הטקסט הפורנוגרפי היחיד בספרות הרבנית והרב יונתן אייבשיץ כיוצרה של דת חדשה. סקירה על המהדורה המחקרית של: ואבוא היום אל העין

אלי אשד, חוקר תרבות עורך מגזין יקום תרבות

הוצאת כרוב

על הספר: ואבוא היום אל העין: קונטרס בקבלה לר׳ יונתן אייבשיץ, מהדורה מוערת ומבוארת מאת פאבל מצ׳ייקו. הוסיפו מחקרים: נועם לפלר, יונתן בן הראש ושי אליסון-גרברג, מהדורה שנייה, הוצאת כרוב, לוס אנג׳לס, תשע״ו 2016

 אחד  הספרים המוחרמים והנרדפים ביותר בתולדות היהדות "ואבוא היום אל העין" ומתאר יקום שבו הספירות האלוהיות מקיימות ביניהן יחסים הטרוסקסואליים והומוסקסואליים היה קיים עד לשנים האחרונות רק בתור כתב יד נדיר מאוד. זהו כנראה הספר המושמץ והמוזר ביותר שיצא לאור בידי רב יהודי אי פעם. האיש שנטען שהיה מחברו, הרב יהונתן אייבשיץ, מצא את עצמו בליבו של ויכוח אדיר שהסעיר את הקהילות היהודיות במאה ה-18.

חנוכת קמרונות הורדוס והשקת מרכז המבקרים בקיסריה - רשמים אישיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חזית מרכז המבקרים

סידורי הבטחה כאלה לא נראו כנראה בנמל קיסריה מאז ימי הורדוס. כבוד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין והברונית אריאן דה רוטשילד יגיעו עוד מעט קט לטכס חנוכת קמרונות המלך הורדוס בנמל קיסריה והשקת מרכז המבקרים החדשני. המפעל הארכיאולוגי-מוזיאלי הגדול הזה אמור להיות אטרקציה תיירותית בינלאומית והוא חלק מהשקעת הענק בסך כ-150 מיליון שקל של קרן אדמונד דה רוטשילד, ברוח חזונו של אבי היישוב, "הנדיב הידוע", הברון אדמונד בנג'מין דה רוטשילד.

על ׳שירי סוף הדרך׳ של לאה גולדברג

למדני אלהי ברך והתפלל

היום, 29 במאי, בשנת 1911 נולדה המשוררת, המתרגמת, הציירת, וחוקרת הסיפרות, לאה גולדברג. לכבוד יום הולדתה, הנה קישורית למאמרי על ׳שירי סוף הדרך׳ שלה שמתסיימים במילים:

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל

בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

לאה מזור, לאה גולדברג מדברת עם קהלת, או: חכמת הציפור המזמרת

כשרוח ה׳ התכוונה להקביל את פני משה - מדרש אגדה מודרני

אלי יונה, משורר

כשרוח ה׳

בעל הנס - מדרש אגדה

כְּשֶׁרוּחַ ה' הִתְכַּוְּנָה לָרֶדֶת אַרְצָה וּלְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, רָבוּ בֵּינֵיהֶם כָּל הָעֵצִים מִי רָאוּי יוֹתֵר לְאָרְחָהּ בֵּין עֲנָפָיו.

ד״ר שמאי גלנדר -2019-1931

ד״ר שמאי גלנדר, חוקר מקרא דגול וסופר עברי הלך לעולמו והוא בן 88 שנה. 

אדם- נותן את זכרונו בבניו ותלמידיו.
והם לא יניחוהו לעבור בבוא העת
לעונות, ולמועד, ויום לדה ודין. 
עמו יהיו לנחול נאחדים את יד הזכרונות,
והאדם - נותן אותם לאות בבניו ותלמידיו
(מירה מינצר- יערי, אדם נותן את זכרונו)

הנה גלים מהים הגדול של פירסומיו:

טעם הבירה: יצור בירה מחומרים מקוריים של תקופת המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

בירה שקמה לתחיה, משמחת לבב אנוש
צילום: יולי שורץ, רשות העתיקות

יין ושכר נזכרים במקרא כמשקאות משכרים. איש האלהים, למשל, הזהיר את אשת מנוח שייחלה לבן לא לשתות ׳יַיִן וְשֵׁכָר׳ (שופ׳ יג, ז). הנביא ישעיהו הוכיח את העם על התמכרותו ליין ולשכר ואמר: ׳הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם׳ (ה, יא), ו׳הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי־חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר׳ (ה, כב). מדברי אמו של למואל מלך משא משתמע שמלכים הרבו לשתות יין ושכר, והיא הזהירה את בנה לא לעשות כן: ׳אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ־יָיִן וּלְרוֹזְנִים אוֹ [אֵי] שֵׁכָר׳ (משלי לא, ד). 

אם יש שתי מילים: יין ושכר, וידוע שיין הופק מפרי הגפן, אז מהו השכר? האם הוא הבירה ששתייתה היתה נפוצה בכל רחבי המזרח הקדום, לפי הכלים שנמצאו? קשה לדעת. 

פירוש לספר עזרא-נחמיה מאת שרה יפת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שרה יפת, עזרא-נחמיה (מקרא לישראל), הוצאת עם עובד, תל אביב תשע״ט 2019, 516 עמודים

קיץ 2013. ניו יורק. ארוע מרגש במוזיאון המטרופוליטן. בתיבת זכוכית במרכזו של חלל קטן בגלריה לאומנות המזרח הקדום הוצג עצם שמשך אליו מתעניינים פעורי עיניים. פעורי עיניים לא פחות היו המשגיחים החמושים ששמרו עליו מכל משמר ואף אסרו על צילומו.

המוצג, שהתקבל בהשאלה לתקופה מוגבלת מהמוזיאון הבריטי וסימונו, ’המוזיאון הבריטי 90920’, היה הגליל של כורש! גליל חימר שעליו טקסט הכתוב בכתב היתדות הבבלי ובו ההצהרה המפורסמת הפותחת במילים: ‘אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול... כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון … הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי.׳ בגוף הדברים מצהיר כורש שהוא יאפשר לעמים המוגלים לשוב לארצותיהם ולהקים בן מחדש את מקדשיהם החרבים. 

ספר עזרא מתחיל בהרשאה הזאת בדיוק, אך בזיקה לישראל:

חוה עציוני-הלוי - רומנים רומנטיים על נשים מקראיות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אריה ניר הוצאה לאור

חוה עציוני-הלוי, היא פרופסור אמריטה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת בר אילן.

אחרי יציאתה לגמלאות יצרה מהלך מפתיע בחייה המקצועיים, ועברה לכתיבה של רומנים רומנטיים מקראיים. בקצב מסחרר היא פירסמה בשנים האחרונות בזה אחר זה את הספרים: אשת לפידות (2010), אפר על ראשה (2011), ולו שתי נשים (2012), אל אשר תלכי (2013), והמלך לא ידעה (2014), שפחתי בחיקך (2015), כחוט השני (2016), מלכת החידות (2018), ועתה - כי כסתה פניה (2019). כולם ראו אור בהוצאת אריה ניר. ׳אשת לפידות׳, ׳ולו שתי נשים׳ ו׳אל אשר תלכי׳ התפרסמו בגרסאות קצת שונות המותאמות לקהל היעד גם באנגלית. 

׳ויקח יהודה׳ - טעימת קריאה מתוך הרומן התנ״כי: כי כסתה פניה

חוה עציוני-הלוי, כי כסתה פניה, אריה ניר הוצאה לאור, תשע״ט 2019

אריה ניר הוצאה לאור

חוה עציוני-הלוי כתבה עד כה עשרה ספרים על נשים בתנ"ך "ששולחות לנו מסרים על סערות וטלטלות בחיים, על חרדות ותקוות, אשר - למרות כל מה שהשתנה מאז - דומות לאלה המטלטלות את חיינו" (דבר המחברת בסוף הספר). ״כי כסתה פניה״ מבוסס על הספור בבראשית ל״ח, ספרות חז״ל ומקורות נוספים. הספר "מוקדש לכל הנערות והנשים המעזות לצאת נגד מוסכמות כובלות ונגד חוקים בלתי צודקים ולפרוץ גדר ודרך”.

שילוב מחקר המקרא בהוראת התנ"ך. הדגמה מתיאור מסע סנחריב ליהודה

תמיר סגל, האוניברסיטה העברית

מבוא

חקר המקרא[1] עבר טלטלות רבות במאות השנים האחרונות ובהן גדל

והתפתח. כך גם הוראת התנ"ך עברה טלטלות, למן ימיה הראשונים של הציונות, אז תפס המקרא מעמד חשוב ביותר בקרב המחנכים העבריים ובקרב החברה הציונית בכללה ועד ימינו, ימים בהם נעשה ניסיון מצד מחנכים ואנשי רוח לשמר את לימוד התנ"ך וליצור 'פעפוע אקטיבי' של התנ"ך לחייהם של הנערים המתבגרים. 

הכיצד יש לעשות כן? הכיצד נוכל לגרום לבני הנוער ללמוד את התנ"ך ולהוקירו? האם בשיטות של לימוד אסוציאטיבי שנועד לקרב את המקרא לחייהם של התלמידים על ידי תשלום מחיר כבד של ויתור על הבנה מדויקת של הטקסט? נדמה לי כי יש לבחון דווקא כיצד מחקר המקרא יכול להשתלב ולחבב את התנ"ך על התלמידים.

כמה מילים על מגילת העצמאות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מגילת העצמאות במשכן הכנסת

׳בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי׳. במילים אלה נפתחת ״ההכרזה על הקמת מדינת ישראל״ (=מגילת העצמאות). נאמר בה, בין השאר:  ׳אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל׳. ההכרזה מסבירה כיצד הפכה ארץ ישראל למדינת ישראל. הדגש בה הוא על הקשר הרצוף שבין העם לבין הארץ גם בתקופת הגולה: העם היהודי לא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

החלום הראשון של חוה

אלי יונה, משורר

פואימה נרטיבית ליום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.

"אדוני, ראיתי הלילה בחלום והנה דם בני הנלבב הנקרא הבל נשפך אל פי קין אחיו והוא שותה אותו באכזריות." (ספר אדם וחוה)

וּבַזְּמַן הַהוּא
בְּגַן עֵדֶן,
כָּל הַחֲלוֹמוֹת
הִתְגַּשְּׁמוּ,
בְּגַן עֵדֶן,
כָּל הַחֲלוֹמוֹת!

בית אלמין

יצחק מאיר, משורר סופר והוגה דעות

בית הקברות הצבאי, הר הרצל, תשע״ה

עוד מעט לא יהיה פה רק פארק של דממה

ולא יבוא איש, לא אב ולא בן,

לא  אח, לא אישה, לא בת ולא אם,

לא אחות, לא רע נותר, לא שכן,

לא זרה  מסתורית שחולפת לאסוף

נוצה תלושה של יונה במעופה.

נדב בן השש שואל: "איפה אבא?"

פרופ' יוסי גמזו

נָדָב בֶּן הַשֵּש שוֹאֵל: "אֵיפֹה אַבָּא?"

ביום השבעה להֵרצחו של ניצב מִשנה ברוך מזרחי ז"ל

נָדָב בֶּן הַשֵּש שוֹאֵל: "אֵיפֹה אַבָּא?"

וּבֶן הַשָּלוֹש, הוּא יוּבַל הַפָּעוּט,

אוֹמֵר: "בַּשָּמַיִם." בְּמִין הַתְרָסָה בָּהּ

חוֹזֵר אֶל יָמֵינוּ אִיּוֹב הַבָּעוּת

וְאִמָּא הֲדַס שֶעָצְמָה לֹא צְפוּיָה בָּהּ

אוֹסֶפֶת בְּכוֹחַ מֵעִיר הִשְתָּאוּת

אֶת כָּל יְתוֹמֶיהָ כְּמוֹ תַחַת כְּנָפָהּ בָּא

מִין אַף-עַל-פִּי-כֵן שֶל גְּבוּרַת דַּוְקָאוּת.

לכו לטייל בשבילי בתי הקברות

בס"ד

גתית הרמן, מחנכת

הר הרצל תשע״ט 2019

פעם. פחדתי מבתי קברות.

פעם. הייתי ילדה קטנה.

פעם. חייתי בעולם של אגדות.

ובעולם הזה, שבו פיות מתעופפות באוויר וקוסמים ומכשפות גרים בטירות גדולות –

גם בעולם הזה – יש בתי קברות.

בלילה, כך מספרים, בית הקברות קם לתחייה; ערפדים ונשמות טועות עולים ומסתובבים שם בחושך הנורא.

ילדים – אל תכנסו לבד בלילה לבתי קברות, כך אמרו לי כל הגדולים.

ויהי יום לילה

אלי יונה, משורר

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל 2019

עור בעד עוד - מאקמה

 ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

 עוֹר בְּעַד-עוֹר (איוב ב' 4)*                                             
                                               

"עוֹר בְּעַד-עוֹר" אָמַר לֶאֱלֹהִים הַשָּׂטָן// "וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ", כָּךְ טָעַן.// בְּאִיּוֹב הַצַּדִּיק דִּבֵּר הַמָּשָׁל.// קַל וָחֹמֶר – מֵי שֶׁבַּעֲבֵרָה פְּעוּטָה סְתָם נִכְשַׁל.// וְעַל אַחַת כַּמָּה - בַּיּוֹשְׁבִים בְּרֹאשׁ הַמִּמְשָׁל.// כְּמִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּכָל אֶמְצָעִי הָעֵזֶר// הוּא מַכִּיר אֶת סוֹד הַשִׁימוּשׁ בַּשּׁוֹט וּבַגֶּזֶר.// אֶת עוֹרוֹ הוּא מַצִּיל דֶּרֶךְ שְׁנֵי עֲרוּצִים:// הָרִאשׁוֹן, תּוֹךְ אִיּוּם בְּשׁוֹט עָרִיצִים.// הַשֵּׁנִי בְּהִתְקַרְבְּנוּת, מִסְכֵּנוּת וּבַקָּשַׁת רַחֲמִים.//  כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עוֹרוֹ מֵרוֹדְפָיו הַמְּדֻמִּים.//

דברים לזכרו של משה ויינפלד

פרופ׳ טובה פורטי, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

א' אייר תשע"ט, 6 במאי 2019

התצלום באדיבות אחותו של פרופ׳ ויינפלד, שרה מלצר

ערב עיון במלאת עשור למותו של משה ויינפלד

למורי -   טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה עִֽם־נַחֲלָ֑ה  (קה' ז 11)

בני משפחה יקרים, שושנה,  והילדים, מילכה, עדי, ומלאכי, עמיתים ועמיתות, קהל נכבד. 

כיצד דוחסים רשמים של ידידות רבת שנים שנרקמת בין מורה-מנחה לתלמידתו בדקות ספורות, שהרי טיבה של התקשרות באקדמיה, יותר מעשור שנות לימוד, חקירה, והוראה, שהם נשזרים בחוטי החיים ומעצבים ביוגרפיה אישית.

?WHERE ARE YOU ADOLF

סבינה סעד, אומנית

האומנית מסבירה את יצירתה כך:

הבית ברח´ טצ׳יינסקה

שמעון בארי, סופר ומשורר, עורך הפרוזה של במה חדשה

עוֹמֵד אֲנִי לְמוּלְךָ בַּיִת מָט
שִׁבְעִים אַחֲרֵי שֶׁאִמִּי הַיְּחִידָה
לִזְקֵנֶיהָ, סָגְרָה דַּלְתְּךָ
בְּדֶרֶךְ לְאֶרֶץ שִׁמְשִׁית רְחוֹקָה
מַבִּיט אֲנִי בְּךָ וּבִרְכַּי רוֹעֲדוֹת
כִּי נוֹרָא הַמַּרְאֶה

משה - ואלה תולדות ההעדרות

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת, חוקרת

מנהיג נולד

נָסִיךְ גָּדַל שָׁם בָּאַרְמוֹן
יָפה וּמְלֻמָּד אַךְ כְּבַד לָשׁוֹן.
גּוּפוֹ חָלָב רָחוּץ,
בִּכְתַב החַרְטֻמִּים ,
קַלֵּי קַלּוֹת יָרוּץ.
נָסִיךְ חָכָם וּכְבַד לָשׁוֹן
הָיֹה הָיָה לִמְהַפְּכָן רִאשׁוֹן.

אגדת איש הצחוק ואיש העצב

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת וחוקרת*

זה היה מזמן, ואולי לא כל כך מזמן, ואולי זה קורה עכשיו, ואולי זה לא קרה אף פעם.

היה איש אחד שנולד באדמת הצחוק ואדמת הצחוק גידלה אותו ,וצימחה אותו, וליטפה אותו, והצחיקה אותו, ודגדגה אותו, ושימחה אותו. והאיש שנולד וגדל וצמח באדמת הצחוק, היה צוחק עם בוקר ונושם צחוק ואוכל מזון הצחוק. מרצפותיו צחקו אליו ודלת ביתו חייכה. והאיש שצחק עם הצחוק וסרק את שערותיו הצוחקות במסרקות של צחוק, ועטף את גופו בשמיכות של צחוק, ונעל נעלי צחוק וגרב גרבי צחוק, רצה שכל העולם יצחק אתו. והאיש שגדל בארץ הצחוק, ונשם את אווירי הצחוק, ופלט את שיירי הצחוק, רצה תמיד לצחוק.

הכל בסוף היסטוריה. אפילו האסון

עדנה אפק, משוררת וחוקרת

משה, ספריית הקונגרס

תְּחִלָּה הָיוּ הַמַּיִם
וְאַחַר כָּךְ הָאֵשׁ
וְהַשִּׂיחַ
שֶׁלֹּא.
וְהַמַּטֶּה
וְהָאוֹתוֹת
וְהַנִּסִּים
וְהַיָּם
שֶׁבֻּקַּע
בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כֹּל הַלַּיְלָה
וְהַמִּדְבָּר
וְהַהִסְטוֹרְיָה.

הַכֹּל בַּסּוֹף הִסְטוֹרְיָה
אֲפִלּוּ הָאָסוֹן.

׳כמו סופיה ומרסל וליזי׳

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית*

פרופ׳ רחל אליאור

"התורה אומרת כי האישה פחותה מהגבר לכל דבר, ועל כן עליה לשמוע בקולו, לא למען השפלתה, אלא למען ימשול בה, כי אלוהים נתן לגבר את סמכות השלטון."  (יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, ב כד)   

בראיון שהתפרסם לפני כמה שנים הגדירה הסופרת הישראלית ילידת 1972, דורית ראביניאן, בתמצות נוקב את עומק מצוקתן של נשים שבמחיצתן גדלה: 'כמו סופיה ומרסל וליזי שלא יישארו במקום שבו האפשרויות מוגבלות והתעוזה נחנקת וכוח הרצון מתגמד'.[1]

השאלה שאני מבקשת לדון בה היא האם מקומות מעין אלה שבהם האפשרויות מוגבלות והתעוזה נחנקת וכוח הרצון מתגמד, היו נחלתן של נשים ממוצא עדתי מסוים בלבד או היו מנת חלקן של רוב הנשים עד למחצית השנייה של המאה העשרים. אקדים ואומר שאני נוטה להנחה המנוסחת בחלקו השני של המשפט לעיל שכן התיעוד ההיסטורי מלמד שגורלן של רוב הנשים בכל המקומות עמד בסימן דבריו של קריאון מלך תבי: "הנחו אותן אל תוך הבית, משרתים, את חירותן של הנשים יש להגביל" (סופוקלס, אנטיגונה, תרגום אהרון שבתי, שורות 578-579).

ברכת פסח אביבי ושמח לכל הגולשות והגולשים בבלוג!

גלויה נוסטלגית

אילו ידע קורח מה שיקרה, שהאדמה תחצה, האם היה יוצא?

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וחוקרת

האדמה בלעה

אִלּוּ יָדַע קֹרַח
מָה שֶׁיִּקְרֶה
שֶׁהָאֲדָמָה תֵּחָצֶה

הָאִם הָיָה יוֹצֵא?

מטבע זהב שעליו דמות הקיסר תיאודוסיוס השני נמצא בנחל ציפורי

דיוקנו של הקיסר תיאודוסיוס.
צילום: ניר דיסטלפלד, רשות העתיקות

בנחל ציפורי, סמוך לשביל הסנהדרין, נתגלה בפברואר 2019 מטבע זהב שבצידו האחד דיוקן של הקיסר הביזנטי תיאודיוסיוס השני ובצידו האחר דמותה של ויקטוריה, אלת הניצחון, כשהיא אוחזת בצלב גדול. מטבעות כאלה מוכרים מהחלק המזרחי של האימפריה הביזנטית. הם נטבעו בקונסטנטינופול (כיום: איסטנבול) על ידי תיאודוסיוס השני, בסביבות 423–420 לספירה. זו הפעם הראשונה שמטבע כזה נתגלה בארץ ישראל.

מרכז מבקרים ארכיאולוגי נפתח ביקנעם

יקנעם היתה עיר מלוכה כנענית, כנאמר ברשימת המלכים שהיכה יהושע: מֶלֶךְ קֶדֶשׁ אֶחָד מֶלֶךְ־יָקְנֳעָם לַכַּרְמֶל אֶחָד  (יהושע יב, כב). היא נזכרת בתיאור גבולו של שבט זבולון: וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת וּפָגַע אֶל־הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יָקְנְעָם (יט, יא), והיתה גם מערי הלויים שבנחלת זבולון: וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי־מְרָרִי הַלְוִיִּם הַנּוֹתָרִים מֵאֵת מַטֵּה זְבוּלֻן אֶת־יָקְנְעָם וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ (כא, לד).  

ביקנעם הושקה השבוע תצוגה ארכיאולוגית, ׳יקנעם׳ שמה, כחלק ממרכז מבקרים חדש שנפתח בעיר. התצוגה, שהוקמה בשיתוף פעולה של רשות העתיקות ועיריית יקנעם, מציגה עשרות ממצאים נבחרים שהתגלו בחפירות הארכיאולוגיות ביקנעם ובאתר תל קשיש הסמוך לה. 

הממצאים מבטאים היבטים היסטוריים, תרבותיים, דתיים וכלכליים בחיי היומיום של יקנעם מהעת העתיקה ועד ימינו.

יציאת מצרים מטפורית- גם מן הראש שלי קשה מאד לצאת

אלי יונה, משורר

במדבר

גַּם מִן הָרֹאשׁ שֶׁלִּי קָשֶׁה מְאֹד לָצֵאת;

עֵרֶב רַב שֶׁל רַעְיוֹנוֹת, מַחְשָׁבוֹת, תִּקְווֹת, חֲלוֹמוֹת

חַג בּוֹ בְּמַעְגָּלִים כִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל

בַּמִּדְבָּר, מְיַחֲלִים לָרֶשֶׁת אֶרֶץ, קַרְקַע פּוֹרִיָּה, מוּצָקָה.

תמר תועה בין החיים למתים

׳תמר אשת יהודה׳, מתוך אלבום הצילומים של דיקלה לאור, נשים בתנ״ך ובנופי הגולן, תשע״ט 2019

נורית שושני, משוררת ומחנכת 

תמר
תּוֹעָה בֵּין הַחַיִּים לַמֵּתִים
תּוֹהָה לְאָן תּפְנֶה?
הִיא מְכֻסָּה כּוּלָהּ בְּצָעִיף
וּמַמְתִּינָהּ בְּפֶתַח עֵינַיִם,
רוֹאָה אֶת עֲתִידָהּ עוֹלֶה לָגֹז.
רְגוּעָה וְהִיא רוֹגֶשֶׁת מַמְתִּינָה.

ספרה של דיקלה לאור: נשים בתנ״ך ובנופי הגולן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
*התצלומים באדיבות הצלמת. להגדלת התצלומים - הקליקו עליהם. 

דרורים הוצאה לאור

בימים אלה ראה אור אלבום יצירותיה של האומנית דיקלה לאור, נשים בתנ״ך ובנופי הגולן, ירושלים תשע״ט 2019, דרורים הוצאה לאור, 172 עמודים. הספר כולל מאמר של פרופ׳ יאיר זקוביץ על נשים בתנ״ך ועל נשים בתצלומיה של דיקלה לאור, ומאמר של פרופ׳ אביגדור שנאן על נשות המקרא במדרש. 

מנורה עם תשעה קנים נתגלתה על שבר נר מתקופת בית שני


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שבר הנר עם עיטור המנורה. צילום: ענת רסיוק, רשות העתיקות

בבאר שבע נחשפו שרידים של ישוב יהודי באתר המתוארך לתקופה שבין המאה הראשונה לספירה למרד בר כוכבא (שנת 135 לספירה). שרידי הישוב משתרעים על פני שטח של יותר משני דונמים, והם נמצאים בגבולה הדרומי של ממלכת יהודה הקדומה, בסמוך לתוואי דרך שהובילה מאזור תל שבע אל מישור החוף הדרומי. המיקום האסטרטגי היווה כנראה את הסיבה להקמת מגדל תצפית איתן שבסיסו התגלה בחפירה, ומשתרע על 10x10 מטרים. נראה כי גרם מדרגות לולייני הוביל לשתי הקומות העליונות, שלא שרדו. בתקופה הרומית המאוחרת נלקחו אבני המגדל ושימשו לבנייה באתרים סמוכים. באתר נחשפו גם פתחים שהובילו ככל הנראה למחילות מסתור או מילוט, שנחפרו בקרקע. 
באתר נמצאו מבנים ומתקנים שונים: מתקני אפייה, כלי גיר שלא מקבלים טומאה, בורות אשפה קדומים, ומערכת תת קרקעית שיתכן כי שמשה כמקווה טהרה. סימני השריפה העזה שהתגלו על חלק מהשרידים באתר מעידים על משבר שעבר היישוב, ככל הנראה בתקופת המרד הגדול, סביב שנת 70 לספירה. 

חותם אבן: "לאכר בן מתניהו" ובולה: ״נתנמלך עבד המלך״ נחשפו בעיר דוד

   ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הבולה והחותם. צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

טביעת חותם (בולה) וחותם אבן המתוארכים לסוף ימי ממלכת יהודה - שעליהם חרותים שמות בכתב עברי קדום, התגלו בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים.

הממצאים התגלו במדרון המערבי של גבעת עיר דוד בתוך מבנה גדול שנבנה מאבנים מסותתות. במבנה נמצאו שרידי רצפת טיח ממורקת שקרסה מן הקומה השנייה - פריט ארכטקטוני איכותי - מה שמעיד כנראה על שימושו כמבנה ציבור. המבנה חרב במאה השישית לפנה״ס - ככל הנראה בחורבן הבבלי של ירושלים בשנת 586 לפנה״ס. יש בו עדויות לשריפה גדולה שהתחוללה בו: קורות עץ שרופות ומפולות אבן גדולות וכלי חרס רבים. החותם והבולה, שגודלם כסנטימטר אחד, פוענחו על ידי ד"ר ענת מנדל-גברוביץ' מהאוניברסיטה העברית בירושלים והמרכז לחקר ירושלים הקדומה. משיקולים פליאוגרפיים היא מתארכת אותם לאמצע המאה השביעית וראשית המאה השישית לפנה״ס.

מי ומי ההולכים: עיון בפסח מצרים

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

ההולכים

הוא  עצמו הטיל מוראו,  המטיר  ברד של בליסטראות של קרח ואש   " י.קֹ.וָ֗.ק נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר ה' בָּרָ֖ד עַל־ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי" (שמות ט', כ"ג-כ"ד). כוח אדיר. ומבוקר. על כל מצרים המטיר. " רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד" ( שם, כ"ו) אין לך חזק יותר ממי שכוחו עמו  לשלוט בכוחו, לנהל אותו, להכות ולחסוך, למשול בזעם, לפרוק אותו ממוקד, להלום ולבלום.  הוא היה מלך כל יכול על הארץ. אלוהי העברים נתגלה כמלך כל יכול על השמים  ובן הנסיכים המצרי שהיה לנביאם של העבדים מושל בו. הוא נשבר. " וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְ.קֹ.ו.ק֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים" ( שם, כ"ז) במערכה הנטושה ביני לבין אלוהיכם נגפתי  זאת הפעם, הוא גבר עליי, הכניע אותי. הוא לא ירפה, אלא אם כן תבקשו על חיי, ועל כן  גוזר אני  מלכך ,עליך ועל אחיך הדובר עמך מפיך, לתבוע ממלככם שבשמים לחוס עליי ואעשה כרצונו,  " הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־יְ.קֹ.ו.ק וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד"  ( שם,כ"ח) . בשבועה זאת על שפתיו הרועדות פחד ואימה ,יצא את ארמונו עם פרוץ הפוגת הברד. 

מערת המלח הארוכה ביותר בעולם נתגלתה בדרום ים-המלח

קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל־תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר…
נָתִיב לֹא־יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה…
בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים
בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכָל־יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ
מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר
איוב כח

מערת מלחם. צילום: רוסלן פאול

האוניברסיטה העברית בירושלים מבשרת על גילוי מערת המלח הארוכה ביותר בעולם. הגילוי נעשה על ידי  צוות של חוקרי מערות ישראלים ואירופאים, בהובלת פרופ’ עמוס פרומקין מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית ומנהל המרכז לחקר מערות.

שרידי ישוב יהודי מתקופת החשמונאים נתגלו בדרום ירושלים


שרידי יישוב כפרי יהודי מימי החשמונאים נחשפים בחודשים האחרונים בחפירות של רשות העתיקות בשכונת שרפאת שבדרום ירושלים.

בית בד  עתיק לייצור שמן. צילום: יעקב ביליג, רשות העתיקות

באתר, השוכן בדרום ירושלים, התגלו  בית בד לייצור שמן, גת גדולה לייצור יין ובה שברים רבים של קנקנים, מערת קולומבריום, מקווה טהרה (מקווה אחר זוהה במקום בעבר) בור מים ומערות. בשלב מאוחר יותר נהרסו המבנים שהיו ביישוב, ואבניהם נלקחו מהאתר לצורך שימוש חוזר. 

לשירה פיתרונים

הרצל חקק, משורר 

* השירה העברית מופיעה בשיר בדמות יוסף פותר החלומות. גם היא כמו יוסף, אחרי שהיא פותרת לנו חלום, שר המשקים שנעזר בה, משליך אותה ושוכח אותה.

הרצל חקק קורא את שירו

בְּמִסְתּוֹרִים אֲפֵלִים

שָׁזְרָה הִיא סַלִּים. מִלִּים.

גַּם כְּשֶׁבִּגְדָהּ נִקְרַע

יָדְעָה לְהָאִיר מִלִּים בִּסְעָרָה.

טִפְטְפָה חַיִּים וַאֲהָבִים,

הִבְשִׁילוּ אֶשְׁכְּלוֹתֶיהָ לָהֶם

עֲנָבִים.

קוֹלָהּ נָתַן, קוֹלָהּ אָהַב,

חוּטֶיהָ טָווּ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב.

כֹּה הֵיטִיבָה עֵינֶיהָ

לִרְאוֹת גְּנָזִים בְּסִפּוּר

הַחַיִּים, אוֹר פָּנָיו.

הנגשת העיר העתיקה בירושלים לבעלי מוגבלות תנועה

עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם.
יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּו…
שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ
יְהִי־שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
תהלים קכב

החל מהיום (24.3.2019) העיר העתיקה של ירושלים מונגשת לבעלי מוגבלויות תנועה. כ-4 ק"מ של רחובות ברובעים המוסלמי, הארמני והנוצרי הונגשו והותקנו כ-2 ק"מ מצטברים של מאחזי יד לצד גרמי מדרגות, המהווים כ-60% מכלל הדרכים הציבוריות.

באי העיר יכולים מעכשיו לתכנן את דרכם המונגשת באמצעות אפליקציה ייעודית וחינמית בשם נגישות ירושלים-העיר העתיקה | Accessible JLM-Old City (ב-8 שפות) המאפשרת ניווט בזמן אמת בין הסמטאות והאתרים.

הדגמת האפליקציה, כאן. 

כתובת יוונית הנושאת את שם העיר "חלוצה", נחשפה בעיר הקדומה שבנגב

הכתובת עם השם ׳חלוצה׳. צילום: טל גיני, רשות העתיקות

אבן בת כ-1700 שנים, שעליה כתובת ביוונית הנושאת את שם העיר חלוצה (Elusa), התגלתה בחפירה ארכיאולוגית בגן הלאומי חלוצה שבנגב. השם חלוצה מוזכר רבות במקורות היסטוריים כמפת מידבא, הפפירוסים של ניצנה ומקורות נוספים, אולם זו הפעם הראשונה שבה נמצא ממצא עם שם העיר חלוצה באתר עצמו. חלוצה הפסיקה להתקיים בסוף המאה ה-7 לספירה, אולם שם המקום השתמר בשם הערבי שניתן לחורבות: "אל-חלס'ה. מציאת כתובת עם שם העיר באתר אליו היא שייכת, היא דבר נדיר בארכיאולוגיה.

חלוצה הוקמה לקראת סוף המאה ה-4 לפנה"ס כתחנה חשובה על דרך הבשמים - הדרך שהובילה מפטרה לעזה. העיר המשיכה להתפתח והגיעה לשיא פריחתה בתקופה הביזנטית (מאות 6-4 לספירה), אז חיו בה כמה עשרות אלפי תושבים - ולמעשה, היא היתה העיר היחידה במרחב הנגב בתקופה זו.

דמותו של אל על נר שמן רומי. צילום: טל גיני, רשות העתיקות

כתובת יוונית הנושאת את שם העיר "חלוצה" נחשפה בעיר הקדומה שבנגב

הכתובת שנחשפה באתר, הנושאת את השם חלוצה. צילום: טלי גיני, רשות העתיקות

אבן בת כ-1700 שנים, שעליה כתובת ביוונית הנושאת את שם העיר חלוצה (Elusa), התגלתה בחפירה ארכיאולוגית בגן הלאומי חלוצה שבנגב. השם חלוצה מוזכר רבות במקורות היסטוריים כמפת מידבא, הפפירוסים של ניצנה ומקורות נוספים, אולם זו הפעם הראשונה שבה נמצא ממצא עם שם העיר חלוצה באתר עצמו. חלוצה הפסיקה להתקיים בסוף המאה ה-7 לספירה, אולם שם המקום השתמר בשם הערבי שניתן לחורבות: "אל-חלס'ה. מציאת כתובת עם שם העיר באתר אליו היא שייכת, היא דבר נדיר בארכיאולוגיה.

          דמותו של אל על נר שמן רומי. צילום: טלי גיני, רשות העתיקות

נפש דוד פצועה על אבשלום בנו

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

נפש דוד פצועה

נֶפֶשׁ דָּוִד פְּצוּעָה
עַל אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ,
כִּי גַּאֲוָתוֹ שׁוֹאֶפֶת לִמְלֹךְ
טֶרֶם זְמַנּוֹ, וְאֶת אָבִיו
זָמַם לִרְצֹחַ,
וְלָקַחַת כָּל הַמַּלְקוֹחַ,
מַשְׂטֵמָה כֹּה עַזָּה
לְאָבִיךְ מוֹלִידְךָ?
הָכֵיצַד?
וַאֲפִלּוּ בִּמְחִיר מְלוּכָה?!

שבר קנקן המעוטר בפנים אנושיות מהתקופה הפרסית התגלה בעיר דוד

צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

שבר קנקן מעוטר בפנים אנושיות מהתקופה הפרסית (מאות 4-5 לפסה"נ) התגלה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים. הקנקן עוטר בתווי פנים, מעט מוגזמים, מהם שרדו שתי עיניים גדולות פעורות, אף, אוזן אחת וקטע קטן מזווית הפה.

צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

גוססת אף על פי שהיא תוססת למראה: על פורים

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

גוססת אף על פי שהיא תוססת למראה
ומי העלים ומי הקים ומי קיים את הצהרת כורש בימים ההם בזמן הזה
על פורים

‏וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ

וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת

לא הייתה בעולם של המאה החמישית שלפני הספירה ממלכה אדירה כממלכת פרס ומדי. כל המדינות הממוסדות, ממדינות הים התיכון שבמערב, בואכה מדינות הבלקן ועד לשלל מדינות עמק נהר האינדו שמקורותיו ברמת טיבט על גבולות אפגניסטן נפל וסין של היום, שועבדו ועבדו כבר את כורש הגדול שנפטר לבית עולמו בשנת 530 לפני הספירה, ארבעים ושש שנה לפני שאחשוורוש  המלך של המגילה עלה על כסא מלכותו שלו בשנת 486 לפני הספירה ומשל "מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ" על אותן " שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה "שקודמו הגדול הכניע לפניו (אסתר א',א').

אמונת ישראל ונוסח המקרא - ספרו של אלכסנדר רופא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

בימים אלה ראה אור ספרו החשוב של פרופ׳ (אמריטוס) אלכסנדר רופא מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, אמונת ישראל ונוסח המקרא: תיקונים בנוסחי המקרא לאור תולדות אמונת ישראל, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ט 2018, א-יד + 539 עמודים. 

מחקריו הרבים של רופא עוסקים באמונת המקרא, ספרותו ונוסחו. הם קושרים בין המיקרו המתבטא בחילופי נוסח זעירים לבין המאקרו - אמונות ודעות בתולדות המחשבה המקראית. ספרו הראשון, מלאכים במקרא: האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות, מהדורה ב מתוקנת, ירושלים תשע״ב 2012, הוא מהדורה של עבודת הדוקטור שלו שנעשתה בהדרכת פרופ' י"א זליגמן (הוגשה לסינאט האוניברסיטה העברית באפריל 1969 ואושרה במרץ 1970), וספרו הנוכחי, אמונת ישראל ונוסח המקרא, נושא את ההקדשה ׳לזכר מורי פרופסור יצחק אריה זליגמן אמסטרדם תרס״ז - ירושלים תשמ״ב׳. 

הספר המונח עתה לפנינו הוא אסופה של מ״ח מאמרים שפירסם המחבר לאורך שנים רבות. אלה שפורסמו במקור באנגלית זוכים עתה ללבוש עברי. רוב התרגומים מאנגלית נעשו על ידי מר יאיר שגב, שהוא גם אשר על עריכת הספר. 

בליבתו של הספר מצויה התובנה שביקורת הנוסח איננה עוסקת רק בשאלות טכניות אלא גם משמשת מנוף לבירור סוגיות עקרוניות הנוגעות לחיי הרוח, האמונה והמחשבה של ישראל המקראי. ביקורת הנוסח צריכה להיות מעורה בהבנת המקראות, דהיינו בפירושם, ובתולדות הספרות והאמונה. היא נבנית מהם ותורמת להן. השאלות המדריכות את הספר הן מה מלמדים שינויי הנוסח על מחשבתם ועל אמונתם של המעתיקים. כיצד השפיעה אמונתם על מסירת הנוסח של ספרי המקרא, אבל גם מה מלמדים שינויי הנוסח על תולדות אמונת ישראל והתמורות שחלו בה, מימי יצירתם של ספרי המקרא ועד חיתומם בימי בית שני.

תפילה - לדינה בת לאה

ד״ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות

הִיא שָׁפְכָה אֶת לִבָּהּ לְפָנָיו

לדינה בת לאה

תפילה 
הִיא שָׁפְכָה אֶת לִבָּהּ לְפָנָיו, בְּעֵינַיִם טְרוּטוֹת
הָיְתָה זוֹ תְּפִילָּה, מִן הַיָּפָה שֶׁבַּתְּפִלּוֹת
הִיא הִתְעַקְּשָׁה עַל הַנֻּסָּח, עַל הַהֶעְדֵּר, עַל הַמּוּבָאוֹת
כְּהֶמְיוֹת לְבַנְבַנּוֹת כְּלִבְלֹבֶת גְּלַדְיוֹלוֹת
בָּאַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה נִגּוּנָהּ הִרְקִיעַ בַּתַּחֲנוּנִים,
קוֹלָהּ נָסַק מַעְלָה, מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי עַד הַשָּׁמַיִם.

השקפות: על חלונות מקדש עמנו

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

שקופים אטומים

על חלונות שפתח המלך שלמה בבית מקדש שבנה אומר הכתוב : "וַיַּ֣עַשׂ לַבָּ֔יִת חַלּוֹנֵ֖י שְׁקֻפִ֥ים אֲטֻמִֽים"( מלכים א', ו',ד').  כיוון שאטום אינו שקוף ושקוף אינו אטום, הובנה הארכיטקטורה של  חלונות ההיכל לא על פי הזגוגיות, אלא על פי השיפוע בין הפתח המוליך מן החוץ אל פנים הבית ומפנים הבית אל צדו החיצוני.  אבל הכתוב לא אומר, מה היה רחב יותר, הפתח ממנו נכנס האור אל הפנים  או אולי פתח זה היה צר יותר מן הפתח  הפנימי. 

שמשון - המיתיני על פלשתיך

איה הוכשטט כהן

נופת צוף

שִׁמְשׁוֹן 

מָתְקוּ מִנֹפֶת צוּף
אִמְרֵי נֹעַם עַל שִׂפְתוֹתַיִךְ.
פָּרַשְׁתִּי כָּנָף, בִּקַּשְׁתִּי לָעוּף,
אַךְ סוּגַרֵךְ הָיָה לִי בַּיִת.