על התנ״ך ומקומו בחברה: שיחה בין נכדה לסבתא

שיר מזור מראיינת את לאה מזור, 

על פי השאלות שנתחברו עבור מורי מיזם התנ״ך, מכון שלום הרטמן יוני 2021.

את עוסקת בתנ״ך שנים רבות. חוקרת ומלמדת. מתי נוצר הקשר העמוק שלך לתנ״ך? מתי החלטת לקשור בו את חייך.

תמיד אהבתי ללמוד תנ״ך. עד כתה י״א למדנו שהכל כפוף לרצון חוץ-אנושי, על-אנושי. לישות האדירה שבראה את השמים והארץ וכל צבאם, ומקיימת את הטבע, את ההסטוריה ואת התנהלות הפרט. ׳כה אמר ה׳׳ הוא תמצית היסוד הבלתי נתפס הזה שמהדהד באמונת המקרא. כך בחוק, בנבואה, בהיסטוריוגרפיה ובמזמורים.

ואז, הגיע קהלת.

מה דומה הכתיבה למלאכת הגננות! על הספר ׳גינת בר׳ של מאיר שלו

נירה אשכול, מחנכת

מאיר שלו, גינת בר. רפאלה שיר, רישומים וציורים. הוצאת עם עובד, תל אביב 2017, 245 עמודים

לספר 48 פרקים קצרים.

כל פרק עוסק בנושא אחר הקשור לגינתו של מאיר שלו

הספר פותח בסצינה של זוג בבגדי חתן כלה שמצטלם בגינה. הסופר מעיר להם שזו גינתו והם דורכים עליה."נראה לך פה גינה"? שואלת המחותנת . "אני נראה לי פה חיק הטבע" אומרת המחותנת השנייה.

גם להן מגיע לרשת - מהפך לא קטן: בנות צלופחד

אסתי קושמרו-אברהם, משוררת

בְּנוֹת צְלָפְחָד שֶׁלְּפִי הַמִּדְרָשׁ -
"חַכְמָנִיּוֹת הֵן,
דַּרְשָׁנִיּוֹת הֵן,
וְצִדְקָנִיּוֹת הֵן. "
הִתְאַחֲדוּ לָהֶן בְּיַחַד
בְּלִי מוֹרָא וּבְלֹא פַּחַד
תּוֹךְ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּדַרְכָּן
וּנְכוֹנוּת לְהֵאָבֵק עַל צִדְקָתָן,

לא גדי עזים בקשה כאתנן

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

תמר

"לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה

לֹא גָּדִי עַזִּים בַּקָּשָׁה כְּאֶתְנָן
אֶלָּא חוֹתַמְתּוֹ פְּתִילָיו וּמַטֵּהוּ-
עַל כִּי הֵרַע לָהּ מְאֹד
וְלֹא נְתַנָּהּ אֶת שֵׁלָה לְגָאֳלָהּ,
אַף שֵׁם לֹא הֵקִים לְאִישָׁהּ
בְּכֵלָיו הוּא כָּרַע נָפַל,
וְיוֹדֶה יְהוּדָה בְּמַעֲשֵׂהוּ הָרַע
-וְנָקָם וְשִׁלֵּם קִבֵּל מִיָּד תָּמָר
וְיִגְמֹל הָאֵל לְתָמָר כִּפְלַיִם
וּתְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ- שְׁנַיִם
וַתִּבֶן לָהּ שָׁם וְעֶדְנָה.

על ספרה של אודיה רוזנק: בוא לקק אותי

נחמה סימן טוב

אודיה רוזנק, בוא, לקק אותי, הוצאת מרום תרבות ישראלית 2020, כריכה קשה, 107 עמ'.

לא כל כותבי השירה נולדו עם תסמונת של דכאון, ודכאון הוא לא בהכרח כלי העבודה של כותבי השירה. אבל, כן, אודיה רוזנק מעידה על עצמה שהיא סובלת מדכאון. מצד שני לדבריה, היא בעלת תחושה נרקיסיסטית ועם בטחון עצמי, שהיא טובה בכתיבה.

במקום "משוררת", היא קוראת לעצמה "חומדת". משוררת, לדבריה, איננו מקצוע.

כמי שלמדה קולנוע היא מגדירה את שירתה ככתיבה קולנועית, ואת עשייתה הקולנועית – ככתיבה פיוטית.

נושאי כתיבתה הם אהבה אובססיבית, בלתי מושגת לגבר, אמה - ממנה נתייתמה כשהיתה בת 7 ומבט חברתי סוציאלי, מתחתית המקום בו היא נמצאת.

עלילות גלגמש: עיבוד של ש. שפרה לילדים

ד"ר מירי ברומר. אוניברסיטת חיפה

עלילות גלגמש. סיפרה: ש. שפרה. ציורים: מנשה קדישמן, בלהה קדישמן. עם עובד 2004

* את הטקסט המלא תוכלו למצוא ב״פרויקט בן יהודה״. 

את האפוס השומרי-אכדי הנפלא "עלילות גלגמש" הכרתי מקריאת "בימים הרחוקים ההם – אתנולוגיה משירת המזרח הקדום" שתרגמו וערכו ש. שפרה ויעקב קליין (עם עובד 1996). הרבה השוואות נערכו בין התרומה המסופוטמית העתיקה למקרא וליצירה ההומרית ואין ספק שהאנתולוגיה הזו ראויה לקריאה וכתיבה עליה בפני עצמה.

סקירות ספרים תשפ״א 2021

נחמה סימן טוב, על: אודיה רוזנק, בוא, לקק אותי

ד״ר מירי ברומר, על: ש. שפרה, עלילות גלגמש

חגי קמרט, על: יהושע בן-ציון, סיפור מספרו ׳קץ הפלאות׳

 

ד״ר חגי משגב, על: אריך קסטנר, על האבדון

ד״ר צביה רחימי-שפרן, על: אמיר השכל, הסוהר מבלוק 11

ד״ר עדי אמסטרדם, על: הפרוטוקולים של זקני ציון

ד״ר לאה מזור, על: דרור משעני, האיש שרצה לדעת הכל

פרופ׳ יאירה אמית, על: דוד אסף: שיר הוא לא רק מילים – פרקי מסע בזמר העברי

חגי קמרט, על: מיכל סנונית: ציפור הנפש

משה שניצר, על: אולריך בושוויץ, הנוסע

עדי אביטל-רוזין, על: צביקה ניר: אלוהי התשוקות הבוערות

שוקי לבנון, על: רחל גלבוע, מסעותי עם יוליקה

ד״ר לאה מזור, על: יאיר לפיד, הגיבורים שלי: ארבע הרצאות תנ״כיות

על הסיפור: ״לדינו של מוכר בורקס בפלורנטין״ מאת בן-ציון יהושע

חגי קמרט, סופר ומשורר

יהושע בן-ציון, ״לדינו של מוכר בורקס בפלורנטין״, מתוך: קץ הפלאות: עשרים וארבעה סיפורים, הוצאת ספרי ניב, תשפ״א 2021, 256 עמודים

א. כללי

אנו מכירים במושג תאודיציה - הצדקת הדין. היינו קבלת הדין כגזרת שמים בהנחה שמעשי האל רק נכונים וטובים הם. אלא מאי? מול התאודיציה עומד אחד היצרים החזקים של האדם והוא ייצר הקיום. שני כוחות מנוגדים; האחד נובע מהמצב הפיסי השני מהמישור הרוחני. שני הכוחות המנוגדים האלו סובבים בסיפור העממי וניכרים יפה בסיפורים היפים שבספר הפלא "קץ הפלאות“ של יהושע בן ציון (2021). קבלת הדין מול היאחזות בקרני המזבח, היינו באמונה העממית שיכולה אולי להפר את הדין או להקל ממנו. זו האמונה הקשורה בעולם המיסטיקה, תורת הסוד, המסתורין, קמעות למיניהם, מים קדושים, ומה עוד נאמר; חביבים אשליות!

ספרו של אריך קסטנר, ׳על האבדון׳: מלחמת העולם השנייה כבר באופק

ד״ר חגי משגב, האוניברסיטה העברית, מכללת הרצוג ומכללת גבעת וושינגטון

אריך קסטנר, אל האבדון, תרגמה מגרמנית והוסיפה הערות ואחרית דבר: אילנה המרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ - ספרית פועלים, בני ברק, תש״ף 2020, 216 עמודים

בהקדמתו לספר, שהמו"ל סירב לפרסם, מגדיר אריך קסטנר את ספרו כספר שאין בו עלילה, אין שיא, אין פתרון, אין גיבורים, אין פואנטה. ודווקא כך הוא רצה לכתוב אותו. בדיוק כך מתנהלים גיבורי הספר. הם נזרקים מתחנה לתחנה במשחק האורות האדומים של ברלין ערב עליית הנאצים; הגיבור מפוטר מעבודתו כפירסומאי בחברת סיגריות (הוא בעל תואר שלישי בספרות), וחייו חסרי התכלית עוברים במעבר ממועדון מפוקפק אחד למשנהו, בשיטוטים בעיר עם חברו הטוב לבודה, גם הוא אקדמאי מתוסכל שעדיין שוקד על מחקרו ומקווה להתקבל לעולם האקדמי, ושניהם מעוררים מהומות, נקלעים למהומות, ומעבירים את זמנם בין מועדוני זימה מכל הסוגים. קשרים נוצרים ונפרמים, באופן סתמי לגמרי. אהובתו של הגיבור נוטשת אותו לטובת מפיק שמבטיח להכניס אותה לחיי הזוהר דרך מיטתו. התלישות נוכחת בכל מקום. העבר גם הוא נוכח: אמו הדואגת של פביאן, עוגן רגשי נאמן, רק מגבירה את תחושת הניכור, במיוחד בהשוואה להוריו המנוכרים והאמידים של לבודה.

על הסוהר ששירת בגיהנום שבתוך גיהנום בבלוק 11

ד״ר צביה רחימי שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

על: אמיר השכל, הסוהר מבלוק 11, הוצאת שורשים, יבנה תשע“ב 2012

" תא"ל במילואים, אמיר השכל, טייס חיל האוויר הישראלי וחוקר השואה, התחקה, צעד אחר צעד, אחר סיפור חייו המדהים של יעקב קוזלצ'יק. בספר זה הוא פורס לפני הקורא, ביסודיות של בלש היסטורי, דמות יוצאת דופן גם בהקשר הלא ייאמן של גורל יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. במהלך התחקיר, בישראל, בפולין ובגרמניה, נחשף השכל לעוד ועוד הפתעות. תוצאותיהן הביאו אותו, בסופו של דבר, להקים בקריית שאול מצבה על קברו של האיש, שמעולם לא הכיר" (המערכת).

הכחשת השואה החדשה והפרוטוקולים של זקני ציון

ד״ר עדי אמסטרדם, המכללה האקדמית לחינוך ע״ש דוד ילין

עדי אמסטרדם, הפרוטוקולים של זקני ציון: נוסח עברי מואר ומבואר ללימוד ולמחקר על פי המהדורה שפורסמה בהוצאת Beckwith Company, ניו יורק 1920, הוצאת דרורים, ירושלים תשע"ו 2016, 160 עמודים

לפני זמן מה, התכתבנו, לאה ואני בעקבות פרסום רשומה לזכרו של סבי ביום השואה והגבורה: ציורי השואה של אהרן אמסטרדם שעלה ארצה אחרי יסורי מחנות ההשמדה והמוות בהתכתבות זו, ביקשה ממני לאה לכתוב טור לגבי הספר שתרגמתי – "הפרוטוקולים של זקני ציון", וחשיבותו לימינו.

הרגשתי בתור "בעל עניין" ולא "בעל דעה". אכן, יש מה לכתוב על הנושא: "הפרוטוקולים של זקני ציון" ממשיך להיות ספר פופולארי ברחבי העולם, ואחד מתוצרי הלוואי שלו, הכחשת השואה, צובר פופולאריות רבה בעידן הרשתות החברתיות והדיס-אינפורמציה.

על הרומן ״חזרה״ מאת יואב בר-חיים

אילן גל-פאר , בן למשפחה מוותיקיי היישוב, מורה באוניברסיטאות בקנדה ובארץ. חוקר תולדות ארץ-ישראל.

יואב בר-חיים, חזרה, הוצאת "עמדה", תל אביב תשע״ג 2013, 732 עמודים

הנושא המרכזי של הרומן "חזרה" הוא עצם החזרה, וזאת בריבוי משמעויותיה. ראשית, הרומן מתייחס למסורת הקלאסית של ה"נוסטוס", של חזרתו ארצה של הגיבור, גיאוגרף ואדריכל בן 38, לאחר שהותו באנגליה ובאפריקה. אולם תוך כדי חזרתו, משתדל אף למצוא פשר בחייו, לחזור ולהתחבר שוב אל עברו, כולל גם אל קשריו בעבר עם נשים (שבאחד מהם הוא שקל גם חזרה בתשובה). הוא מצוי בעיצומו של סיום חיבורו של ספר על העיוּר באפריקה, כחלק מניסיונו רב-השנים לתור אחר העקרונות שלדעתו עשויים ליצור סביבת מגורים שתתמוך בחברה אנושית טובה יותר המביאה סיפוק ושלמות לכל חבריה. כתיבת ספר זה משמשת אחד הצירים העיקריים ברומן. בהיותו של הגיבור מרצה באוניברסיטה חדשה בארץ (שקיומה מוטל בספק) ואינטלקטואל, מתאר הספר גם את מחשבותיו, הגיגיו והתענינויותיו בנושאים למדניים. ניתן לשייך את הרומן לסוגה של "הרומן האוניברסיטאי", סוגה לא מוכרת כל כך בספרות העברית, יחד עם כך גם לסוגת הרומן הפסיכולוגי.

האיש שרצה לדעת הכל של דרור משעני

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

דרור משעני, האיש שרצה לדעת הכל, הוצאת אחוזת בית, משכל הוצאה לאור, 2015

״האיש שרצה לדעת הכל״ מקוטלג כ״ספרות בלשית״. כמקובל בסוגה הזאת, העלילה מתחילה בגילוי גופה, והמתח נובע מסקרנות הקורא לזהות את רוצחה. הדמות הראשית הוא תמיד בלש הפותר את התעלומה, באמצעות מסירותו למשימה וחריפות שכלו, לקראת סוף הספר. העלילה סובבת סביב מאמציו לפענח את התעלומה. הספר מפזר רמזים שמאתגרים את הקוראים ומעודדים אותם לנסות לגלות את הרוצח/ת. הספרות הבלשית קרובה לספרי הריגול. הסוגות הקרובות הללו מיוצגות בשפע בספרות הכתובה, ועוד יותר מכך בקולנוע ובטלוויזיה.

שיר הוא לא רק מילים - על ספרו של דוד אסף

פרופ' יאירה אמית, אוניברסיטת תל אביב

עם עובד

אסף דוד, שיר הוא לא רק מילים – פרקי מסע בזמר העברי, הוצאת ספרים עם עובד, תל אביב 2019

אהבתו של דוד אסף לזמר העברי נגלתה לי בשתי דרכים:

הדרך האחת היא הבלוג "עונג שבת" (עונ"ש), שאותו הוא כותב ועורך מזה כ-10 שנים, ובו לדבריו הוא מפרסם "כל דבר הנוגע ליהודים בפרט וענייני מדינה, ספרות ומדע בכלל, ובמיוחד דברים של מה בכך, דברי הבאי, הבל ושטות". משום אהבתו לזמר העברי הוא ייחד בבלוג מדור שנקרא "גלגולו של ניגון", ובו התפרסמו למעלה ממאה רשימות שהוקדשו למחקר מעמיק בשירי הזמר שנבחרו על-ידו. במחקר על השירים הוא שיתף, למשל, את חוקר הזמר העברי אליהו כהן, את הפזמונאי דן אלמגור ואחרים. ואם לא די בכך גם צרף ביצוע או מספר ביצועים לשירים, וכך מחזיר לנו ניגונים שזנחנו.

על ציפור הנפש של מיכל סנונית

חגי קמרט, סופר ומשורר

מיכל סנונית, ציפור הנפש, איור: נעמה גולומב, 1985, 40 עמודים

מבוא קצר

מצאתי לפתוח ולומר שלדעתי הילד שבנו חי וקיים בנו משחר ילדותנו, ואפשר לומר עד סוף ימינו. נכון, שבחלוף השנים נסתר הוא, לפעמים קורץ קריצה שובבת, לפעמים מציץ פוגע וחוזר למקומו, לפעמים מגיח במלוא הדרו. נכון שבמרוצת הזמן כאשר בגרנו אנו מתגעגעים אליו ורוצים לחוות אותו מדי פעם. אך מציאות קיימת לא תמיד מאפשרת זאת.

הפיצוי לכך או ההתרפקות והביטוי לכך ניתן בכתיבה, היינו בספרות: כך יוצא ואנו כותבים את ילדותנו במבט בוגר. ולפיכך לכתיבה הילדותית, לכאורה, יש לא אחת היבט אמביוולנטי. ראו למשל את הספר הנסיך הקטן של אנטואן 'דה סנט אכזופרי. ספר ילדים שברובד השני שלו ישנם רעיונות והיבטים על החיים, בכללותם אהבה

וימש חושך: על ספרו של בושוויץ - הנוסע

משה שניצר, משורר, עיתונאי ועורך

הוצאת אחוזת בית

אולריך בושוויץ, הנוסע, מגרמנית: נועה קול. הוצאת אחוזת בית, תל אביב תש"ף, 2019.

וימש חושך

שוו בנפשכם איש עסקים מכובד, ממוצא יהודי, פטריוט גרמני שדרכו נהירה לו, המקיץ משנתו בפתאום ביער עבות. באפלה המתעבה והביטחון הנקלש הוא נקלע לדרך ללא מוצא, ההולכת וסוגרת עליו כיד גורל מצמיתה. כך נגזר על אוטו זילברמן, גיבורו הספרותי של "הנוסע" לאולריך בושוויץ (מתחרז עם אושוויץ).

על הבצל, המשמעות והמשמעותיות האלהית: על ספרו של צביקה ניר - אלהי התשוקות הבוערות

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים [1]

הקיבוץ המאוחד

צביקה ניר, אלהי התשוקות הבוערות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019, 127 עמודים

עַל הַבָּצָל, הַמַּשְׁמָעוּת וְהַמַּשְׁמָעוּתִיּוֹת הָאֱלֹהִית

הטיעון המרכזי, שבכוונתי להציג במאמר בקורת זה, מבקש לכוון לכך שבין הטקסטים השיריים שנכתבו עד כה על המשמעות האלוהית אין אולי משמעות אחת שמשתווה לשירת צביקה ניר מבחינת השפעתה על הקורא הפוטנציאלי. סביר בוודאי להניח שהמשמעות האלוהית של ניר פועלת במכוון כנגד המשמעויות המסורתיות שנכתבו עוד מאז שהאנושות זוכרת את עצמה, ומאז שהפילוסופיה של הדת תהתה ושאלה, עסקה והתחבטה בסוגיית קיומו של אלוהים. מי הוא? מה הוא? מה טיבו? היכן הוא נמצא? מה כוחותיו? והאם הוא, בכלל, קיים?

על ׳מסעותי עם יוליקה׳ של רחל גלבוע

שוקי לבנון, עתונאי ודובר לשעבר של התנועה לאיכות השלטון

רחל גלבוע ,מסעותי עם יוליקה, הוצאת ספרי ניב 2021

"אני לא מאמינה שאני כבר מתקרבת לגיל שבעים! עיני דהו. אפי נשר בחלקו וגופי נעשה קשה וסדוק. הכתמים היפים שעיטרו את גופי אינם. נותרו מהם רק גבשושיות".

לא. הדוברת אינה אשה מבוגרת שעברה לא מעט בחייה. הדוברת היא בובת ג'ירפה עשויה מגומי בגובה כחמישה עשר סנטימטר שהוטמנה בכיסה של יוליקה,  ילדה יהודית קטנה בת שש ערב בריחת המשפחה מהונגריה עם פרוץ המרד ההונגרי ברוסים לאחר מלחמת העולם השניה. יוליקה, היום רחל גלבוע, מורה וותיקה תושבת עתלית. לאחר שנים רבות בהן קינן בליבה הרעיון לתעד את תולדות משפחתה, בחרה בדרך בלתי שגרתית מרתקת ומענינת להעלות על הכתב את סיפור עליית המשפחה ארצה לפני יותר משישים שנה דרך עיני בובת הגי'רפה שלוותה אתה כל אותו מסע ובשנותיה הראשונות בארץ.

מי חוסל? על-ידי מי חוסל? ספרו של חתן פרס נובל לספרות, אימרה קרטס - חיסול

שולה ברנע, סופרת ומשוררת

הוצאת רימונים

אִימְרֶה קֶרְטֶס, חיסול, תרגם מהונגרית וצירף אחרית דבר: רמי סערי, הוצאת רימונים, גבעתיים תשפ״א 2021, 167 עמודים

״חיסול״ הוא ספרו האחרון של הסופר ההונגרי-היהודי אִימְרֶה קֶרְטֶס  (2016-1929) שזכה בשנת 2002 בפרס נובל לספרות. הספר ראה אור בהונגרית בשנת 2003, וב-2021 ראה אור בתרגום לעברית. 

ספרו הראשון של קרטס, "ללא גורל" התפרסם בשנת 1975 ועסק בחוויותיו כנער בשואה. ב-1944, בגיל 15, גורש על ידי הנאצים לאושוויץ-בירקנאו ולאחר מכן לבוכנוואלד. ״ללא גורל״ תורגם לעברית על-ידי מרים אלגזי, ויצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1994.

אורי צבי גרינברג מציג את תפיסתו השירית

בלפור חקק, משורר

אורי צבי גרינברג כלפי תשעים ותשעה הוצאת הקבה"מ 1978 

אורי צבי גרינברג, כלפי תשעים ותשעה, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1978, מהדורה מקורית: הוצאת סדן, 1928

כדי להבין את הספר "כלפי תשעים ותשעה" שכתב אורי צבי גרינברג (להלן: אצ״ג), יש להכיר את הרקע האישי שלו. הוא נולד כבן של האדמו"ר מגלינא, ואמו היה לה ייחוס לרבי אורי "השָׂרף מסטרליסק", שהמשורר נקרא על שמו. הוא נולד בשנת 1896, ובהיותו בן 22 חוותה המשפחה פוגרום קשה ביהודים (1918), והיא ניצלה בנס. הוא כתב דברים קשים שבהם חזה שיהודי אירופה ברובם יושמדו. בשנת 1924 עלה לארץ (בימים של העלייה השלישית), ופרסם יצירותיו בביטאוני תנועת הפועלים, בעיקר ב"הפועל הצעיר", ועם הזמן ב"דבר". עם הזמן, תגובותיו היו מנוגדות להשקפות של המחנה הסוציאליסטי, הוא הפך אז לדובר המחנה הרביזיוניסטי, וגם ביצירותיו הביע עמדות לאומיות. הוא נפטר בגיל 85, בה' באייר תשמ"א- 1981. ובימים אלה מלאו 40 שנה למותו.

גשם הכוכבים או: הדמעות של סן לורנסו

מימי יעקבי - חוקרת תרבות

הוצאת כרמל

חוליו לימסארס, גשם הכוכבים, מספרדית: רמי סערי, הוצאת כרמל, ירושלים 2020, 224 עמודים

״הדמעות של סן לורנסו״ הוא שמו המקורי של הספר, אשר תורגם מספרדית בכישרון רב ובשפה פיוטית בידי רמי סערי, שאף זיכה אותנו באחרית דבר מאירת עינים.

אב ובנו מבלים לילה על חוף ים קסום באי איביסה (Ibiza ) 'החבויה במפרץ שלה כמו אלמוג ענק'. הם צופים במטאוריטים - כוכבים נופלים: 'כוכב אחד', ו'עוד אחד...', ו'עוד אחד...' נקראים פרקי הספר.

בית מקרא סו (תשפ״א), חוברת א: תוכן העניינים וביקורות ספרים

בית מקרא סו (תשפ״א), חוברת א, הוצאת מוסד ביאליק

כתב עת לחקר המקרא ועולמו

ת ו כ ן  ה ע נ י י נ י ם

יגאל בלוך ונתן וסרמן, בין דם לדמים בחוקי המקרא ובמכתבי מארי

גרשון גליל, יציאת מצרים בספר יהושע

יאירה אמית, שאול אצל בעלת האוב (שמואל א' כח) – פרשנות אחרת

על הספר ׳שום גמדים לא יבואו׳ של שרה שילה

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

עם עובד

שרה שילה, שום גמדים לא יבואו, הוצאת עם עובד, תל אביב תשס"ו 2005

'שום גמדים לא יבואו', זאת מה ששומעת סימונה דדון בלי הרף במעון שהיא סייעת בו. שום גמדים לא יבואו, עלייך, עליכן, לעשות את מלאכתכן, אל תצפו לנסים. וכך אנו למדים על מצבה של סימונה, זו אשר, עם מותו הפתאומי של בעלה, עברה באחת ממעמד של יפהפיית העיירה, נשואה למסעוד האהוד והמצליח, למעמד של אלמנה קשת יום, שעליה לפרנס את ארבעת ילדיה, ועליהם נוספו התאומים שנולדו כבר ללא אב, והם משוכנעים שאחיהם הגדול הוא אביהם.

על ספרה של ריטה: צ'אדור נוטף מי גשם

 נויה שגיב, דוקטורנטית לספרות באוניברסיטת תל אביב ומרצה למקרא

הוצאת מודן

ריטה יהאן-פרוז, צ'אדור נוטף מי גשם, הוצאת מודן 2021

התרגשתי להכיר סופרת צעירה ומבטיחה, שפרסמה לפני חודשים ספורים את ספרה הראשון למבוגרים: "צ'אדור נוטף מי גשם". ריטה יהאן-פרוז, מגוללת בחן ובהומור סיפורים מילדותה בטהרן ומתקופת העליה לארץ. סגנון הספר הוא " מֶמוּאָר"- ספר זכרונות, אבל נדמה לי שהוא הרבה מעבר לזכרונות פרטיים של ילדה אחת, אלא קול שצריך להישמע. לא רק "קול א'" במקהלה, כפי שקבע המורה למוזיקה כאשר נבחנה העולה החדשה למקהלה וגרם לה לראשונה להרגיש שייכת, אלא קול שמעז לדבר על חוסר השייכות.

בחג הספר העברי תועלנה לבלוג שפע המלצות ספרים

 

גדעון, למרות שראית הנסים לאור היום

אסתי קושמרו-אברהם, משוררת

" ...וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת, שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי" (שופטים ו' י"ז)

גִּדְעוֹן,
רָאִיתָ הַנִּסִּים לְאוֹר הַיּוֹם,
כָּל שֶׁבִּקַּשְׁתָּ
מֵאֱלֹהִים קִבַּלְתָּ
וַעֲדַיִן פִּקְפַּקְתָּ...

ביבליוגרפיה לספר תהלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

פרשנות

ג' גליל (עורך ומרכז), תהלים, א-ב (עולם התנ״ך), תל-אביב 1995

ע׳ חכם, ספר תהלים, א-ב (דעת מקרא), ירושלים תשל״ט, תשמ״א

מ׳ כהן (מהדיר ועורך), תהלים, א-ב (מקראות גדולות הכתר), ירושלים תשס״ג

תהלים צ״א

א יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן; בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן.
ב אֹמַר--לַיהוָה, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי; אֱלֹהַי, אֶבְטַח-בּוֹ.
ג כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ; מִדֶּבֶר הַוּוֹת.
ד בְּאֶבְרָתוֹ, יָסֶךְ לָךְ--וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה; צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.
ה לֹא-תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה; מֵחֵץ, יָעוּף יוֹמָם.
ו מִדֶּבֶר, בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ; מִקֶּטֶב, יָשׁוּד צָהֳרָיִם.
ז יִפֹּל מִצִּדְּךָ, אֶלֶף--וּרְבָבָה מִימִינֶךָ: אֵלֶיךָ, לֹא יִגָּשׁ.
ח רַק, בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט; וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
ט כִּי-אַתָּה יְהוָה מַחְסִי; עֶלְיוֹן, שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ.
י לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה; וְנֶגַע, לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ.
יא כִּי מַלְאָכָיו, יְצַוֶּה-לָּךְ; לִשְׁמָרְךָ, בְּכָל-דְּרָכֶיךָ.
יב עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ: פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ.
יג עַל-שַׁחַל וָפֶתֶן, תִּדְרֹךְ; תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.
יד כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ; אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי.
טו יִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ--עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה; אֲחַלְּצֵהוּ, וַאֲכַבְּדֵהוּ.
טז אֹרֶךְ יָמִים, אַשְׂבִּיעֵהוּ; וְאַרְאֵהוּ, בִּישׁוּעָתִי.

ותדבק רות בנעמי

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

וַתִּדְבַּק רוּת בְּנָעֳמִי חֲמוֹתָהּ

לִהְיוֹת לָהּ כְּאֵם וְאָחוֹת

רות - אם המלכות

אסתי קושמרו-אברהם, משוררת ומחנכת

"כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין" (רות א, ט"ז)

רות - אֵם המַלכוּת
עָזַבְתְּ כָּל שֶׁהָיָה מֻכָּר
וְהָלַכְתְּ אֶל הַנֵּכָר
הַזָּר וְהַלֹּא נוֹדַע,
וְשָׁם -
נִמְצָא לַךְ מוֹדָע
שֶׁהִמְשִׁיךְ אֶת הַשּׁוֹשֶׁלֶת
שֶׁל בֵּית אֱלִימֶלֶךְ
וְאַתְּ זָכִיתָ לְחֶסֶד הָאַדִּיר
לִהְיוֹת סָבָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ דָּוִיד.

כך מספרים את ההיסטוריה האמיתית על שואת העם היהודי

הרצל חקק, משורר

יעקב סיקא אהרוני, עלה מות בחלוננו- והומת, רמת גן תשס״ו-2006, 187 עמודים

כמה מילים על הספר הזה - וזר פרחים על שלל יצירתו. יעקב סיקא אהרוני חצה מזמן את גיל ה 90 והנה לכם רשימה שהיא מחווה מכל הלב, 'חיים שכאלה' – עיטור של כבוד למפעל חייו. כשהיינו ראשי אגודת הסופרים העברים, הענקנו לו את 'אות קסת הזהב'. כאן באתר של ד"ר לאה מזור, אנו מושיטים לו נוצת זהב...

נר ברונזה "למזל" המציג חצי פרצוף התגלה בחפירת דרך עולי הרגל בגן לאומי עיר דוד

נר שמן עשוי ברונזה, הראשון מסוגו שנמצא בארץ, התגלה ביסודות של מבנה המתוארך לשלהי ימי הבית השני. בין סוף המאה ה-1' לסה"נ לבין מחצית ראשונה של המאה ה-2' לסה"נ.

צילום: קובי הראתי, עיר דוד

מדובר בחציו של נר, שיצקו אותו לתוך תבנית מפוסלת בצורת חצי פרצוף של דמות גבר מזוקן בעל חזות גרוטסקית.

צילום: דפנה גזית, רשות העתיקות

אך היא בחכמתה הביטה לאחור - שירים על אשת לוט

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

אשת לוט
וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח (בראשית יט, כו)


אַךְ לֹא לְאֶבֶן,

אֲשֶר כִּמְעַט נִצְחִית הִנָּה,

לוּ תִּמָּדֶּד בִּשְנוֹת חַיֵּי אָדָם.

ותהי לנציב מלח

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

׳אשת לוט׳ בהר סדום

אשת לוט

וְיָחוּס אֱלֹהִים עַל לוֹט וְאִשְׁתּוֹ

וַיָּנָס לוֹט עַל נַפְשׁוֹ

מִפְּנֵי הֲפִיכַת עִירוֹ,

וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ מֵאָחוֹר

על שש נשים מקראיות המתמודדות עם אבדן ושכול

עדי אביטל-רוזין, סופרת, חוקרת ספרות ומורה

עַל הַהִתְמוֹדְדוּת הַנָּשִׁית עִם אָבְדָן וּשְׁכוֹל  

קריאה אינטרטקסטואלית והגות מגדרית בסיפורי נשים במסורת היהודית

המאמר בקישורית

עַל שֵׁשׁ נָשִׁים עוֹמֵד הָעוֹלָם
זוֹ שֶׁנִּשְׁאֲרָה, זוֹ שֶׁהֻשְׁתְּקָה, זוֹ שֶׁעָלְתָה עַל הַגַּג,
זוֹ שֶׁסֵּרְבָה לְהַאֲמִין, זוֹ שֶׁיִבְּבָה, וְזוֹ שֶׁהוֹכִיחָה חֹסֶן.

 

עוזי ז״ק כצייר התנ״ך

עוזי ז״ק, צייר

עוזי זק

אני גר ברחובות, תואר ראשון במשפטים, תואר שני בהנדסה ותואר שני בפילוסופיה. הייתי שנים רבות מנכ״ל בחברות הייטק. כיום פנסיונר. עוסק בציור.

האהבה לתנ״ך: בית אבי, יעקב ז״ק, היה בית תנ״כי מיום היוולדי. כילד ביפו של שנות החמישים, ביתי היה זרוע סיפרי תנ״ך. אבי, עורך דין במיקצועו, הגה בתנ״ך מצעירותו בגולה. בעל זיכרון ניפלא, אבי ניגש מיד לחידוני התנ״ך הראשונים בארץ. מכיוון שסבל מראיה לקויה, גויסתי לקרוא לו את התנ״ך מידי יום. כך ספגתי את האהבה לספר הספרים.

אמנון יוגד: שומרי סף התהום

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית




אמנון יוגד, שומרי סף התהום, הוצאת אופיר ביכורים, ישראל תש״פ 2020, 403 עמודים

ספר השירה החדש של אמנון יוגד הוא חגיגה לכל אוהבי שירה ולא פחות מזה, לכל אוהביה ומאהביה של הלשון העברית על שפעת רבדיה.

כל הפותח את הספר מבין מיד שלפניו ספר שירה שובר מוסכמות. לא תמצא בו את מנגנוני העזר הרגילים בספרים המודרניים: תוכן עניינים, כותרות ברורות (בהבדל מכותרות בלשון פואטית החושפות טפח ומכסות טפחיים) ואחידות באופן הצגת החומר לעיני המתבונן. ההעדר הכמו-טכני הזה הוא חלק מהותי מהספר וכמוה כהכרזה: ״אותי קוראים אחרת״! וזה ניכר במיגוון הבטים. למשל בעירוב בין דברי המשורר לדברי אחרים, בשימוש הבלתי רגיל בשיבוץ ספרות במקום מילים, או בדיאלוגים המפתיעים שלו עם תוכנת נקדן (עמ׳ 25-24) או עם הנקדנית של ספרו, אותה הוא מכנה ״קוסמטיקאית של מילים“ (עמ׳ 12). למשל, 

״יוגד: הלואי שהייתי 1/2 ממך.

נקדנית: יום 1 עוד תהיה״ (עמ׳ 398).

שלמה מסר את טבעתו למלך השדים

 אלי יונה, משורר

ציור מדיאוולי. פוליקרטס משליך את טבעתו

מעגל הקסמים

שְׁלֹמֹה מָסַר אֶת טַבַּעְתּוֹ לְמֶלֶךְ הַשֵּׁדִים

מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים מְסָרָהּ לַיָּם

הַיָּם מְסָרָהּ לַדָּג

וְהַדָּג מְסָרָהּ לִשְׁלֹמֹה בַּחֲזָרָה

שני שירים לאמא

טוּבִי סוֹפֵר

על עטיפת הספר: פרט מתוך ציור של פיטר ברויגל האב

פעם נסעתי

לעזרא שאבי

פַּעַם נָסַעְתִּי עִם אִמִּי לִירוּשָׁלַיִם
לְבַקֵּר אֶת אֲחוֹתָהּ ג'וּלֵט,
שֶׁהָיְתָה דּוֹדָתִי.
בַּכְּנִיסָה לָעִיר הִבְחַנְתִּי מֵחַלּוֹנוֹת מְכוֹנִיתִי
בְּמַצֵּבוֹת הַר הַמְּנוּחוֹת
וְאָמַרְתִּי לְאִמִּי שֶׁהַמַּרְאֶה הַזֶּה
פּוֹצֵעַ אֶת לִבִּי.

ראיון עם פרופ׳ יאיר זקוביץ לרגל קבלת פרס ישראל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

פרופ‘ יאיר זקוביץ, לכבוד ולשמחה לי לראיין אותך לרגל קבלת פרס ישראל במקרא לשנת תשפ״א (2021).

א. בספרך האוטוביוגרפי, ״ילדות בגינת עדן״ (2015), הצפת שפע סיפורים ואנקדוטות מילדותך בחיפה בין השנים תש“ה–תשי“א. אילו היית יכול לשוחח עם הילד דאז מה היית אומר לו?

--- הייתי אומר לו: ״אל תירא, ילד! בטח בעצמך ולך בדרכך״.

ב. איך גמלה בלבך ההחלטה ללמוד מקרא ולהקדיש את חייך למחקרו?

אביגיל ושני הגמדים: ספר לפעוטות שמוקדש לחינוך לתזונה בריאה

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

על: דוקטור צביקן, מה אוכלת אביגיל עם גמד אחד בן-חיל, איירה: מאיה ויצמן, הוצאת סטימצקי, ישראל 2020. העמודים אינם ממוספרים.

״דוקטור צביקן״ הוא שמו הספרותי של רופא הילדים פרופ׳ צבי ויצמן, שבמשך שלושים שנה ניהל את היחידה למחלות עיכול ותזונה של הילד במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בבאר שבע. כרופא חשוב לו לתרום לחינוך לבריאות הילדים משחר חייהם, כדי לחסוך מהם סבל ותחלואה מיותרים.

ציורי השואה של אהרן אמסטרדם שעלה ארצה אחרי יסורי מחנות ההשמדה והמוות

ד״ר עדי אמסטרדם, המכללה האקדמית לחינוך ע״ש דוד ילין

סבי, אהרן אמסטרדם, נולד בעיר קושיצה, אז בצ'כוסלובקיה, בשנת 1928, למשפחה אורתודוקסית. סבי היה הצעיר מבין חמישה ילדים, שלושה בנים ושתי בנות.

למרות הנטייה האורתודוקסית, סבי, שאהב לשיר, זימר בשבתות במקהלה של בית הכנסת הניאולוגי שבקושיצה.

עוזי ז״ק - ציורים בהשראת השואה

 

שלדים במחנה

שירת גן העדן השרוף

עיוני מקרא בפואימה 'נוף בעשן: פרקי ברגן-בלזן' של איתמר יעוז-קֶסְט

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לאה ויואל גילינסקי

לזכרם הברוך של סבתי וסבי, לאה ויואל גילינסקי,

שנספו עם ששת המיליונים ולא זכיתי להכירם.
 (ראו בסוף המאמר)

א. במסע אל השיר

סימון דה בובואר אמרה על סרטו של קלוד לנצמן, 'שואה': '...לעולם לא הייתי מעלה על דעתי קשר כה הדוק בין האימה לבין היופי [...] היופי מאיר את הזוועה בעוצמה ובמקוריות כה רבה, עד שניתן בהחלט לראות בסרט זה יצירה גדולה, יצירת מופת'. [1]

מאחר שדרכו של היופי להנות את נמעניו האם עונג כזה לא יהיה עוול מוסרי כלפי קורבנות השואה? האם הזוועה והעיצוב האומנותי-אסתטי רשאים ללכת יחדיו? כלום ניתן לתת ייצוג אומנותי להתרחשות שהיא כל כך בלתי נתפסת בתודעה וכל כך רחוקה מההתנסות האנושית הנורמלית?

תפילת יזכור לחללי השואה

יד ושם, ירושלים

יזכור אלוהים את נשמות אחינו בני ישראל, חללי השואה וגבוריה, נשמות שש מאות רבבות אלפי ישראל שהומתו ושנהרגו ושנחנקו ושנקברו חיים ואת קהילות הקודש שנחרבו על קדושת השם. יזכור אלוהים את עקדתם עם עקדת שאר קדושי ישראל וגבוריו מימי עולם ויצרור בצרור החיים את נשמתם. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ינוחו בשלום על משכבותם ונאמר אמן.

התמונה דלעיל: ירמיה ח23 

מִֽי־יִתֵּ֤ן רֹאשִׁי֙ מַ֔יִם     וְעֵינִ֖י מְק֣וֹר דִּמְעָ֑ה 

וְאֶבְכֶּה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה   אֵ֖ת חַֽלְלֵ֥י בַת־עַמִּֽי

רד"ק: ’מי יתן שיהיה ראשי כלו מים ויזוב דרך עיני בבכי וכך תהיה עיני מקור דמעה שלא יפסק‘.

הגרמני שעבר זה מקרוב, ראה או לא ראה?

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

בְּאֶרֶץ קָרָה וּרְחוֹקָה,
בֶּן דּוֹדִי בְּצֵל עֵץ בַּיַּעַר

וְאֵלֶּה זִכְרוֹנוֹת יַלְדּוּתִי
מֵהַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה:
יוֹרְדִים לַמִּקְלָט בַּלַּיְלָה,
יֵשׁ אוֹרוֹת בַּשָּׁמַיִם
וְאַזְעָקָה.

Antisemitism: From the Ancient World to Today

Maya Mazor-Hoofien

Antisemitism: From the Ancient World to Today

In the United States in 2019, there were 2,107 acts of anti-Jewish hate crimes, including harassment, vandalism, and assault. This, according to the Anti-Defamation League (ADL), is an all-time high, since the ADL began tracking these crimes in 1979. Antisemitism is a major problem in modern society, in the United States and elsewhere, but it is anything but new. Antisemitic propaganda, exile, violence, and prejudice are ancient, and have their roots throughout the ancient world.

Though the exact date is debated, circa 586 BCE is generally agreed to be the starting date of the Babylonian Captivity, when the Mesopotamian city-state of Babylonia conquered Palestine and forced the Jewish people out of their homeland and into captivity in Babylonia for about 50 years, though citing Jeremiah 29:10 would put the exile closer to 70 years long. The Jews called themselves “gola” or “bene gola,” which mean “exiles” or “children of exiles” respectively. The Jews were deported to communities together, so they lived alongside one another, wholly submerged in despair (Jewish Virtual Library). Eventually, Cyrus the Great, the king of the Persian Empire, would conquer Babylonia and release the Jewish people, which earned him a shining mention in the Torah as a servant to God (“Babylonian Captivity”). Some Jews would never return to their homeland, choosing to stay in Babylonia, forming the first communities of the Jewish Diaspora. The Diaspora is the displacement and exile of the Jewish people from their homeland, which continues to this day, some 2500 years later (“Diaspora”).

יציאת מצרים: היסטוריה או אגדה?

פרופ׳ נילי שופק, אוניברסיטת חיפה

תבליט משה ('מס'), ©מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה.

יציאת מצרים: היסטוריה או אגדה?

חג הפסח הוא חג יציאת מצרים, חג שבו עם ישראל חוגג את יציאת בני ישראל מעבדות לחרות. חג זה מבוסס על מסורת יציאת מצרים כפי שידועה לנו מהתנ"ך, ספר הספרים שלנו. פרשת שעבוד מצרים ויציאתה מתוארת בפירוט בשמות פרקים א–טו, אבל היא חוזרת ומופיעה פעמים רבות אין ספור גם בקטעים אחרים בתורה, בנבואה, במזמורים ובהיסטוריוגרפיה. זכרה מלווה את עם ישראל מראשית היווצרותו ועד היום הזה, כנאמר באגדת הפסח: "בכל דור ודור חייב האדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

יציאת מצרים מופיעה אפוא במקרא כאירוע מרכזי בתולדות האומה, אולם אמיתותה היא אחת מהשאלות השנויות ביותר במחלוקת בקרב החוקרים.

ובכל זאת, יציאת מצרים

ד"ר שמאי גלנדר

Wilhelm Kotarbińsk בני ישראל על ים סוף

מבין המשפטים הראשונים שמצווה משה לשים לפני העם, מייד לאחר עשרת הדברות, בולט במיוחד משפט העבד הנרצע. נאמר בו שהעבד המסרב לצאת לחופשי, המנמק את סירובו באהבתו לאדוניו ולאשתו ולילדיו, יש להגישו אל הדלת או אל המזוזה ולרצוע את אוזנו במרצע, ולעשותו עבד לעולם. למקרא המשפט הזה מתעוררת השאלה על מה ולמה חייב האיש לעבור טקס כה משפיל ולשאת את אות ההשפלה לעולם. לטעמי, במקומה של השאלה נמצאת גם התשובה. החוק הזה יש בו אמירה משמעותית. האדם המסרב לצאת לחופשי, ואפילו מתוך נימוק נעלה ובגלל ערך עליון כמו האהבה – מן הדין שיהיה מושפל לנצח. על אחת כמה וכמה אילו היה נימוקו חומרי, היינו אילו סרב לצאת לחופשי מפני שהעבדות מבטיחה לו קורת גג ומזון. מסתבר אפוא שהאמירה שמאחורי החוק הזה היא, שהחירות היא ערך ראשון במעלה, העולה אפילו על ערך האהבה. תפיסה כזאת מלמדת שמערכת החוקים והמשפטים היא בראש וראשונה מערכת של אמונה בערכו של החופש. הדת שניתנת לבני ישראל היא מעל לכל דת של חירות וגאולה, והעבדות היא המצב המנוגד, שממנו יש לצאת כדי לקבל את הדת הזאת.