר נכון, בחילונו של הזמן, נעשה הלוח לארון הקודש של הכיתה. כל תלמיד מצוי מכיר בעובדה המתוקננת שרק הלוח מעיד נאמנה על 'החומר' שיהיה במבחן. ומה כתוב בלוח? תאריך, כותרת, שאלה ולפיכך מעין דימוי לתשובה – שהרי כל תשובה היא בדיה. אולם הבדיה, כל עוד היא שלך, אוחזת בעל כורחך במילים שלא ידעת ונאמרות מעצמן בזמן שלא קבעת, וכל שנותר לך זה להיות.

מוות בשלושה חלקים: טרפטיך מותו של אבשלום

אלון שועה-חיים (מחזור ח)

            חלק ב: כף יואב ולב אבשלום

וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה: (שמואל ב; יח; 14)

התמונה הבאה בנויה כל כולה על ניגודים. הניגוד הראשון הוא בין הדמויות שכן מלכתחילה נתון היה אבשלום במעין משולש דרמטי עם דוד ועם יואב. ואולי אין הדימוי ממצה את המציאות הטקסטואלית שכן, כפי שקבע אשלבאך ברוב טעם, ברצף של סיפורי אבשלום מתגלה יואב כמשלים את דמותו של דוד. אם דוד פסיבי ביחסו אל אבשלום אז יואב הוא אקטיבי; רץ, מגשר, מתווך ומתוך קירבתו ויחסו לדוד מהווה אנטיתזה לאבשלום. בתמונה המתוארת, בהיעדר דוד משתנה התמונה, וכעת אין זה משולש, אלא מפגש של 'פנים מול פנים' בעל אופי אינטימי.

יום שני, 8 בפברואר 2010

על בעיות רטרוגרדיות ומימרות חז"ליות

ארד זק (מחזור ט)

מהן בעיות רטרוגרדיות? על פי רוב אנו רגילים לחשוב על בעיה כמצב נתון שממנו אנו צריכים להתקדם לעבר פתרון. אנו מורגלים בחשיבה שמצריכה עשיית מספר צעדים קדימה לעבר תשובה מזוקקת ככל הניתן. לדוגמא: מלה קשה או פסוק קשה במקרא, שמצריך אותנו לבדוק במילונים וקונקורדנציות כדי לברר את פשרו של הפסוק או הוראתה של המלה. ברם, לעיתים אנחנו נדרשים להתחקות אחר מוצאה או גלגולה של המלה כדי להטיב ולהעמיק את הבנתנו. החקר הפילולוגי-אטימולוגי נותן מענה לכך. ובאופן כללי יותר, נשאלת השאלה עד כמה אנו נותנים את דעתנו ובוחנים את הבעיה מכיוונים שונים. במאמר זה, אנסה להראות כיצד ניתן להפוך את כיוון הזרימה הטבעי של החשיבה ולהתמקד בגורמים שיצרו את המימרה הנתונה. על ידי כך, תשתפר הבנתנו את הכתוב כפי שהוא מוצג לפנינו.

קווים לדמותו של אלוהים: קריאה בסיפור בריחת הגר

אריאל סרי-לוי, מחנך, חוקר והוגה דעות

גיבורי המקרא פגשו את אלוהים דבר יום ביומו. הוא ביקר בבתיהם והופיע בחלומותיהם, דרש את תשומת לבם והטה אוזנו למצוקותיהם. הם קראו על שמו את בניהם ואת עריהם, הוא הציג עצמו כשייך להם. הם הלכו באורו והוא היה להם לצל. מיהו אלוהי הסיפור המקראי?

יום שלישי, 2 בפברואר 2010

אלישע: נביא עצמאי או נביא בצל קודמו?


יאיר ברנשטיין (מחזור ח)

הסיפור המופיע במלכים ב פרק ב, אשר רוב הפרשנים מתייחסים אליו כ "סיפור עליית אליהו לשמים" קיבל את שמו על שם כותרתו: "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (פס' 1). אולם אפשר ששם זה מוטעה ומטעה וכוונת הסיפור היא אחרת. בפרק ב ניתן למצוא שני נושאים מרכזיים: עליית אליהו לשמים ותחילת דרכו של אלישע כנביא עצמאי. בעמודים הקרובים אציג את היחס בין שני נושאים אלו וכן את השפעת יחס זה על הבנתנו את הסיפור ואת מטרתו. טענתי היא כי מטרת פרק זה היא להציג את אלישע כעומד על קו התפר בין נביא עצמאי לבין נביא הממשיך את דרכו של אדונו.

מהתעלמות להתעלות

יגאל יערן, האוניברסיטה העברית

הבוקר החורפי לא הכין אותי לשיעור צונן כל כך עם י"א 6 המקסימה. הנושא שעמד על פרק היום היה פילוג הממלכה, מל"א י"ב.
איך ממחישים לתלמידים רודנות של מלך ויד קשה כלפי נתיניו? מה זו בכלל רודנות? או יד-קשה? חשבתי על מתודה מעניינת, חדשה, כזו שתעיר אותם משיממונו של הפרק הקודם על הרקע לפילוג...בכל זאת, הדד האדומי ורזון בן אלידע לא הותירו עליהם רושם רב.

יום ראשון, 31 בינואר 2010

כתה, מורה, קין והבל, אדם וחווה, אלוהים.

רחל וולפיש, האוניברסיטה העברית


כתה י"א1, שעתיים תנ"ך ביום ד' בבוקר. בעצם שעתיים זה מונח מטעה. הכוונה לזמן שבין 8:00 ל 9:20, שממנו יש לנכות את זמן ההתארגנות, קריאת השמות, הוצאת התנ"כים והמחברות, כניסת מאחרים באישור, מחיקת הלוח, ציפייה לשקט. בקיצור- דקות חסד מועטות של לימוד.

הנושא: "עלילות הראשית", והפעם - בראשית פרק ד', סיפור קין והבל.

'חבל על הזמן'! – ממד הזמן בסיפור שאול והאתונות

אביגיל ארוונה, האוניברסיטה העברית
חבל על הזמן

המספר המקראי משתמש בזמן כחומר ביד היוצר – עיצוב הזמן הוא פונקציונאלי עבורו. הבנת הבחירה של המספר להביא בפני הקורא את הסיפור בדרך אחת ולא אחרת היא עיקר עניינו של חוקר המקרא והשכר בעמלו. לעתים עושה זאת המספר בעצמו, לעתים בפי אחת הדמויות, אבל באופן כללי יכול המספר המקראי להפעיל שתי מניפולציות על הזמן בסיפור: הראשונה היא החלפת סדר הזמן של האירועים והשנייה היא כיווץ והרחבת הזמן. הוא עושה זאת הן באמצעים ספרותיים והן באמצעים לשוניים ורק על ידי שילוב בין השניים, יוכל חוקר המקרא להיטיב להבין את עיצוב הזמן בסיפור.

יום חמישי, 28 בינואר 2010

לימוד המקרא כ'אי-הבנה'

פרופ׳ צחי וייס, האוניברסיטה הפתוחה 


הטענה לעמדת-ייחוד למקרא... לשווא תישען על סגולות תוכן כלשהן... מבחינה מדעית ניתן להשיג ולהוכיח את חשיבותו של המקרא רק על פי השפעתו וגורלו (פרנץ רוזנצוויג)

עיון בתוכניות הלימודים הרשמיות להוראת המקרא של משרד החינוך להוראת כמו גם קריאה בבחינות הבגרות שנכתבו בעשר השנים האחרונות במקצוע זה מלמדות כי המרחב הפרשני הנפרש בפני תלמידי התיכון הממלכתי במדינת ישראל, במהלך לימודי המקרא, משתרע בין תפיסה פילולוגית-היסטורית כפי שהיא מקובלת בחוגים למקרא באוניברסיטאות ובין פרשנות פשט יהודית בימי הביניים.