מקרא ,תרבות ישראל וטכנולוגיה...?

גילה בן-הר, מנכ"לית המרכז לטכנולוגיה חינוכית

מי בוחר/ת להיות מורה למקרא, ליהדות, לספרות, למחשבת ישראל בישראל מאה ה- 21?!

מה תפקיד המורה בעידן בו טכנולוגיה כה נגישה ולכאורה משנה את פני ההוראה והלמידה, בהקשה קלה עולם עשיר נגלה...

כיצד והאם ניתן לדון בסוגיה? במה להתחיל? במורכבות תפקיד ההוראה? במורכבות שבהוראה במדינת ישראל? במורכבות שבהוראה במאה ה-21- עידן שבו הידע, הטכנולוגיה, השיח, התקשורת הבינאישית, העולם הערכי- כולם בתהליכי שינוי קיצוניים רחבים ומהירים מאי פעם ? במקצועות שבחרתם לעסוק בהם- מקצועות שמעלים דילמות ערכיות בחברה הישראלית, שנוגעים בלב הפערים והשסעים בחברה הישראלית, שמציפים את סוגיות הניכוס של הידע, ההתמודדות עם ידע, לא רק בהיבט רמת החינוך הערכי אלא גם ברמה הקוגנטיבית, דידקטית.

שלבי חיבורו של ספר שמואל ואמינותו כמקור הסטורי

פרופ‘ משה גרסיאל, אוניברסיטת בר אילן

שאלות זמן כתיבתו של ספר שמואל ואמינותו כמקור היסטוריוגרפי העסיקו

רבות את המחקר המודרני. יחזקאל קויפמן הקדים את חיבור הספר לסוף ימי דוד. חוקרים מבית מדרשו של ולהאוזן, איחרו את זמן חיבורם של מקורות הספר ועריכתו הדויטרונומיסטית. חוקרים מבית מדרשו של הוגו גרסמן טענו שהספר הורכב מאוחר מתוך אוספים של סיפורי-עם ורשימות ארכיוניות. האסכולה הסקנדינבית טוענת שהספרות המקראית עברה במסורת בעל-פה והועלתה על הכתב רק בימי בית שני. ובתקופה האחרונה כמה היסטוריונים וארכיאולוגים הטילו ספק באמינות התיאור של ממלכת דוד הגדולה שבירתה ירושלים, וטענו שספר שמואל חובר או נערך בתקופת יאשיהו, או בתקופת הגלות או בתקופה הפרסית או אפילו בתקופה ההלניסטית או הרומית.

יש לי אינפוזיה קבועה לתנ"ך: על המקרא והוראתו

רחל אלקבץ ואריאלה שפירא (מראיינות)

פרופ׳ יאיר זקוביץ

"יש לי אינפוזיה קבועה לתנ"ך- אני באמת לא יכול לחיות ללא התנ"ך..." - ראיון עם פרופסור יאיר זקוביץ

מהי בעיניך מטרת לימוד המקרא בבתי ספר?

המטרה האחת היא היהודית-ציונית: "דע מאין באת ולאן אתה הולך". המקרא הוא טקסט היסוד של עם ישראל. הוא השורש שממנו צמחה כל תרבות ישראל. ללא שורשים אין לתרבות ישראל על מה לעמוד וגם לנו אין על מה לעמוד, ואז תישאל השאלה מה אנחנו עושים פה. בדור שלי התנ"ך והציונות היו היינו-הך. ראינו את העם הזה חוזר לארץ התנ"ך, ראינו אותו זוכה לריבונות וחוזר לערכים המקראיים. כמובן שלא כל מה שכתוב במקרא מדבר אל ליבי. קרבן כזה או קרבן אחר זה לא בדיוק מה שמעורר אותי ורלוונטי לחיי. זה שיהושע מתואר כמי שדורך על צווארי המלכים אינו מדבר אל ליבי אך אני מכיר בזה שזה קיים שם. יש הרבה ערכים בתנ"ך - מוסר הנביאים, מוסר התורה - שהם שורשיים ליהדות ואני עומד משתאה כמה ניתן ללמוד מהם בימינו.

דובי וייס על 'עת הדעת'

דובי וייס

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ראיון עם דובי וייס, פדגוג ראשי של 'עת הדעת'

שלום דובי וייס. שמך הולך לפניך כאיש חיל רב פעלים. אתה דוקטוראנט לחינוך מתמטי (בקרוב דוקטור), אתה בוגר מכון מנדל למנהיגות חינוכית, משמש כפדגוג הראשי של ’עת הדעת‘, בוגר חמ“ן תלפיות, ובעברך היית שנים רבות מורה למתמטיקה ואף מורה לספרות עברית בגימנסיה העברית בירושלים.

איך דבק בך חיידק ההוראה?

חיידק ההוראה דבק בי מגיל מאד צעיר. התחלתי ללמד בגיל 15. אני זוכר שכבר בהיותי ילד הוקסמתי מהמוח האנושי ומהיכולת שלו לדעת. הייתה בי תשוקה לראות ולהראות את הדברים בבהירות.

מיכל טל-אל, חלב ודבש

ארץ זבת חלב ודבש

מיכל טל-אל (מחזור ט)

'וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם

לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ'

(דברים י"א, 9)

תאור ארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש מופיע 21 פעמים במקרא.

בחרתי לנסות להבין מה בדיוק המשמעות של צירוף זה בצורה קונקרטית ממשית.

לפני כמה שנים עשיתי עבודת 'וידיאו ארט' בה בחנתי את היחס של החומרים חלב ודבש אחד מול השני וכל חומר כשלעצמו. תוך כדי בחינת החומרים הרגשתי שאני בוחנת משהו, מגלה פן חדש בארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש.

נער שני האקדחים כותב על מלאכים

אלון שועה-חיים, מחנך

רשימה קצרה על 'הספר הקטן על טבע המלאכים' מאת יאיר זקוביץ

הוצאת 'כנרת-זמורה ביתן-דביר', 143 עמודים עם 23 איורים מאת המחבר

" בנג!

   בנג!

שני כדורים נורו בו זמנית לחלל האוויר.

הראשון המשיך במסלולו, השני פגע בול. "

מעט מאוד ניתן לדעת, אם בכלל, על ספרים והאנשים הכותבים אותם, מצורתם החיצונית.

מעט מאוד ניתן לדעת עליהם גם מהכותרות שהם נושאים, יהיו אשר יהיו, ובמקרה זה;

פרופסור, חוקר מקרא ו 'הספר הקטן על טבע המלאכים'.

היכן היה אלוהים בשואה? תגובה למאמרו של אריאל סרי-לוי

תום להד, מחנך

היכן היה אלוהים בשואה? תגובה למאמרו של אריאל סרי-לוי

על השאלה המורכבת כל כך הזו אנסה לענות בצורה האישית והכנה ביותר כפי שהיא נענית מבחינתי, מתוך מסע השאלות הפרטי שלי במהלך כתיבת הסיפור שאני מספר לעצמי על החיים.

הספור שלי מתחיל בספרו של ויקטור פראנקל "האדם מחפש משמעות". כותב בו ויקטור פראנקל "אם יש בכלל טעם לחיים, צריך שתהא משמעות גם לסבל. הסבל כחלק בלתי נמחה של החיים, אף בדמותו של הגורל והמוות. אין שלמות לחיים בלי סבל. הדרך שבה אדם מקבל עליו את גורלו ואת כל הסבל הכרוך בו, הדרך שבה הוא נושא את צלבו, נותנת לו הזדמנויות למכביר – אף בתנאים הקשים ביותר – להוסיף לחייו משמעות עמוקה יותר (עמ' 87)." האם לדעתו של הכותב ישנה משמעות גם לסבל אשר סופו במוות כהזדמנות להוספת משמעות לחיים? נראה שכן בעיקר על פי דבריו בהמשך, "יש מי שמשקיף עלינו מלמעלה בשעות קשות – ידיד, אשה, אדם חי או מת, או אלוהים – והוא מצפה כי לא נאכזב אותו. ודאי הוא מקווה למצוא אותנו נושאים את סבלנו בגאון – ולא בצורה עלובה – ויודעים איך למות (שם, עמ' 105)."

כשאלהים יחזור בתשובה

אריאל סרי-לוי, האוניברסיטה העברית

בשבת שובה, שנת ת"ש, דרש רבי קלונימוס שפירא בגטו ורשה את הפסוק הפותח את ההפטרה: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ" (הושע יד, ב). דרשתו של הרב, שנרצח בשואה, מופיעה בספר "אש קודש" המאגד את דבריו (עמ' ח), ואקדיש לקריאתה את הדברים שלהלן [כל הציטוטים בקטע זה לקוחים מתוך הדרשה].
בשבת שובה, השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, נוהגים הדרשנים בבתי הכנסת להפציר בשומעי לקחם לתקן את דרכיהם ולשוב בתשובה. האם בתנאים שכאלה, במעמקי הגטו, יכול הצדיק להטיף מוסר לחסידיו? כיצד ניתן לומר לאדם שנקלע למצב כה קשה שעליו לשפר את מעשיו? אכן, רבי קלונימוס כיוון את החלק הראשון והמרכזי של דרשתו דווקא לנמען אחר – אל הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וזאת מנימוק פשוט:

לי יש אח. אח קטן שהיה באושוויץ

 גתית הרמן (מחזור ח)

בס"ד

שבועים לפני שנפל חגי הוא יצא עם משלחת קצינים לפולין. הוא חזר ביום רביעי, דיבר קצת עם נורית וירד לבסיס. כעבור שבוע הוא נפל.

החוברת שהוציאו אחרי המסע הוקדשה לזכרו.

 

מתוך דבריו של מפקד משלחת צה"ל לפולין 2002, חוברת רשמי מסע:

"לזכרו של חבר ועמית למסע

סרן חגי חיים לב ז"ל.

גדל באפרת אשר בגוש עציון.

התגייס לחטיבת גבעתי במחזור 98'.

מסלול שירותו כלוחם בפלס"ר, מפק"ץ, קמב"ץ וסמ"פ.

תוכנן ליציאה לקורס מ"פ בנובמבר '02 ולקבל פיקוד על פלוגה בגדוד החס"ע בחטיבה במרץ '03.נישא לנורית לפני כשנה, התגוררו בנווה דניאל שבגוש עציון.

כבר בהכנה שבה את עיניי. בחור חסון, מבט רציני, מתעניין לאן נגיע ומה נראה.

למסע יצא כקצין מצטיין בפלס"ר. כך עברו, מסתבר, כל ימי שירותו בצבא- בהצטיינות.

הרהורי יום השואה

עידו גידלי, מחנך

לרוב אני מעדיף שלא להתבטא סביב יום השואה מכיוון שהנושא כה רגיש, ובצדק רב, שכן כל אמירה דורכת על מוקשי זכרון נפיצים. הפעם אחרוג ממנהגי עקב אמירה שקוממה אותי והוצאה מהקשרה המקומי. במייל שנשלח אלינו נכתב כי פרופ' חנה יבלונקה יצאה כנגד הדגש הגדול המושם על לימודי השואה במערכת החינוך. חשוב ואף חובה לציין כי לא זו הייתה אמירתה של פרופ' יבלונקה! למעשה היא יצאה בביקורת כנגד מה שהיא מכנה (ובעיני בצדק רב) "הרדידות הפורנוגרפית בה נלמדת השואה". כבוגר מערכת החינוך קשה לי שלא להזדהות. חווית המסע שלי לפולין, שבזמנה חשתי כאילו דרכה אני ניצב בגאון בפסגת ההגשמה הציונית, נראית לי כיום כאירוע שטחי יותר מנאום תודה בטקס האוסקר. מעבר ממחנה למחנה אוחז דגל ישראל, מקפיד להראות (ואולי גם להרגיש?) עצוב, רציני, זוכר. הקראת שמות קורבנות, שירי זכרון, קפיצה לאוטובוס, והופ, אותו ריטואל חלול. כל פוטנציאל עומק ללימוד, למחשבה לעצמאות וביקורת התבזבז לו שם בשירת הגאון של חבורה משולהבת יצרים לאומיים. אולי זו חוויה אישית מדי (למרות שרשמים דומים נאספו מאינסוף חברים ברחבי הארץ..) אך מתוכה אני מדבר.

חווית האחרות היהודית והיחס של היהודים אל האחר במדינה יהודית

פרופ' דליה עופר, האוניברסיטה העברית

הרצאה במכון ואן ליר במסגרת התכנית "פותחים שבוע" ה 19 באפריל, 2006.

הדוברים מתבקשים להתייחס לפרשת השבוע כחלק מגישתם של המפגשים "פותחים שבוע"

פתיחה

בחרתי לעסוק בפרשת קדושים גם משום סמיכותה ליום השואה. נושא השואה ועיצוב זיכרונה בישראל נמצאים במוקד מחקרי במשך שנים ארוכות. ככל שהתעמקתי בפרשה וקראתי בה ובפרשנותה נתחוורה לי משמעותה ועד כמה חשובה, עמוקה וצורבת עד כאב קריאה זו מזווית התבוננות שלי.

בעקבות סיור ביד ושם

אריאל סרי-לוי, מחנך, חוקר והוגה דעות

עובדת קיומם של ניצולי שואה – חייהם, משפחתם, שמחתם, עוניים – היא עובדה בלתי נתפסת מבחינתי. אני לא מסוגל להבין כיצד ייתכן שהשואה ארעה בסך הכל לפני כמה עשרות שנים, פחות משנותיו של אדם, או ליתר דיוק: שנותיו של אדם שזכה לחיים שלמים. לא גדלתי בצִלם של ניצולי שואה; לבּוֹבֶּה וזֶיְדֶה לא היה מספר על היד, והם אף פעם לא הכריחו אותי לגמור את כל האוכל מהצלחת. הם הספיקו לברוח מגרמניה ברגע האחרון; כל ימיהם הצטערו על כך שלא הצליחו לצרף אליהם את משפחתם. אבל בובה וזיידה, שבכל יום שני לקחו אותי מהגן, לא היו סבתא וסבא שלי, אלא של אבא שלי. וכשחושבים על זה ככה, אני אפילו לא דור שלישי.

"‬קָרַע‪ ‬לנו את הים" - תגלית נדירה של שרידי ספר תורה עתיק

ד"ר אדולפו רויטמן, מנהל היכל הספר

את התנ"ך, אבן היסוד של עם הספר, העתיקו סופרי סת"ם, פירשו חכמים ולמדו דורי דורות של יהודים מכל שורות העם. האהבה לספר הספרים התבטאה גם ברצון לשמור על קיומו הפיזי. ואולם, בתלאות שעבר עם ישראל לא תמיד עלה הדבר בידו. מ"תקופת הדממה", בין המאה ה–2, מועד העתקתן של האחרונות שבמגילות הגנוזות לבין המאה ה–10 , זמן כתיבתו של כתר ארם צובא, שרדו רק כתבי יד ספורים של התנ"ך בעברית, בעיקר בגניזת קהיר. גילוי כתב–יד מקראי, ובמיוחד כזה ששימש בבית כנסת ב"תקופת הדממה", הוא אפוא אירוע נדיר. שני קטעים כאלה מספר שמות, השייכים לאותו גוויל ספר תורה שהועתק במאה ה–7 או ה–8 לספירה, שרדו ונתגלגלו במהלך השנים למקומות שונים, "כתב יד אשקר-גילסון" לאוסף אוניברסיטת דיוק שבארצות הברית ו"כתב יד לונדון" לאוסף סטפן לוונטייל, ניו יורק.

הם מוצגים בפעם הראשונה יחדיו בהיכל הספר, ולצדם קטע מספר שמות מסוף המאה ה–1 לפני הספירה שנמצא בקומראן (4QExodc) וקטע ממגילת ספר תורה, אף הוא מספר שמות, מן המאה ה–10 או ה–11 לספירה. בשלושת כתבי היד נראית "שירת הים", והם לה עדויות מן הקדומות בעולם.

תכנים, מקצועות ומה שביניהם

ד"ר אמנון כרמון, מנהל כרם - מכון להכשרת מורים

לפני יותר ממאה שנים הציב הרברט ספנסר את השאלה הקלאסית בנוגע לתכני הלימוד בבית הספר: "מהו הידע בעל הערך הרב ביותר?". בהקשר של בית הספר מתורגמת שאלה זו לשתי שאלות: (1) אילו מקצועות צריכים להילמד בבית הספר?; (2) אילו תכנים צריכים להילמד במקצועות שנבחרו? המעבר הסמוי מן העין משאלתו הכללית של ספנסר לשאלות המקצועיות (תרתי משמע) של בית הספר חורץ את גורלו של הידע שנבחר להיות "בעל הערך הרב ביותר": כל ידע שנלמד במסגרת "מקצוע" מאבד את ערכו החינוכי.

תגובה לג'וג'ה סארמאגו

עידו גידלי (מחזור ט)

מר סארמאגו היקר,
כבוד גדול עבורי לפנות אליך בדברים, אם כי סיבת פנייתי אליך הפעם לא נוגעת להערכתי את פועלך הספרותי המרשים, אלא רצוני להגיב על דבריך החריפים בגנות התנ"ך כפי שהתפרסמו לאחרונה בכלי התקשורת העולמיים. ראשית עלי להודות שפרטת לי על נימים רגישים. בניגוד למה שאולי אתה מצפה, איני שולל לחלוטין את טענותיך. יחסי אל התנ"ך מורכב מאין כמוהו. הרי אני בן לתרבות, לאום ודת אשר כולה מושתתת על ספר זה- חגינו, שמותינו, יום המנוחה שלנו, תפיסתנו את עצמנו כעם- כל אלו הרי יסודות אשר צמחו מין התנ"ך. אך זהו גם ספר אשר במובנים רבים מעודד אלימות, קנאות, פרטיקולריות דתית-לאומית אשר מובילה לרוב לתפיסה אתנוצנטרית ואף גזענית, יחס מגמד לנשים, גזר דין מוות לבעלי נטיות מיניות שונות, קידוש טריטוריה ועוד רעות חולות. כיצד אמור אם כן אדם להרגיש- כאשר אותו ספר העניק לתרבות האנושית מתנות נפלאות כגון יום מנוחה ויחס הומניסטי לחלש מחד, ומלחמות ושפיכות דמים קנאית מאידך?

על העיוורון של סאראמאגו ביחס לתנ״ך

נועה אוחיון, אשת חינוך

הספריה החדשה

אלוהים הוא אל קנאי, זה נכון. גם את חוק החרם אפשר למצוא בתנ"ך. חוסר סובלנות לאחר? כן, בדיוק שם. מי שיחפש  דווקא את הדברים הללו, ימצא ללא ספק. אבל לקורא במגילת רות ישתקפו ערכים שונים לגמרי, רות אוהבת אהבה בלי תנאים את נעמי והולכת אחריה לארץ לא לה ורות הזרה לא רק שמתקבלת - אף מזרעה יבוא דוד המלך. התנ"ך מורכב פסיפס של טרגדיות אנושיות ואהבות, אהבת מיכל את דויד, משולש אהבה בין רחל יעקב ולאה, עקדת יצחק, יוסף ואחיו. התנ"ך הוא ראי חיינו והוא משקף את הטוב והיפה והנכון ובו זמנית הוא משקף את הקנאה, צרות העין, ושחיתות הלב. ז'וז'ה סאראמאגו בהתבטאויותיו האחרונות עושה את הדבר הקל מכל, מטיח בתנ"ך את תחושותיו על העולם. וכמה שהוא צודק. איזה עול יירד מעל כתפנו לומר – זה אשמת הספר הזה, שהכל כלכך מקולקל בעולם, ניפטר ממנו וכל צרותינו ייעלמו. לצערי – ולשמחתי, לטוב - ולרע התנ"ך הוא אנחנו. על השחיתות בממשל, על מעילה באמון, על התרומה לאחר, על האהבה, על השמחה על הפריחה – זה אנחנו, וזה גם התנ"ך.

מכתב לסרמאגו

מיכל כהן (מחזור ט)

מר סאראמאגו הנכבד,

כמה טוב לשמוע ממך שוב. לדעת כי עולם כמנהגו נוהג וכי לא אירע דבר מה חריג בחייך, אשר הביא לשינוי תפיסת עולמך. לרגל צאת ספרך החדש שוב הפגנת את יכולותיך והצלחת להרגיז לא רק את היהודים, אלא גם את הקתולים.אין כאן נימת צחוק או ציניות, אני בהחלט שמחה לשמוע את דעותיך. כששמעתי אותן לראשונה, נטיית ליבי הייתה להסכים עמך. האלוהים במקרא הוא אל קנאי ללא ספק, וככל הנראה ערכי המוסר העולים מן המקרא הם נלוזים. הנוצרים אף הגדילו לצאת כנגד ספר זה ולכנותו בשם הברית הישנה, כאילו היה זה מסמך משפטי אשר אין לו תוקף יותר, והם יצרו לעצמם ברית חדשה, תקפה יותר. את הברית הישנה, בחרו לשמור על אש קטנה, בכדי לא להפוך סדרי עולם, אך ברור כי ירדה קרנה. אוסיף ואומר כי ספר הדרכה למוסר, נלוז ככל שיהיה, למעשה מחייב את הסובבים לכתוב דבר אחר, בכדי להיבדל ממחזיקי הספר וייתכן כי זה מוסיף שמן למדורה ועדיף היה אם לא היה נוצר ספר כי אז לא היה מול מה להתקומם. זה כבר יוצר אנושות טובה יותר. אף על פי כן, אני מרשה לעצמי להעיר את עינייך הפעם.

נאום תשובה לרב חובל פורטוגלי, הלא הוא סאראמאגו

שירן זהרוני, מחנך

סאראמאגו

הפעם בחרתי להקשיב. ניסיתי לקרוא דבריך, ולא ישר לכעוס או להתגונן. הידע שלי בתנ"ך רק מתהווה ומתרחב, אך לי דרך ארוכה ורבה בתחום. התנ"ך מדי פעם גם מזכיר לי זאת, שכמה שאני חושב שאני יודע, יש עוד רובד עליו לא חשבתי, ויש עוד פרק שלא עמדתי על כל דקויותיו. אותך אינני מכיר די הצורך. ניסיתי לקרוא אודותיך על מנת שאוכל להתייחס לאמירותיך באופן הראוי ביותר. קראתי שאתה חש לא בנוח שמדינתך, פורוטוגל קמה על שטחים שהיו בעבר של מוסלמים. אולי תופתע לגלות, אבל גם התנ"ך שלנו לא מקל עליי בנושא: הוא מבהיר לי חד משמעית שאותה הארץ שלאורכה ולרוחבה אני מטייל, שעליה נלחמו, נלחמים וילחמו רבים מבני עמי, איננה ארץ אבות אבותיי, שגם הם היגרו אליה.

צרות של מלך

אמיתי מור, האוניברסיטה העברית

מה בסך הכול ביקשתי, תגידו לי, מה? כולה רציתי אישה. מה לא מגיע לי? אני לא גבר? אני לא בנאדם? אני לא סובל מנדודי שינה? אין לי צרבת אחרי משתה של שבעה ימים ולילות? ומילא הצרות האלו, אבל אחרי שגירשתי את ושתי, כל-כך פחדתי שיהיה לי משעמם. השעמום הורג אותי, באמת. אני קורא, מעשן, שותה, מוציא להורג, וכלום לא עוזר. כשמשעמם לי- זה הכי גרוע.

רב, אב

עדי להב (מחזור י)

רב, אב

ואולי מעולם לא היית באמת.

דמות

מושא תלות,

רעה צאן.

מילים שיש להן שיעור/על הספר המורה של פרנק מק'קורט

אלעד אנלן, מחנך

לפעמים כשאני יושב בין מורים אני נבהל כאילו שוב הייתי תלמיד שנדחף בצעקות לראות מה כתוב על הלוח. למורים יש הרבה מה לומר אך מעט מדי זמן לומר זאת. באין זמן, או יותר נכון, בחילונו של הזמן, נעשה הלוח לארון הקודש של הכיתה. כל תלמיד מצוי מכיר בעובדה המתוקננת שרק הלוח מעיד נאמנה על 'החומר' שיהיה במבחן. ומה כתוב בלוח? תאריך, כותרת, שאלה ולפיכך מעין דימוי לתשובה – שהרי כל תשובה היא בדיה. אולם הבדיה, כל עוד היא שלך, אוחזת בעל כורחך במילים שלא ידעת ונאמרות מעצמן בזמן שלא קבעת, וכל שנותר לך זה להיות.

מוות בשלושה חלקים: טרפטיך מותו של אבשלום

אלון שועה-חיים (מחזור ח)

            חלק ב: כף יואב ולב אבשלום

וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה: (שמואל ב; יח; 14)

התמונה הבאה בנויה כל כולה על ניגודים. הניגוד הראשון הוא בין הדמויות שכן מלכתחילה נתון היה אבשלום במעין משולש דרמטי עם דוד ועם יואב. ואולי אין הדימוי ממצה את המציאות הטקסטואלית שכן, כפי שקבע אשלבאך ברוב טעם, ברצף של סיפורי אבשלום מתגלה יואב כמשלים את דמותו של דוד. אם דוד פסיבי ביחסו אל אבשלום אז יואב הוא אקטיבי; רץ, מגשר, מתווך ומתוך קירבתו ויחסו לדוד מהווה אנטיתזה לאבשלום. בתמונה המתוארת, בהיעדר דוד משתנה התמונה, וכעת אין זה משולש, אלא מפגש של 'פנים מול פנים' בעל אופי אינטימי.

על בעיות רטרוגרדיות ומימרות חז"ליות

ארד זק (מחזור ט)

מהן בעיות רטרוגרדיות? על פי רוב אנו רגילים לחשוב על בעיה כמצב נתון שממנו אנו צריכים להתקדם לעבר פתרון. אנו מורגלים בחשיבה שמצריכה עשיית מספר צעדים קדימה לעבר תשובה מזוקקת ככל הניתן. לדוגמא: מלה קשה או פסוק קשה במקרא, שמצריך אותנו לבדוק במילונים וקונקורדנציות כדי לברר את פשרו של הפסוק או הוראתה של המלה. ברם, לעיתים אנחנו נדרשים להתחקות אחר מוצאה או גלגולה של המלה כדי להטיב ולהעמיק את הבנתנו. החקר הפילולוגי-אטימולוגי נותן מענה לכך. ובאופן כללי יותר, נשאלת השאלה עד כמה אנו נותנים את דעתנו ובוחנים את הבעיה מכיוונים שונים. במאמר זה, אנסה להראות כיצד ניתן להפוך את כיוון הזרימה הטבעי של החשיבה ולהתמקד בגורמים שיצרו את המימרה הנתונה. על ידי כך, תשתפר הבנתנו את הכתוב כפי שהוא מוצג לפנינו.

קווים לדמותו של אלוהים: קריאה בסיפור בריחת הגר

אריאל סרי-לוי, מחנך, חוקר והוגה דעות

גיבורי המקרא פגשו את אלוהים דבר יום ביומו. הוא ביקר בבתיהם והופיע בחלומותיהם, דרש את תשומת לבם והטה אוזנו למצוקותיהם. הם קראו על שמו את בניהם ואת עריהם, הוא הציג עצמו כשייך להם. הם הלכו באורו והוא היה להם לצל. מיהו אלוהי הסיפור המקראי?

אלישע: נביא עצמאי או נביא בצל קודמו?

יאיר ברנשטיין (מחזור ח)

הסיפור המופיע במלכים ב פרק ב, אשר רוב הפרשנים מתייחסים אליו כ "סיפור עליית אליהו לשמים" קיבל את שמו על שם כותרתו: "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (פס' 1). אולם אפשר ששם זה מוטעה ומטעה וכוונת הסיפור היא אחרת. בפרק ב ניתן למצוא שני נושאים מרכזיים: עליית אליהו לשמים ותחילת דרכו של אלישע כנביא עצמאי. בעמודים הקרובים אציג את היחס בין שני נושאים אלו וכן את השפעת יחס זה על הבנתנו את הסיפור ואת מטרתו. טענתי היא כי מטרת פרק זה היא להציג את אלישע כעומד על קו התפר בין נביא עצמאי לבין נביא הממשיך את דרכו של אדונו.

מהתעלמות להתעלות

יגאל יערן, האוניברסיטה העברית

הבוקר החורפי לא הכין אותי לשיעור צונן כל כך עם י"א 6 המקסימה. הנושא שעמד על פרק היום היה פילוג הממלכה, מל"א י"ב.
איך ממחישים לתלמידים רודנות של מלך ויד קשה כלפי נתיניו? מה זו בכלל רודנות? או יד-קשה? חשבתי על מתודה מעניינת, חדשה, כזו שתעיר אותם משיממונו של הפרק הקודם על הרקע לפילוג...בכל זאת, הדד האדומי ורזון בן אלידע לא הותירו עליהם רושם רב.

כתה, מורה, קין והבל, אדם וחווה, אלוהים.

רחל וולפיש, האוניברסיטה העברית

כתה י"א1, שעתיים תנ"ך ביום ד' בבוקר. בעצם שעתיים זה מונח מטעה. הכוונה לזמן שבין 8:00 ל 9:20, שממנו יש לנכות את זמן ההתארגנות, קריאת השמות, הוצאת התנ"כים והמחברות, כניסת מאחרים באישור, מחיקת הלוח, ציפייה לשקט. בקיצור- דקות חסד מועטות של לימוד.

הנושא: "עלילות הראשית", והפעם - בראשית פרק ד', סיפור קין והבל.

'חבל על הזמן'! – ממד הזמן בסיפור שאול והאתונות

אביגיל ארוונה, האוניברסיטה העברית

חבל על הזמן

המספר המקראי משתמש בזמן כחומר ביד היוצר – עיצוב הזמן הוא פונקציונאלי עבורו. הבנת הבחירה של המספר להביא בפני הקורא את הסיפור בדרך אחת ולא אחרת היא עיקר עניינו של חוקר המקרא והשכר בעמלו. לעתים עושה זאת המספר בעצמו, לעתים בפי אחת הדמויות, אבל באופן כללי יכול המספר המקראי להפעיל שתי מניפולציות על הזמן בסיפור: הראשונה היא החלפת סדר הזמן של האירועים והשנייה היא כיווץ והרחבת הזמן. הוא עושה זאת הן באמצעים ספרותיים והן באמצעים לשוניים ורק על ידי שילוב בין השניים, יוכל חוקר המקרא להיטיב להבין את עיצוב הזמן בסיפור.

לימוד המקרא כ'אי-הבנה'

פרופ׳ צחי וייס, האוניברסיטה הפתוחה 

הטענה לעמדת-ייחוד למקרא... לשווא תישען על סגולות תוכן כלשהן... מבחינה מדעית ניתן להשיג ולהוכיח את חשיבותו של המקרא רק על פי השפעתו וגורלו (פרנץ רוזנצוויג)

עיון בתוכניות הלימודים הרשמיות להוראת המקרא של משרד החינוך להוראת כמו גם קריאה בבחינות הבגרות שנכתבו בעשר השנים האחרונות במקצוע זה מלמדות כי המרחב הפרשני הנפרש בפני תלמידי התיכון הממלכתי במדינת ישראל, במהלך לימודי המקרא, משתרע בין תפיסה פילולוגית-היסטורית כפי שהיא מקובלת בחוגים למקרא באוניברסיטאות ובין פרשנות פשט יהודית בימי הביניים.