מיכל כהן (מחזור ט)
מר סאראמאגו הנכבד,
כמה טוב לשמוע ממך שוב. לדעת כי עולם כמנהגו נוהג וכי לא אירע דבר מה חריג בחייך, אשר הביא לשינוי תפיסת עולמך. לרגל צאת ספרך החדש שוב הפגנת את יכולותיך והצלחת להרגיז לא רק את היהודים, אלא גם את הקתולים.אין כאן נימת צחוק או ציניות, אני בהחלט שמחה לשמוע את דעותיך. כששמעתי אותן לראשונה, נטיית ליבי הייתה להסכים עמך. האלוהים במקרא הוא אל קנאי ללא ספק, וככל הנראה ערכי המוסר העולים מן המקרא הם נלוזים. הנוצרים אף הגדילו לצאת כנגד ספר זה ולכנותו בשם הברית הישנה, כאילו היה זה מסמך משפטי אשר אין לו תוקף יותר, והם יצרו לעצמם ברית חדשה, תקפה יותר. את הברית הישנה, בחרו לשמור על אש קטנה, בכדי לא להפוך סדרי עולם, אך ברור כי ירדה קרנה. אוסיף ואומר כי ספר הדרכה למוסר, נלוז ככל שיהיה, למעשה מחייב את הסובבים לכתוב דבר אחר, בכדי להיבדל ממחזיקי הספר וייתכן כי זה מוסיף שמן למדורה ועדיף היה אם לא היה נוצר ספר כי אז לא היה מול מה להתקומם. זה כבר יוצר אנושות טובה יותר. אף על פי כן, אני מרשה לעצמי להעיר את עינייך הפעם.
מר סארמאגו היקר, 
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה: (שמואל ב; יח; 14)
הסיפור המופיע במלכים ב פרק ב, אשר רוב הפרשנים מתייחסים אליו כ "סיפור עליית אליהו לשמים" קיבל את שמו על שם כותרתו: "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (פס' 1). אולם אפשר ששם זה מוטעה ומטעה וכוונת הסיפור היא אחרת. בפרק ב ניתן למצוא שני נושאים מרכזיים: עליית אליהו לשמים ותחילת דרכו של אלישע כנביא עצמאי. בעמודים הקרובים אציג את היחס בין שני נושאים אלו וכן את השפעת יחס זה על הבנתנו את הסיפור ואת מטרתו. טענתי היא כי מטרת פרק זה היא להציג את אלישע כעומד על קו התפר בין נביא עצמאי לבין נביא הממשיך את דרכו של אדונו.
