מה היה "עץ הדעת"?

The Fall of Man, by Lucas Cranach the Elder

התורה מספרת כי לאחר שנברא אדם הראשון הניח אותו האלהים בגן העדן, אשר היה משופע בכל עץ וצמח, ואף התיר לו לאכול מכול אשר ירצה, ועם זאת נאמר לו כי "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל...כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב, יז). כידוע לכל לא עמדו אדם וחוה באיסור זה ולאחר שאכלו מפרי העץ, לא מעט בעטיו של הנחש שהסית את חוה לעשות כך, נענשו בעונשים חמורים ואף גורשו לעולם משלוות גן העדן. יגיעתו של הגבר לשם פרנסתו וייסורי הלידה של האישה באו, לפי סיפורי התורה, כעונש של אכילת פרי "עץ הדעת טוב ורע".

באתי אליכם מארץ בבל

בלפור חקק, משורר

Athanasius Kircher, Turris Babel 

בָּאתִי אֲלֵיכֶם מֵאֶרֶץ בָּבֶל הַיָּפָה

בָּאתִי מֵאֶרֶץ שִׁנְעָר

מֵאֶרֶץ שׁוּמֵר וְאַכַּד

אָמַרְתִּי לָכֶם הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים

וְלֹא נִהְיֶה כָּל אִישׁ לְבָדָד

אָמַרְתִּי: נִשְׂרְפָה הַלְּבֵנִים לִשְׂרֵפָה 

הַלְּבֵנָה תְּהִי לָנוּ לְאֶבֶן

וְהַחֵמָר יִהְיֶה לָנוּ לְחֹמֶר

וּבְיַחַד נִבְנֶה לָנוּ אֹמֶר.

מגירות מסתתרות בתיבה נושנה - וינייטת המגדל בבקעה

יצחק מאיר, סופר הוגה דעות ומשורר

 Pieter Bruegel the Elder - The Tower of Babel

יתכן כי בסולם המידות של האדם, שלב תחושת ההשפלה, נמיכות הרוח והקומה, הדיכאון ואובדן האמון בחירות, הוא המאיץ לעלות לשלב הרם של היוהרה והגאווה, שלב האשליה שיש במעמד המוגבה מעלה של יתרון  בכל,  גם על האדם המפגר כביכול לעלות עדיו. אם "מי יישפל" גורם "למי ירום", והחתירה לעלייה - יותר משהיא ביטוי לשאיפה לנעלה היא ביטוי לחרדה משותפות הגורל עם מי שנמצא בתחתית - הופך השלב הרם האריתמטי של אותו סולם ,לנמוך בשלבים הגיאומטריים שבו.

היום הונחה אבן הפינה למרכז הארכיאולוגי: פסיפס לוד ע"ש שלבי וייט ולאון לוי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חלק מהפסיפס

פסיפס לוד 

בכפר עלבון התגלתה מערכת מערות מהתקופה הרומית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

צילום: רשות העתיקות
מפקח רשות העתיקות מר יאיר עמיצור בתוך מערכת המערות החצובה

התגלית ושוד העתיקות

נחשפו נדבכי אבן בעומקו של הכותל המערבי ולידם תיאטרון רומי

ד״ר לאה מזור (טקסט וצילומים), האוניברסיטה העברית

התאטרון הסמוך לנדבכי האבן העתיקים שנחשפו בכותל

רשמים ממסיבת העתונאים

י"ג עיקרים ללמידה מוצלחת

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

קשה לזכור? המחשבות נודדות? דוחים ודוחים? תקועים במחסום יצירתי?  'אין זמן'?

הנה י״ג עיקרים ללמידה מוצלחת.

להדפיס ולשמור!

בראשית ברא - תורה אורה כגירסתא דינקותא

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מחשבות על הספר:

מיריק שניר (הוגה, מעצבת ועורכת ראשית), בראשית ברא: לקרוא תנ”ך מגיל רך ואילך, עמק חפר, תשע”ג 2012

ספרה של מיריק שניר

עם ישראל היה עם של ספר כבר בתקופת המקרא. המלך הצטווה לקרוא בספר התורה ’כל ימי חייו‘ (דב‘ יז 19), העם היה חייב לשמוע את קריאת התורה אחת לשבע שנים (לא 13-10) ועזרא הסופר קרא את ’ספר תורת משה‘ לפני שבי ציון (נחמ‘ ח 12-1). דרך חדשנית ל‘ושננתם לבניך‘ (דב‘ ו 7) מציע ספר הילדים, ’בראשית ברא‘. הספר מביא את תיאור הבריאה בשבעה ימים במלואו וכלשונו תוך שימוש בדרכים יצירתיות לקרבו אל הגיל הרך.

ערומים מאחורי הגדר ומחיצת הברזל - וינייטת היום הגורלי

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

 הפיתויים עוד זוחלים ערומים

סוכות - ידי העצים כרותות

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת

סֻכּוֹת

אֻשְפִּיזִין בַּסֻּכָּה

פרופ׳ יוסי גמזו

אושפיזין. מתוך: אתר נוסטלגיה

אושפיזין בסוכה

על קהלת בסוכות

פרופ' משה ציפור, אוניברסיטת בר-אילן

Biblia de Cervera, Ecclesiastes

על קהלת בסוכות

יעל הקיינית - Yael the Kinite

שולה ברנע, משוררת. פרופ׳ איתן מדיני - מתרגם

יעל הקינית עומדת פתח אוהלה ושפתיה כדובדבן

מגזרות נייר לחגי תשרי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית (טקסט), יעקב נאמן (אמנות)

יעקב נאמן, מגזרות נייר

וינייטת הנעילה הפותחת שער: כל ישראל באמצע הדרך תמיד

יצחק מאיר, סופר ומשורר

לעיני כל ישראל

ושמחת בחגך - על שום מה?

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

פסיפס בית הכנסת בבית אלפא

׳ושמחת בחגך והיית אך שמח׳ - על שום מה?

אין יום הכפורים מכפר

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וסופרת

אֵין יוֹם הכִּפֻּרִים מְכַפֵּר

חשבון יום הכיפורים

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

וביום הכפור אבוא בחשבון

שלב שלב: שיר של היום, אחרון

יצחק מאיר, משורר סופר והוגה דעות

מי שאמר להם 'היוולדו', אומר עתה 'הנה הסולם, עלו׳!

ספר יונה – "מדריך" לחזרה בתשובה?

פרופ' משה ציפור, אוניברסיטת בר-אילן

Pieter Lastman - Jonah and the Whale

מה משמעות המנהג לקרוא בשחרית של יום הכיפורים כהפטרה בנביא, בישעיה פרק נח, ובמנחה - ביונה?

סְלִיחוֹת - כמו יונה

מתן מורג, מורה ומחנך

חִיּוּךְ אֶחָד שֶׁלָּהּ מֵאִיר יוֹתֵר מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם

שרידי קרפדות ערופות ראש התגלו בירושלים בקנקן בקבר מהתקופה הכנענית

הקנקן ובו שרידי הקרפדות
צילום: זוהר תורג׳מן-יפה, רשות העתיקות

רשות העתיקות מודיעה: ממצאים מחפירה באזור עין יעל בירושלים

"אני אוהב לחפש": למאפייניהם של יסודות הז'אנר הבלשי בספרות הילדים

ד"ר ניצה דורי, סופרת ילדים, חוקרת ומרצה, שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך 

מלות מפתח: בלש, הרפתקאות, ספרות ילדים, מגדר, איורים.

שנה הלכה

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות

 Edvard Munch - The dance of life

שנים לא הולכות

ושנים לא באות.

רק אני 

באה בשנים.

׳קיצור תולדות יהוה׳ או ׳קיצור תולדות שפן׳? כמה הערות שוליים

זאב קינן, בוגר החוג למקרא של האוניברסיטה העברית, עובד בניהול מערכות השקיה ועוסק בעריכה והגהה

כמה הערות שוליים בשולי המאמרים של ד"ר יגאל בן-נון ופרופ' יאיר הופמן ב"הארץ", ובצד ספרו של ד"ר בן-נון "קיצור תולדות יהוה" (2016): 

בין מחקר היסטורי לרומן היסטורי

פרופ׳ יאיר הופמן, אוניברסיטת תל אביב

פרופ׳ יאיר הופמן מגיב על רשימתו של ד״ר יגאל בן-נון על שפן בן אצליהו*

את רשימתו "שפן בן אצליהו, מחבר הסאגה ההיסטורית במקרא" (הארץ, תרבות וספרות יז באלול תשע"ז 8.9.17) מסיים יגאל בן-נון בהערה מתודולוגית חשובה ונכוחה בדבר החשיבות הרבה שעל ההיסטוריון ליחס ל"מיון הטקסטים על פי הסוגות הספרותיות שלהם". סיום זה הוא דוגמא מובהקת של  'נאה דורש ואין נאה מקיים' (תוספתא, חגיגה פרק ב הלכה א), משום שהוא עומד בסתירה מוחלטת לכל שכתוב לפניו.

וינייטת הקרב האחרון: תעלומה בין הדמעות

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

                                          כל אדם יודע כי אין בעולם הזה נצח

כל אדם יודע כי אין בעולם הזה נצח, כי ימי כל בריאה קצובים, כי כדברי רבי אליעזר הקפר בפרקי אבות (ד',כ"ב)  "הילודים למות", אולם אי אפשר לו לשום אדם להעלות על דעתו את אינוניותו.  אין הדמיון יכול להשיג את הצירוף הבלתי נמנע ביותר בעולם "אני - אין", אותן אותיות, אותה ודאות, אבל אי היתכנות מוחלטת, אי יכולת של הכרת החי את עצמו כמת. 

לך אינני סולחת

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות 

עֲרֵמָה שֶׁל סְלִיחוֹת חוֹסֶמֶת הָעִיר

הימים הנוראים: שיר

אלחנן בלומנפלד, מחנך ומשורר

Agar e Ismael en el desierto, de Antonio María Esquivel

וְכָכָה הִתְחִילוּ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, שֶׁל הָגָר וְיִשְׁמָעֵאל לְפָחוֹת

שיחה מקומית

יוסף עוזר, משורר

אוֹתִיּוֹת עַתִּיקוֹת מְדַבְּרוֹת אִתִּי מִמֶּרְחָק

פירוש למגילת איכה מאת זקוביץ ושנאן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ידיעות ספרים

על: יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, מגילת איכה - פירוש ישראלי חדש: המגילה ורשמיה בארון הספרים היהודי לדורותיו. סייעה בידם: מיטל בלומנטל גורדון, משכל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, ראשון לציון 2017 

צעקת האם: מתוך ארבעת שירי העקדה Cry of the Mother

בלפור חקק, משורר. תרגום לאנגלית: פרופ׳ איתן מדיני

Juan de Valdés Leal - The Sacrifice of Isaac

צעקת האם

אוסף של בולות מסוף ימי הבית הראשון התגלה בחפירות עיר דוד

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

בולה שלמה הנושאת את הכיתוב "לאחיאב בן מנחם" צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

אוסף של עשרות בולות המציינות שמות פקידים ומתוארכות לשלהי ממלכת יהודה התגלה בחפירות שנוהלו בחודשים האחרונים על ידי רשות העתיקות בעיר דוד בגן לאומי סובב חומות ירושלים, במימון עמותת אל עיר דוד (אלע”ד), והוא מצטרף לאוצר הבולות שהתגלו בשנים האחרונות בעיר דוד ובתחומי ירושלים הקדומה האחרים.

ויהי טוב

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות 

וַיְהִי טוֹב

וינייטת דרוש וקבל שכר: לאן אתם הולכים היום ילדי כיתה א'

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

אתר נוסטלגיה

הקיץ כבר תשוש. ימים הולכים ומתקצרים וערבית כבר החלה להקדים לבא. על מרפסת, מול ים סגול בו מחשבת שמש אדומה לטבוע בשקיעה נינוחה, לוגם לו זקן כוס מיצי- פרי צוננת ואומר לליבו, אומרים כי אביב הוא  ראשית השנה, ואני אומר כי את ראשית השנה עושים תינוקות שפותחים להם  מחדש שערי בתי הספר כל שנה כשהסתיו ממשמש ובא. התרגשות שלהם ושל אבותיהם ואמותיהם שיוליכו אותם - תיקים של מחברת ראשונה ועדיין של קלמר ועפרון עופרת, ואחרים גם של צבעים, ואולי ספר דק גו אחד על כתפיהם הקטנות- אל שערי בית הספר, עומדת כבר מערב באוויר. לאן הם הולכים? לתורה שהיא ראשית, או לתורה שהיא תכלית? מה יאמרו להם המורים כשיכתבו "שלום כיתה א'", 'ברוכים הבאים', מכאן אתם יוצאים לדרך ארוכה אל "החיים" כמות שהם המחכים לכם כי הם צריכים לכם כשתבגרו, ואנחנו חונכים את המסע המרתק לשם, או 'ברוכים הבאים', למקום בו לומדים תורה לשמה וחונכים את המסע המרתק ,מכם אליכם?

על הקריאה, על החירות, על הדעת, על האמת והצדק ועל מקומם של מדעי הרוח

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

על הקריאה, על החירות, על הדעת, על האמת והצדק ועל מקומם של מדעי הרוח

כשהגיעה בלומה לכלל חינוך היה אביה מושיבה על ידו וקורא עמה בספרים. 

אומר היה חיים נאכט, יודע אני בתי שאיני מנחיל לך עושר ונכסים, אבל 

אני מלמדך לקרות בספרים. בזמן שעולמו של אדם חשוך בעדו קורא בספר 

ורואה עולם אחר.

ש"י עגנון, סיפור פשוט, על כפות המנעול, ירושלים ותל-אביב תשל"ה,עמ' עא

לפני כאלפיים ושלוש מאות שנה הצביע המחזאי היווני מננדרוס, שחי בין השנים 291-342 לפסה"נ, על משמעותה של הקריאה ועל תכליתו של החינוך: "היודעים לקרוא גם ייטיבו כפליים לראות"; ואכן אין ספק שרוחב ראייה ועומק הבחנה, או רוחב אופקים ועומק הבנה, המסייעים בידינו להתמודד עם מורכבות המצב האנושי ולהיחלץ מכבלי הסטריאוטיפים המאפילים על המחשבה החופשית, מותנים בקריאה מחכימה המאירה את המוחש באורו של המופשט, מעמידה את שרירותו של ההווה ביחס למורכבותו של העבר, מעמיקה בהתבוננות בחיי האדם, מחלצת אותו מהגבולות המקריים והשרירותיים שלתוכם נולד ומעבירה אותו לעולמות רבים ומגוונים שמעולם לא היה בהם. [1] הקריאה, אולי יותר מכל תחום עשייה אנושי אחר, מלמדת את האדם לעמוד על הפער בין המצוי לרצוי, להרחיב את גבולות המובן מאליו ולשנות מושכלות ראשונים, ופותחת בפניו אפשרויות מחשבה חדשות בדבר הקשרים וגורמים, סיבות ומשמעויות, לצד התוודעויות מאלפות למרחבי הרוח האנושית על כל גילוייה הבלתי צפויים, המסתתרים מתחת לפני השטח של הוויות חברתיות ותרבותיות מוכרות לכאורה. דומה שמראשית החינוך, הקשורה בהנחלת הקריאה, בצירוף אות לאות ובפענוח הקשר בין הצליל לסימן, ובהפיכת השפה הכתובה לכלי לימוד, הבנה ויצירה, ועד פסגת החינוך האקדמי באוניברסיטאות, המכוונת לבחון את כל הנחות היסוד מחדש באמצעות שפות שונות ודרכי מחשבה ביקורתיות, לפרק את גבולות הידע ולצרף אותם מחדש בכוחו של מידע חדש, שאלה בלתי צפויה או תובנה חדשה, תוך בחינה מעמיקה של נורמות מקובלות, הכלל שטבע מננדרוס תקף: "היודעים לקרוא גם ייטיבו כפליים לראות". שנים רבות לאחר מכן, כתב ר' יצחק קנפנטון (1463-1360), מגדולי חכמי ספרד בדור שקדם לדור הגירוש, בספרו דרכי הגמרא, [2] דברים דומים על היחס בין היקף הקריאה לעומק החכמה: "מרבה ספרים מרבה חכמה ואין חכמתו של אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעים".

ממד האהבה נולד: ממדים נוצרים ברטט המיתר

ר. מיפו, סופרת ומשוררת

Thomas Quine, String Theory

בְּשָׁעָה שֶׁנִּסְדְּקוּ וְנִבְקְעוּ הַכֵּלִים וּמִתּוֹךְ הַשְּׁבָרִים

פָּרְצָה רִאשׁוֹנָה הַמַּלְכָּה.

וינייטת חלילה: בעוון שבירת כלי המידות

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

שחיתות היא חבלה ,שבירת כלי המידות, קלקול הקורות עליהן נשען בניין עולם. המבול בא על הארץ כי " וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי הִשְׁחִ֧ית כָּל בָּשָׂ֛ר אֶת דַּרְכּ֖וֹ עַל הָאָֽרֶץ" (בראשית ו',י:ב). על נִשְׁחָ֑תָה אומר תרגום יונתן "אִתְחַבָּלַת",חובלה, ועל הִשְׁחִ֧ית הוא אומר "חַבִּילוּ כָּל בִּשְׂרָא", חיבלו כל בני האדם.

כתובת המזכירה את הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס נתגלתה בשער שכם בירושלים

כתובת ביוונית על גבי פסיפס, שכנראה שימש כרצפת אכסניה לעולי רגל, התגלתה בשער שכם בירושלים: "בזמנו של שליטנו החסיד ביותר פלביוס יוסטיניאנוס, הכומר ואב המנזר אוהב האל קונסטנטין יסד והקים גם את כל המבנה הזה בשנה ה-14 לאינדיקציה". פענוח: ד"ר לאה די-סגני מהאוניברסיטה העברית.

מה אולי אמרה חוה לאלהים

משה שפריר, משורר

 "אֲנִי רוֹצֶה רַק לָדַעַת אֶת מַחְשְׁבוֹת אֱלֹהִים, כִּי כָּל הַשְּׁאָר הֵם רַק פְּרָטִים" (אלברט אינשטיין)

ספר חדש - אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת ׳אח׳

ה׳ שיינפלד, א׳ שופמן, אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים לכל הרוצה לדעת, א-ב, הוצאת ׳אח׳, קרית ביאליק תשע״ז 2017, 560 עמודים

וינייטת דרך עץ החיים: באוהלה של תורה ודרך ארץ

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

מחלוקת מתגלעת בעולם אם 'תורה' ו'דרך ארץ' אחת הן, או אם יש 'תורה' בעולם ויש 'דרך ארץ' בעולם, שתי יתדות נפרדות לשתי יריעות אוהלים נפרדים בצלם עושה האדם ישר הדרך את חייו, זה ב'דרך ארץ' וזה ב'תורה'. או אולי ודאי לא כך, ולאלה גם אלה מצפה צילה של יריעה אחת, העושה אוהל אחד,  הקשור בחבל אחד, ליתד אחת  שכרתו אותה מענף אחד של עץ איתן אחד, ששורשיו וגזעו, ושרף העולה בו, ונופו עד צמרתו, מורכבים  "תורה עם דרך ארץ" וזה טבעו של אותו אילן.

׳ובטני מה חרבה׳ - שירה של רחל

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ּמָה מוֹעִילִים תְּרָפַי

וּבִטְנִי עַד מָה חָרְבָה?

על הספר: מבנים ומשמעות בסיפור המקראי

הרב ד״ר אפרים זאנד, מבנים ומשמעות בסיפור המקראי, הוצאת מכללת שאנן, חיפה 2015

הוצאת מכללת שאנן,

הספר "מבנים ומשמעות בסיפור המקראי" עוסק בתופעה של ריבוי פירושים לסיפור מקראי אחד. ריבוי זה הוא, בין היתר, תוצאה מהגדרות חיצוניות שונות של הסיפור הבסיסי המתפרש ומחלוקות פנימיות אחרות של הסיפור עצמו. בהתאם להבדלים אלה משתנים ההקשרים הלוגיים והרגשיים של המילים הבודדות והפסוקים וכפועל-יוצא מכך גם פירושם. לדוגמה, איפה מתחיל סיפור ברכות יצחק את ילדיו: בנישואי עשיו לנשים חתיות שהיו למורת-רוח להוריו (בר' כו 35-34) או בתיאור הרגשתו של יצחק כי קרבו ימיו מלכת (בר' כז 2-1)? בהתאם לקביעת תחילת הסיפור משתנה לגמרי אצל הקורא הבנת מניעי הדמויות ושיפוטו הערכי את מעשיהם בסיפור.

ספר יהושע בתיאטרון - בין מקרא לפוליטיקה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הדרמה בהצגה ׳ספר יהושע׳ של הזירה הבין-תחומית איננה תוך-מקראית אלא בין הטקסט המקראי לבין הסב-טקסט האקטואלי שלו. בדרך עקיפה-מרומזת היא מציפה את סוגיות כיבוש הארץ והיחס לאוכלוסיה הנשארת, אדמותיה ורכושה. בספר יהושע כיבוש הארץ אינו עניין הנתון לבחירה. הוא מהלך אלוהי. והיום? האם הכיבוש הוא בחירה או גורל? איך התרחש המעבר מאופוריה להתפכחות?

משחקים בירושלים

 וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ 

 זכריה ח, ה

מעמדה המשפטי של האם במזרח הקדום

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

לאה יעקבזן, מעמדה המשפטי של האם במזרח הקדום ובמקרא, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ז, 350 עמודים. 

המקורות המקראיים והמזרח קדמוניים משקפים תא משפחתי שבראשו עמד האב, בידיו היו סמכויות משפטיות נרחבות ובני המשפחה סרו למרותו. לאחר מותו או בהעדרו ניהלו בניו את המשפחה. מה היה מעמדה המשפטי-פורמלי של האם בחברה הפטריארכלית שבה חיה ופעלה? זה נושאו של ספרה החדש של ד״ר לאה יעקבזן, המחברת, מרצה למקרא במכללה האקדמית גורדון וחוקרת של המשפט במקרא ותרבויות המזרח הקדום. 

יעקבזן מראה שבלעדיותם של האב ובניו לא היתה תמיד מובהקת. גם לאם המשפחה נועד תפקיד משמעותי, בעיקר בכל מה שנוגע ליחסיה עם צאצאיה, כגון נישואיהם, התנהגותם אליה, חינוכם והליכים משפטיים הנוגעים להם. 

הספר הוא עיבוד והרחבה של עבודת הדוקטור שלה שנכתבה בהדרכת פרופ׳ יוסף פליישמן ופרופ׳ קתלין אברהם במסגרת המחלקה לתנ״ך באוניברסיטת בר אילן. 

וינייטת אם ייסתר: איה הראיה שואלת השכינה

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

רתיעה היא רעדה, כל רעדה, אבל יותר מכל רעדה מפחד. כל רעדה, כגון זו שמסופר עליה בפרק א' במסכת אבות דרבי נתן על הנחש המדיח את חוה בצל עץ הדעת ואמר לה  כי אם היא חוששת לגעת בפרי שעל העץ פן תמות - הוא אינו חושש. " באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ". הרתיעו, משמע ניער אותו, הרעיד אותו. קרוב לו סיפור שסיפרו במדרש רבא (בראשית פרשה י), "רבי  ינאי היה יושב ודורש בפתח עירו, ראה נחש מרתיע ובא והולך מזה הצד לזה הצד וחוזר והולך. אמר, זה הולך לעשות שליחות! מיד נפלה הברה בעיר, פלוני הכישו נחש ומת"! הנחש המרתיע אינו הנחש מפניו נרתעים ונסוגים לאחור, אלא בעל חיים שזחילתו המתפתלת המהירה  נדמית כרעדה בתנועה. 

ממגדל בבל להרי ירושלים

בלפור חקק, משורר

המשורר בגיל שנתיים

אֲבוֹתַי גָּלוּ לְבָבֶל

בָּנוּ לָהֶם עִיר וּמִגְדָּל זָר

לְיַד הַנָּהָר.

הָבָה נִבְנֶה לָנוּ זֶהוּת חֲדָשָׁה

הֵם אָמְרוּ

הַרְחֵק מִן הַמִּקְדָּשׁ

וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם 

חָדָשׁ.

וינייטת שמע ישראל: חטיבת הלב

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

בספרי חוקים של מדינה יש מצוות עשה ויש מצוות לא תעשה שהצד המשותף ביניהם הוא שאפשר להעיד עליהם  כי קוימו , ולקנוס על פי ראיות מי שעבר עליהם, ושוטרים ושופטים הממונים על עשיית הדין ועל אכיפתו, בוחנים ופוסקים על פי מה שעין אדם רואה, ואוזנו שומעת, ולשונו אומרת, ושתיקתו מודה. זה לא כל האדם, אבל זה כל המשפט. זה לא כל האדם, מפני שכל האדם גם 'מצוות שבלב' שאינן יכולות להימנות עם מערכות עשיית המשפט מנחות את חייו, כגון "לֹֽא תִשְׂנָ֥א אֶת אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ" (ויקרא י"ט,י"ז), עברה שאין ולא יכולה להיות עליה שום סנקציה בדיני אדם כי "בשנאה שבלב הכתוב מדבר" (ערכין ט"ז ב'). לאו זה נשאר לעולם לאו שאין בו מעשה, ובאין מעשה גם עדים אין, ואין שופטים, ואין אוכפים, אלא אם כן השנאה פורצת ומביאה לידי מעשה אסור, אבל עליו, על המעשה האסור הנובע מן המחשבה הרעה שבלב, עונשים ומייסרים, לא על האיסור הראשוני המסתתר בלב שונא. 

השירה הייתה שבת העולם

בלפור חקק, משורר

בַּהַתְחָלָה שֶׁל הָעוֹלָם הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת

בָּאוֹתִיּוֹת הוּא בָּרָא

 אֶת נֶפֶשׁ הָעוֹלָם

וְעַד שֶׁבָּרָא אֶת נֶפֶשׁ הָעוֹלָם

לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ וְלֹא שִׁירִים

וְלֹא רוּחַ לְכָל הַיְּצוּרִים

בַּהַתְחָלָה שֶׁל עוֹלָמִי

הָיוּ שְׂפָתַי גֶּחָלִים

וְהָיִיתִי כְּבַד פֶּה כְּבַד שִׁירוֹת