גבורה, נפילה וניצחון הרוח

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת נשא והפטרתה - במדבר ד 21- ז 89; שופטים יג 25-2 

פרשה זו ארוכה במיוחד וממשיכה לעסוק בהכנות הפולחניות לקראת הכניסה לארץ, שזה נושא מהותי: הארץ איננה אדמה גרידא אלא מרחב שהחיים בו כפופים למערכות דתיות המעצימות את חיי הבאים לחיות בו. אנחנו נעסוק בהפטרה של הפרשה (שופטים יג 25-2), שעניינה לידת שמשון והקדשתו כנזיר לאלוהים (ונעסוק כבר בעלילות שמשון).

תמות נפשי עם פלשתים

המסגרת חשובה: בני ישראל עשו הרע בעיני ה' וכתוצאה מכך השליט עליהם אלוהים את הפלשתים (פס’ 1). כדרכו של המקרא, אנו עוברים לסיפור אישי, שהמוטיב שלו אופייני למדי, עקרות. הזרקור מופנה אל זוג, ששם האיש מנוח ואילו שם האישה לא ניתן. היא קרויה "אישה". חוסר השם מעיד על אלמוניות. מכל מקום, האישה תלד בהתערבות אלוהית, כהודעת מלאך ה' אליה: "הנך הרה וילדת בן" (פס’ 7). אלא שההתערבות האלוהית איננה רק מחמלה, להעניק לזוג צאצא, אלא תהיה בה גם קדושה ויעוד: "נזיר אלוהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים" (פס’ 5). לסיפורי שמשון מוקדש מקום נרחב בספר שופטים, אך הם יוצאים בו דופן. לא מסופר, למשל, שהוא עמד בראש צבא שנלחם את מלחמות העם. סיפורו הוא כאגדה: רווי במעשי גבורה מופלאים, בשעשועי חידות חכמות ומתובל בנישואין ובהרפתקאות עם נשים פלשתיות דווקא.

לחם החרות

אביבה גולן

לֶחֶם  הַחֵרוּת 

אֶת לֶחֶם הַחֵרוּת

אביבה גולן

בְּאַהֲבָה אוֹפִים.

שְׂדֵה הַנִיצָּחוֹן

הוּא שְׂדֵה חִטִּים.

פַּעֲמוֹנֵי בְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת

מְצַלְצֵלִים בִשְׁעָרַייִךְ,

כְּשֶׁאַחִים מְבָרְכִים

לְשָלוֹם בִּירוּשָׁלַיִם.

ליום ירושלים

פרופ' יוסי גמזו

צַנְחָן צָעִיר-לְשֶעָבָר חוֹזֵר עִם לַיִל  

אֶל עִיר-הַנֵּצַח, נֵצַח בּוֹ שוֹכְנִים רֵעָיו

שֶשּוּם מַלְאָךְ בּוֹ לֹא זִמֵּן לָהֶם שוּם אַיִל

כְּאָז, לָאָב וְלִיחִידוֹ אֲשֶר אָהַב

הָאִיש הַהוּא שֶבְּנָשְׂאוֹ יָדוֹ לְמַעְלָה

בָּהּ נִשְלְפָה הַמַּאֲכֶלֶת לְהַכְחִיד

אַף לֹא שִעֵר כִּי מֵאוֹתָהּ שָעָה וָהַלְאָה

שוּב לֹא יִזְכּוּ יוֹרְשָיו, וְלוּא לְדוֹר יָחִיד

בְּאוֹתוֹ נֵס חַדְפַּעֲמִי שֶל פְּטוֹר מִשֶּפֶךְ

כָּל הָאָדֹם-אָדֹם הַזֶּה, שֶבּוֹ אָבוֹת 

אוֹמְרִים קַדִּיש עַל יַלְדֵיהֶם וְלֹא לְהֶפֶךְ

חותם נדיר של מנזר סבאס הקדוש התגלה בשכונת בית וגן בירושלים

חותם נדיר של מנזר סבאס הקדוש התגלה בשכונת בית וגן בירושלים. החותם הוצא מהשטח בחפירות ארכיאולוגיות לפני כשנה וחצי, אך רק לאחר עיבוד וחקירת החומר מהחפירה, זוהה כחותם ייחודי שהוטבע ע"י הלוורה – מנזר המתבודדים של סבאס הקדוש.

 החותם – צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

במהלך קיץ 2012 ערכה רשות העתיקות שתי חפירות הצלה ארכיאולוגיות באתר 'חורבת מיזמיל' שבשכונת בית וגן בירושלים. בחפירות נתגלו שרידי בית חווה שהוקם בתקופת הביזנטית (המאות 5-6 לסה"נ). האתר ניטש בסוף התקופה הביזאנטית והוקם מחדש בתקופה הצלבנית (המאות 11- 12 לסה"נ) והגיע לשיא גודלו בתקופה הממלוכית ( המאות 13-15 לספה"נ).

אביבה גולן, חסד תהלים

מילים: אביבה גולן. לחן וביצוע: שושיה בארי-דותן. עיבוד : חיים אגמון 

חסד תהלים

אביבה גולן

אביבה גולן

 חֶסֶד תְּהִלִּים                

בעקבות תהלים קכ"ב, ז; תהלים קי"ח, יט

פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם

שִׁירִי קוֹרֵא תְּפִלָּה

פִּתְחוּ לִי מְבוֹאוֹת עוֹלָם

אָבוֹא בָּם אוֹדֶה יָהּ

לא רומאו, בפירוש לא רומאו

פרופ' יוסי גמזו

לֹא רוֹמֵאוֹ, בְּפֵרוּש לֹא רוֹמֵאוֹ

לֹא רוֹמֵאוֹ, בְּפֵרוּש לֹא רוֹמֵאוֹ, רוֹמַנְטִיקָה הִיא רַק תּוֹצַר לְוַאי שֶל אַהֲבָה

אַךְ לֹא אַמַּת-מִדָּה שֶלָּה. לָמוּת, עוּל-יָמִים, בְּוֶרוֹנָה

מֵרַעַל נִמְהָר וְקֵהוּת הַשִּפּוּט שֶאֵינֶנּוּ מַבְחִין, כְּבָר עַתָּה

בְּבֹקֶר אִיטַלְקִי זֶה, מוּל יָפְיָהּ הַחִוֵּר שֶל יוּלְיָה

בֵּין תַּרְדֵּמַת-עֲרַאי וּבֵין שְנַת-נֵצַח, זֶה לֹא הַסְּטַיְל

שֶל גְּדוֹל הָאוֹהֲבִים כֻּלָּם אֶלָּא מַקְסִימוּם, נֶטוֹ, שֶל צוּצִיק

שֶאֵינֶנּוּ תוֹפֵס שֶאֵין סַם-הַרְדָּמָה שֶיַּקְפִּיא, אַבְּסוֹלוּטִית, אֶת גַּל

נְשִימַת הֶחָזֶה הַבְּתוּלִי הַזֶּה בְּלִי לְקָטְלוֹ. הֲרֵי שֶקְסְפִּיר אַף פַּעַם

לֹא הִתְיַמֵּר לְהָבִין אַי-אַי-אַי בְּרוֹקְחוּת. וְאִם כָּךְ, הָאֶפְשָר

שֶעֵינֵי הָאוֹהֵב הַגָּדוֹל שֶבְּכָל הַזְּמָנִים לֹא תַבְחֶנָּה בְּקֶּצֶב

הִתְקַמְּרוּת הַגְּבָעוֹת הַהֵן? אֵיזֶה אוֹהֵב לֹא שָׂם לֵב לֶחָזֶה שֶל אִשָּה?

פרשת במדבר: עיצוב האומה

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת במדבר: במדבר א' 1 - ד' 20

כידוע קימות שתי שיטות לשמות הספרים בתורה. האחת לפי המילה המרכזית בפסוק הראשון, והשנייה לפי התוכן, לפי השיטה השנייה ספר במדבר נקרא גם חומש הפקודים. בתרגום השבעים Arithmoi.

אלוהים מורה למשה לפקוד את העם כדי לארגן את הכוח הצבאי, וכל זכר בן עשרים ומעלה מתפקד. הם מתפקדים לא כיחידים אלא לפי השבטים, והתוצאה היא שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים לוחמים.

יואל אליצור, מקום בפרשה: גיאוגרפיה ומשמעות במקרא

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על יואל אליצור, מקום בפרשה: גיאוגרפיה ומשמעות במקרא, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב 2014.

הוצאת ידיעות אחרונות * ספרי חמד

ספרו של פרופ‘ יואל אליצור, מקום בפרשה: גיאוגרפיה ומשמעות במקרא, הוא ספר עב כרס (480 עמודים) המאורגן סביב מעגל השנה ופרשת השבוע. בכל אחת מפרשות השבוע מצא המחבר עוגן לדיון בנושא גאוגרפי-היסטורי. כך ניתן למצוא בו דיונים תמציתיים ובהירים בשמות מקומות כמו שדה המכפלה, גרר, באר שבע, סדום ועמורה וצרעה ואשתאול; דיונים באזורים כמו סיני, מדבר פארן, נחל זרד, ארץ מואב, הלבנון,  נחל איתן, הגולן או מדבר פארן; דיונים בעמים מקראיים כמו עמלק ועמי כנען; ודיונים בסוגיות רחבות כמו קריאת שמות, תיארוך יציאת מצרים, מזבח אבנים ומזבח אדמה בארכיאולוגיה של ארץ ישראל, גבולות הייעוד של הארץ, שמותיה של ירושלים, הסיבות לבחירתה של ארץ ישראל, ושאלות כמו האם ערי הלויים הם גם ערי מקלט? והאם נכנס משה לארץ ישראל? יש בספר גם דיונים היסטוריים כמו ההתמודדות עם הדעה שרעמסס השני הוא זה ששעבד את בני ישראל ושבימיו הם יצאו ממצרים. מסקנתו של אליצור היא שדעה הזאת אינה הולמת את הכרונולוגיה המקראית כפי שהיא. 

בשׂדות החיטה בית לחם

בלפור חקק

בשׂדות החיטה בית לחם

שדות החיטה

"וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִלָּפֵת" (רות ג, ח)

הִיא תָּבוֹא אֶל שְׂדוֹת הַחִטָּה

וְשָׁם הִיא תִּהְיֶה לִי

אָבִיב בְּעוֹנָתִי.

אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַשַּׁב רוּחָהּ

כְּשֶׁהִיא בָּאָה חַיָּתִית.

לֹא יָדַעְתִּי אִם הִיא רוּחַ

אוֹ אִשָּׁה.

עֵינַי יוֹדְעוֹת אֶת הַמַּבָּט:

הִיא מַבְשִׁילָה לְאַט.

Louis Armstrong - Shadrach, Meshach, and Abednego

תודה לד"ר דיאנה ליפטון על ההפניה ל'‏שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ'  (דניאל ג) בביצוע לואי ארמסטרונג. 

Charles Laughton performs "The Fiery Furnace"

צ'רלס לוהטון (השחקן הבריטי המהולל שזכה, בין השאר, באוסקר) קורא את דניאל ג: סיפור שלושת הנערים בכבשן האש. מזים את הטענה שהפרק הוא 'מונוטוני'...
תודה לגברת שירה גולני על ההפניה. 

פואמה: עמך עמי ואלהיך אלהי

 יפה לורנצי

פּוֹאֵמָה: "עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיךְ אֱלֹהָי"   

Ruth and Naomi by RebeccaEmilyCooper

                   

 בעקבות מגילת רות

"עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיךְ אֱלֹהָי"

הַמִּשְׁפָּט שֶׁגּוֹרָלוֹת חָרַץ

וַאֲנִי רוֹאָה בּוֹ מַעֲשֶׂה הֵרוֹאִי

ֹשֶל גַּדְלוּת נֶפֶשׁ וְנֶאֱמָנוּת 

ֹשֶל הַכַּלָּה הָאַלְמָנָה הַמְּיֻסֶּרֶת. 

מִי יָבִין מִי יֵדַע לֵב שָׁבוּר, לֵב דּוֹאֵב שֶׁל אַלְמָנָה

וְרוּת מְבִינָה לְלִבָּהּ שֶׁל נָעֳמִי הָאַלְמָנָה, הַאֵם הַשַׁכּוּלָה.

אֶת הַבְּכִי, הַנְּהִי וְהַדְּמָעוֹת 

בֵּין הַכְּתָלִים הֵן מַסְתִּירוֹת.

אדמה ומוסר

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת בחקתי: ויקרא כו 3 - כז 34

היחס לארץ, לתנובתה, פריה ולעצם הישיבה בה מותנה בפרשה שלפנינו.

ואדי מסחה-ברקע
התבור בתקופת האביב, ירוק ופורח.
צילום: אלי זהבי

כדאי שנפנים את הלקח המוסרי הגלום בכתובים כיום, כשהארץ נעשתה חזות הכול.

כל מי שעובר בארץ או חוצה אותה בהליכה בשביל ישראל או נוסע בה ברכבת כמוני ומלווה את השינויים המדהימים בשדות: פריחת האביב, הבציר, הקציר, אינו יכול להישאר אדיש במקומו. היופי מלהיב. אבל יש כאן יותר מזה: השדות על שינוייהם מצביעים על יציבות. קיימים שינויים והתפתחויות בעולם, הטבע מתפקד במחזוריות, והאדם למד את השינויים בטבע, למד להכיר את עונות השנה והוא יודע שעליו להגיב מיד: לחרוש כדי להבטיח את הקליטה של השדות, לזרוע כדי לקבל את החיטה, לטפל ולטפח וכך, עונה עונה, שנה שנה, וחוזר חלילה.

רחמנא

מתן מורג, האוניברסיטה העברית 

רחמנא

נכתב בסמוך להולדת בתי הבכורה.

לוּ יָכֹלְתִּי לְשׁוֹמְרֵךְ בְּגַן עֵדֶן

ציפור גן העד

בְּלִי שֶׁתֵּדְעִי טוֹב וְרַע

רַק אֶת הַפַּשְׁטוּת שֶׁבַּאֲכִילָה.

הֲרֵי הֻצַּבְתִּי כָּאן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ

עִם הַיְּדִיעָה שֶׁאֶכָּשֵׁל

וְכָל מִינֵי נְחָשִׁים יִזְחֲלוּ אֵלַיִךְ בַּלַּיְלָה

יִלְחֲשׁוּ לְךָ מִלִּים טוֹבוֹת וְרָעוֹת

יַבְטִיחוּ לֵךְ אֶת הַנֶּצַח

וְיַשְאִירוּךְ מִקֶּדֶם

בְּעִצְבוֹנֵךְ.

וְכָל מַאֲמַצַי לְעוֹדֵד וּלְנַחֵם יִשַׂרְפוּ

בַּלַּהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת.

כלי חדש ליעול ההוראה בכתות - קלסרום של גוגל

בקרוב יוצע לשימוש כלי חדש של גוגל בשם קלסרום - Classroom. כלי זה מיועדת לפנות למורים יותר זמן להוראה, ולתלמידים - יותר זמן ללמידה. קלסרום מאפשרת למורים לטפל ביתר יעילות במטלות שהם נותנים לתלמידים, במשובים עליהן ובתקשורת עם תלמידיהם. קל מאד להתקין את התוכנה, היא חינמית ובלי פירסומות. מורים שמעוניינים בכך יכולים כבר עכשיו להתנסות בשימוש בקלסרום בכתותיהם.

http://www.google.com/edu/classroom/#request-preview 

Previewing a new Classroom by Google

פרשת בהר: האקולוגיה התנכי"ת

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

הפרשה פותחת בשבת ומסתיימת בשבת. בתחילת הפרשה אין

מדובר בשבת היום השביעי אלא בשבת השביעית שהיא ייחוד אדמת הארץ. שש שנים יעבדו את  האדמה "ובשנה השביעית , שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה" (ויקרא כה 4). זאת אומרת שקדושת השבת איננה חלה רק על העם אלא על האדמה, אדמת הארץ, ללמדנו את ערך ייחודה האלוהי כקדושת השבת.  למעלה מזה, מקץ שבע שנים, ביום שהוא קודש הקודשים, ביום כיפור, ובאותה שנת היובל, יקרא דרור לעבדים והם יחזרו איש אל נחלתו הראשונית. אדמת הארץ איננה מיועדת לתחכומים נדלניי"ם מכיון שבסופו של דבר היא תחזור לבעליה כיון שאיננה רכוש פרטי אלא אדמת אלוהים היא.  ייתכן שיש כאן אידיאליזציה, אבל גם כך זהו מתווה סוציאלי ערכי ממדרגה ראשונה.

Linguistic & Social Changes of Israeli Given Names in the Jewish Sector during 1948- 2007

Shlomit Landman, Bar-Ilan University

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Analysis of the most popular and rare given names of the Jewish sector in the State of Israel that were given during 1948-2007, shows defined onomastic periods. The given names were taken from the records of the Ministry of Internal Affairs. One hundred and thirty-five patterns of male given names and 187 female given names were found in the 3000 most prevalent male and female given names of newborn babies. From almost 6000 rare given names that were used during these years, 431 patterns of male given names and 275 patterns of female given names have been in the list of rare given names for a long time. 

לשלום

אביבה גולן

בּוֹאִי יוֹנָה
צילום: אבי מזור

לְשָׁלוֹם
השיר מולחן ומושר

בּוֹאִי יוֹנָה, עַל כַּנְפֵי

הַשְּׁכִינָה

בּוֹאִי שְׂאִי בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה.

יְרוּשָׁלַיִם אֵלַיִךְ צוֹפָה וּמְצַפָּה

מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ נוֹשֵׂאת תְּפִלָּה.

בְּסַעֲרַת הַיָּמִים, אֶל שִׁבְעַת הָרְקִיעִים

פְּעָמֵינוּ קוֹרְאִים לְשָׁלוֹם

בְּהוֹדָיָה, אֱמוּנָה וְתִקְוָה בְּלִבָּהּ

לְאַחֵינוּ, לִבְרִית, לְאַחְוָה.

עולים לבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים

 נוהרים לטכס המרכזי

הצבי ישראל על במותיך חלל

הר הרצל, ירושלים תשע"ד 2014

הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל־בָּמוֹתֶיךָ חָלָל  / אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים.

אַל־תַּגִּידוּ בְגַת / אַל־תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן 

פֶּן־תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים / פֶּן־תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים

בני אבשלום

רחל סיידוף מזרחי

קיצו של אבשלום. ריצפת פסיפס בקתדרלה של סיינה

בְּנִי אַבְשָׁלוֹם

תָּלוּי בַּחֹשֶׁךְ הַמָּלֵא

בֵּין עֲלֵי הַסִּרְפָּד

וַעֲצֵי הַפֶּרֶא,

שְׂעָרוֹתֶיךָ הָאֲרֻכּוֹת

מִתְפָּרְעוֹת בָּרוּחַ,

מִשְׂתָּרְגוֹת בֵּין הָעֵצִים

בַּיַּעַר הָרָטֹב.

חוק ומוסר

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת אמר, ויקרא כא1 - כד 23

נדבר על חוק המכונה חוק הטליו - Lex talionis - שהוא מידה נגד מידה.

לכאורה הצדק הטהור במלואו. אלה המקרים המובאים בויקרא כד 20-19: "ואיש כי יתן מום בעמיתו  כאשר עשה, כן יעשה לו. שבר תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן. כאשר יתן מום באדם, כן ינתן  בו". ונעיין גם בקטע המקביל בשמות כא 24-23. 

על הוראת השואה: מן העתונות

אור קשתי, ’פרופ' יבלונקה: "חוץ מ'פורנוגרפיה של הרוע', אין בלימוד הפרטים הטכניים של השואה ערך חינוכי"‘, ’הארץ‘ 22.3.2010

על רקע מצוקת שעות הלימוד, מבקשת פרופ' יבלונקה לעורר דיון ציבורי סביב הוראת השואה, המוגדרת כחובה ותופסת חלק נכבד מכלל השיעורים בכיתות הגבוהות. "מדוע שמלחמת העצמאות - האירוע המכונן של מדינת ישראל - לא תהיה יחידת החובה? אני יודעת שיהיה ויכוח על כך, אבל לפחות יהיה דיון בנושא. הלימוד הטכני של השואה, איך רצחו את היהודים, שלבי הפתרון הסופי וכד', הוא החלק הכי פחות חשוב מבחינה חינוכית. חוץ מ'פורנוגרפיה של הרוע' אין בפרטים הטכניים של השואה ערך חינוכי. זה מאוחר מדי ללמד תלמידים שהגיעו לכיתה י' שאסור לרצוח בני אדם"

על הוראת השואה וציונות

פרופ' חנה יבלונקה, אוניברסיטת בן גוריון

מאחרי דברי היה הרצון לגרום למישהו בארץ הזו להרהר אחר האמיתויות המוסכמות ושיגרות החשיבה העייפות שהורסות פה כל חלקה טובה ולא רק בתחום החינוך.

אני מבקשת לכתב את הדברים בנקודות.

ראשונה - המאמר דבר על קלות הדעת והשטחיות המאפיינות את דרכו של משרד החינוך שאחת ליומיים מנחית נושאים חדשים, בדרך כלל פופוליסטיים, מבלי לבדק סדרי עדיפויות, כח אדם, וכמובן מצבת שעות או כל היבט אופרטיבי אחר. המורים נאנקים, מופקרים בשדה וחסרי אונים ומיואשים.

אחרי מות - קדושים

כשקוראים שתי פרשיות מחוברות, כפי שקורה בפרשיות ”אחרי מות“ ו“קדושים“, עומדים אנו בפני השאלה איזו משתי ההפטרות לקרוא? האשכנזים קוראים את הפטרת "אחרי מות" (עמוס טז, ז-טו) ואילו בני עדות המזרח קוראים את הפטרת "קדושים" (יחזקאל כ, ב-כ), ופוסקים אשכנזיים קדומים הסבירו כי יש להעדיף את דברי עמוס על דברי יחזקאל, שכן זה האחרון מדבר על תועבותיה של ירושלים, ואם אפשר להימנע מהזכרתן - מה טוב. עם זאת יש לציין שהחיבור האפשרי בין שתי פרשיות אלה גרם לכך שנבואת עמוס, שבה נעסוק להלן, שמשה או משמשת לפי מנהגים שונים הן כהפטרת "אחרי מות", הן כהפטרת "קדושים" והן כהפטרת השבת שבה מחברים את שתי הפרשיות. מדוע נבחרה הפטרה זו לשמש בפרשות אלה? האם היא נקשרה לכתחילה לאחת משתי הפרשיות ומשם הועברה לחברתה? נציע כאן כמה תשובות אפשריות לשאלות אלה. 

פרשת קדושים: ויקרא יט 1 - כ 27

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת קדושים: ויקרא יט 1 - כ 27

שוב מחזקת התורה את תפיסת הקדושה. רעיון הקדושה עולה בקנה אחד עם הפן האי-רציונאלי בדת. (הדברים נכתבים בהשראת ספרו המרכזי של רודולף אוטו, הקדושה: על הלא רציונלי באידיאת האל ויחסו לרציונלי [מגרמנית: מרים רון], ירושלים תשנ”ט). אוטו פיתח את המושג 'המסתוריות מלאת היראה' - mysterium tremendum - שמורכב מיסוד היראה ואנרגיה של כוח עצום. לאור זה אנו אמורים לקרוא את הפסוקים הפותחים את ויקרא י"ט: "קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם". אלוהים קדוש, אבל קדושה זאת מואצלת לעם, וזו תחושה כבדה של מחויבות ויראה. היא חובקת את ההכנות לעבודת הקורבנות ואת עצם הפיכת הקרבן מבהמה של חולין לקדושה.

אלוהים - לא בדיוק מה שחשבנו

עבי קלדרון,  בית ספר רנה קאסין

ספר איוב דן בשאלת הרוע בעולם שהוא, לפי בראשית א, טוב ואפילו טוב מאד. בדתות פוליתיאיסטיות אין בעיה. יש אל טוב ויש אל רע. בדת מונותיאיסטית נוצרת בעיה. האם אלוהים איננו מסוגל להתגבר על הרוע ולחסלו?

לכל עץ בגן יש שם

פרופ' יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

לכל עץ בגן יש שם

שנתן לו נתן,

זכר לבני משפחתו

שכרת הצורר:

”יוז‘י צומח יפה“,

אומר נתן,

”הינדה אוהבת מים רבים,

ומוישה עשה פרי

מתוק מסכר“.

Kopel not Filaret, Sore not Solomea: Debates about Jewish Naming Practices in Pre-WW II Poland

Kalman Weiser, York University, Toronto

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

In 1928, the Zionist-dominated Warsaw kehilla published a guide to advise Jews about registering names in state records. The guide aimed to eliminate what it described as the confusing welter that vernacular names presented to state officials and to “restore” among Jews the use of “pure” biblical names in their “beautiful eastern pronunciation” or in their “correct” Polish pronunciation. In response, the indignant opponents of such views marshaled their linguistic know-how to defend “corrupted” names as the quintessence of authentic Jewishness and, more specifically, Polish-Jewishness. Rival political-cultural groupings argued about the nature and importance of names as well as about appropriate naming practices to elevate Jewish dignity and simultaneously to make Jews “legible” to the state. Meanwhile, Jews of diverse orientations increasingly adopted Polish or other names, at times facing legal obstacles in their attempts to do so.

"קופל ולא פילרט", "שָרה ולא סלומיאה": פולמוס מסביב למתן השמות היהודיים בפולין בין שתי מלחמות העולם

קלמן וייזר, אוניברסיטת יורק, טורונטו
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים

בשנת 1928 פרסמה הנהלתה הפרו-ציונית של קהילת ורשה מדריך לאופן רישום השמות היהודיים ברישומים הממשלתיים. המדריך כיוון להיפטר ממה שהוגדר כנוהג מביך של הצגת השמות ה"ביתיים" ברישומים הרשמיים ו"לשחזר" את השימוש בשמות המקראים ה"טהורים" בצורתם "המזרחית המפוארת" או הפולנית ה"תקינה". בתגובה הציגו מתנגדי הגישה הזו הוכחות בלשניות למיניהן לפיהן השמות ה"מקולקלים" נתפסו כשיא הביטוי של היהדות האותנטית בכלל ושל יהדות פולין בפרט.

The Names 'Sore' and 'Yisroel' from the Holocaust

Prof. Aaron Demsky, Bar-Ilan University

The Eleventh International Conference on Jewish Names, Paper Abstract

Genealogists looking at official documents from Germany, Austria and Bulgaria dated after August 17, 1938 will probably find that Jewish citizens of those countries had an additional personal name – Yisroel (Israel) or Sore (Sarah). 

שמע נא

שְׁמַע נָא

"שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" (במדבר כ, י)

מין מורה שהיא  מורָה,

כרמל פרנקל

ובפעמים ספורות, מטילה מורא דרך השתיקה.

פוסחת בין הנואם, המבקע את הים,

לזה המכה, ללא רחם, בסלע, בעצמו.

מלגלג על שומעיו, על אלוהיו,

מחליט בעצמו על חייו.

גל אבני ארמונו של דוִד בעמק האלה

יוסף עוזר

יוסף עוזר

תגובה למאמרו של בלפור חקק על שׂרידי ארמון דוִד בעמק האלה

מְטֹרָף! אַתָּה שָׁכֵן שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ! 

אַרְאֶה לְךָ מַה אֲנִי עוֹשֶׂה מִזֶּה:

צָפִיתִי מֵהַחַלּוֹן וְהִנֵּה רָאִיתִי

אֲנִי שָׁכֵן שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ.

הָאַרְמוֹן שֶׁלּוֹ גַּלֵּי אֲבָנִים

אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵהַגַּלִּים

גַּלֵּי-גַּלֵּי אֲבָנִים וְהֵם מְגַלִּים

מְגַלִּים הַגַּלִּים

אֶת הָאֶתְמוֹל הָעַתִּיק וְאֶת הַמָּחָר עָלָיו אֲנִי דוֹרֵךְ,

לֹא, כִּי אִם

משה שפריר

משׁה שׁפריר, משׁוֹרֵר וחוֹקֵר, גֵאוֹלוג וּמַרצֶה. 

לֹא, כִּי אִם

"לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ,  כִּי אִם יִשְׂרָאֵל,

כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים – וַתּוּכָל". ( בּראשית, לב 29)

  

לֹא חֲנוֹךְ בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ שֶׁל קַיִן, הָרוֹצֵחַ עוֹבֵד-הָאֲדָמָה,

- כִּי אִם בֶּן-דּוֹדוֹ הָרָחוֹק, הַצַּדִּיק חֲנוֹךְ בֶּן-יֶרֶד,

שֶׁאולי הָיָה לְמַלְאָךְ אַחַר שֶׁ"הִִתְהַלֵּך אֶת הָאֱלֹהִים

וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים" מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

לֹא הַצָּרָה שֶׁל חַנָּה, - הֲלֹא הִיא הַוַּלְדָנִית פְּנִינָה, אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁל אֶלְקָנָה,

כִּי אִם הַצָּרָה שֶׁל חַנָּה - שֶׁהִיא הָיְתָה, עַד לֵדַת שְׁמוּאֵל, אִשָּׁה עֲקָרָה.

ויוציאנו ממצרים: שאלה ותשובה

כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר 
מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃

 וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔

עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ יְהוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ וַיִּתֵּ֣ן יְהוָ֡ה אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים ׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ׃ וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ׃ וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהוָ֗ה לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ׃ 

דברים ו 25-20

ברכת פסח שמח לכל הגולשים!

גלויה נוסטלגית

דצ"ך, עד"ש, באח"ב (10-1)

משה שניצר

דצ"ך, עד"ש, באח"ב (10-1)

1.

רואה אלילי יאורים

בשדה-צוען הפיחו חיים,

דם שותת מחוטמם

כסובאים יתנודדו על קיאם;

לא תרצח

 עָפְרָה קְלִיגֶר

לא תרצח

לֹא תִּרְצַח 

"וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת

וְאֶת הַשּׁוֹפָר"_ לֹא תִּרְצַח,

וְאִישׁ מִבֵּין הַקָּהָל אֵינוֹ מֵבִין

אֶת הָרָז: מִי הַמַּקְרִיב וּמִי הַקָּרְבָּן,

וְאֵיךְ דּוֹרְשִׁים דִּבֵּר בַּעַל שְׁנֵי פַּרְצוּפִים

מוּנָף מֵעַל רָאשֵׁינוּ כְּחֶרֶב פִּיפִיּוֹת.

אנתרופואיד וחרפושית חותם מצרית בחפירה בתל שדוד שבעמק יזרעאל

נחשף ארון קבורה בן 3300 שנה, ובו חפצים אישיים של אמיד כנעני - יתכן  פקיד בשרות הצבא המצרי. בין הפריטים - טבעת חותם מזהב עם שם המלך המצרי סתי הראשון.

חלקי מכסה הארון לאחר ניקוי ראשוני. צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

דואר נע – אני

כרמל פרנקל, מורה ומחנכת

הוצאת גוונים

את הספר הזה התחלתי לכתוב כבר בכיתה ה'. לא ידעתי בדיוק איך הוא ייראה ומה ייכתב בו, אבל ידעתי כבר באוטובוס ביום שלישי בדרך לפעולה, שאכתוב ספר. אפילו הצעתי לחברה שתהיה העורכת שלי. 

אין לי מושג איך ידעתי מהו עורך, ואיך היה לי האומץ לקום ולשתף חברה בחלום חיי. אבל כך זה התחיל. 

מאז, כמו כל חלום, הוא ליווה אותי לכל מקום. חלפו השנים ואני השתניתי. אבל בכל רגע נתון עוטפות אותי מחברותיי. אנשים באו והלכו, טסו, נסעו נעלמו מחיי או מביטים עלינו מלמעלה. אבל תמיד, ללא ידיעתם, הם זכו למכתב ממני. מכתב פרידה, מכתב לשלום, או סתם מכתב כדי לשאול מה שלומם, או מתי הם יגיעו לביקור. מהמכתבים האלה, שמרבית האנשים לא קיבלו מעולם, מורכב הספר שלי.

המלחמה הראשונה והעלומה של ישראל ומזמור ס"ח בתהלים

פרופ' ישראל קנוהל, האוניברסיטה העברית

המלחמה הראשונה של ישראל העתיק, זאת שהתנהלה לפני 3220 שנה,

פרופ' ישראל קנוהל

ב-1210 לפני-הספירה לערך, היא הפרק העלום ביותר בהיסטוריה שלנו, פרשיה נשכחת בקורות עם ישראל. בחיבורי הפרוזה וההיסטוריוגרפיה שבמקרא שנכתבו במאה ה-8-7 לפני-הספירה, כ-500 שנה ויותר מאז אותה מלחמה, היא אינה נזכרת כלל. כנראה משום שמחברי הכתבים הללו פשוט שכחו שבעבר הרחוק ארץ-ישראל הייתה תחת שלטון האימפריה המצרית-פרעונית . מנגד – למלחמה ההיא, יש תיעוד קצר, בסגנון שירי, מן הצד המצרי. בתיעוד זה, לראשונה, שליט נכרי, הכריז קבל עם, כי עלה בידיו לחסל את ישראל. ההכרזה הזאת חקוקה במצבת זיכרון שהקים מלך מצרים, פרעה מרנפתח, כדי לחגוג את ניצחונותיו הצבאיים. המצבה, אבן ענקית (בגובה של יותר מ-3 מטרים) נמצאת היום במוזיאון בקהיר. היא נתגלתה ב-1896 בחפירות שביצע ארכיאולוג בריטי. על המצבה המפורסמת הופיע לראשונה המלה "ישראל" – בכתב החרטומים, ההירוגליפים המצרי הקדום וזו הפעם הראשונה ששם הזה הופיע מחוץ למקרא. משום כך מכונה מצבה זו בשם "מצבת ישראל"

ארונות קבורה מתקופת בית שני, שבחלקם שלדי הנפטרים, נתפסו בירושלים

ארונות קבורה עתיקים מלפני 2000 שנה ובהם עצמות נפטרים יהודיים מתקופת בית המקדש השני, נתפסו בסוף השבוע בירושלים. הגלוסקמאות נבזזו לאחרונה ממערת קבורה עתיקה מפוארת באזור ירושלים.

 צילום: היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות

ים המלח : שיר מקראי

דוד ברבי

דוד ברבי

יַם הַמֶּלַח

כָּל שָׁנָה יוֹרְדִים בְּאוֹתָם מוֹרָדוֹת מְפֻתָּלִים

הַצֶּבַע הַצָּהֹב-חוּם מִשְׁתַּלֵּט עַל הַנּוֹף הַמִּדְבָּרִי

הַמְּקַבֵּל אֶת פָּנֵינוּ שׁוּב בְּשַׁאֲגַת נִצְחוֹן הַטֶּבַע

גָּוֶן מִתְחַלֵּף שֶׁל מַיִם מֵתִים,

ישראל בעל שם טוב ובני דורו

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

ספרי החדש, ישראל בעל שם טוב ובני דורו-מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים (Israel Ba'al Shem Tov and his Contemporaries, Kabbalists, Sabbatians, Hasidim and Mitnaggedim, Jerusalem : Carmel 2014) , שראה אור זה עתה בשני כרכים, בהוצאת כרמל בירושלים, תשע"ד, דן בגלגוליה של המחשבה הקבלית במציאות היסטורית מורכבת באימפריה העות'מנית ובממלכת פולין-ליטא, בין פרעות חמלניצקי שהחלו בשנת 1648, לבין חלוקת פולין ב1772, תקופה שאותה הפולנים כינו בשם 'המבול' והיהודים קראו לה בשם 'מצולות ים הגלות' או 'הגלות המרה', שבה התעצמו כיסופי הגאולה. במציאות זו פרחה הקבלה שהצמיחה הן את השבתאות המשיחית והן את החסידות הקבלית.

בין ארץ לשמים - ספרו של משה גרסיאל על סיפורי אליהו

שיחה עם פרופ' משה גרסיאל לרגל השלמת ספרו באנגלית שעניינו ניתוח ספרותי של סיפורי אליהו בספר מלכים. הספר אמור לצאת בעוד ימים ספורים ופרטיו כדלקמן: M. Garsiel, From Earth to Heaven: A Literary Study of Elijah Stories in the Book of Kings (Bethesda, Maryland: CDL Press, 2014).  

בתמונה רואים את רכס הכרמל וניתן בקושי להבחין במנזר הכרמליטי שברכס המוחרקה

מקום מבחן האש שערך אליהו לעם.

שאלה: פרופ' גרסיאל, בראיון הקודם שפורסם בבמה זו לפני מספר שנים שוחחנו על מחקריך בספר שמואל ובתקופת הממלכה המאוחדת לרגל צאת הקורס שלך באוניברסיטה הפתוחה ומאמריך בנושא, האם שינית כיוון ועברת לדון בסיפורי הנביאים?

שיר דודים

בלפור חקק

שיר דודים

היא מחוללת בי חלומות

אהבת השולמית ומשורר שיר השירים

בְּמַדְרֵגוֹת הָהָר בַּחֲשֵׁכָה הַנֶּאֱדֶמֶת

הִיא מְחוֹלֶלֶת בִּי חֲלוֹמוֹת

מוֹפָעַת וְנֶעֱלֶמֶת.

אֲנִי אוֹמֵר לָהּ: מַה לָּךְ.

על ’שירי מכות מצרים‘ לנתן אלתרמן

נתן אלתרמן

פרופ' אריאל הירשפלד, האוניברסיטה העברית

’שירי מכות מצרים‘ נכתבו ויצאו לאור בזמן מלחמת העולם השנייה (1944), ואי אפשר שלא לשמוע את הדי המלחמה ההיא בין בתי השירים האלה. ובכל זאת, אין אלו שירים אודות מלחמת העולם השנייה וגם לא על אודות חורבן יהדות אירופה. אלתרמן הפך את סיפר מכות מצרים המקראי למשל על הרס הניחת כעונש על קהילות ועל ממלכות. נא-אמון, העיר המצרית, הופכת בשיר לחוק עולם, החוזר ומתגשם שוב ושוב לאורך ההיסטוריה, הלוא הוא חוק הגמול והעונש הבאים לאחר החטא. הערוב והדבר ’יוצאים אל תֵּבֵל, כחֶבֶר, להציג לה חזיון הגמוּל‘. 

הצרעת והמילה

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

תזריע-מצורע: ויקרא יב 1 - יג 59

מצורע מתחבר במקרא עם לשון הרע. מצורע זהו נוטריקון (כתיב מקוצר) של מוציא שם רע. עד כדי כך בחלו חז"ל בלשון הרע שראו במחלת הצרעת תוצאה, עונש, של דיבור המכוון להרע. "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא י"ט 16) הוא מקור לאיסור לשון הרע. הספר חפץ חיים של הרב ישראל מאיר הכהן כגן מראדין (פורסם לראשונה ב 1873) הוא הראשון שעוסק בהלכות לשון הרע. הרב ייחס חשיבות גדולה ללשון הרע וראה בה סיבה לגלות המתמשכת. מה פירוש לשון הרע? זהו ניסיון במפגיע לפגוע באדם דרך מילים, רכילות. יש בזאת התחשבות והבנה גדולה של כוחה של המילה. יש הנוטים לזלזל במילה: "אמרו, אז מה?" ולא היא! מילה כמוה כחרב. אתה יכול לפגוע באדם פיזית, אבל לא פחות אתה יכול לפגוע בו מילולית. החוק מגן על האדם שהוצאה נגדו דיבה. החיבור הזה בין הצרעת ללשון רכיל, לשון הרע, הוא ראיה מפוכחת ואחראית של התנהלות חברתית וקריאה להקפיד על הלשון מתוך כבוד לאדם הניצב מולך ותוך הבנה מהי מילה ומהי כוחה. 

על צרעת, מצורעים ופרשת מצורע

* לרגל העיסוק במחלת הצרעת בפרשת תזריע, ובפרשת מצורע המלווה אותה,

גמרתי אומר לעסוק בצרעת, גם אם שנת תשע"ד היא שנה מעוברת.

ארבעה סיפורים על צרעת
גיחזי של חז"ל

ארבעה מצורעים בשער שומרון

ארבעת המצורעים והמשוררת רחל

משה אהרן ומרים (כולל התייחסות לצרעת מרים)

אסור לספר בגנותם של ישראל

האם הצרעת במקרא היא הצרעת המוכרת לנו היום?

הצרעת והמילה

חזון אחרית הימים וירושלים בהגדת ונציה

פרופ' שלום צבר, האוניברסיטה העברית

Venice Haggadah View of Jerusalem

המשיח ואליהו מבקרים בוונציה:

חזון אחרית הימים וירושלים בהגדת ונציה, 1609
התקווה לכינונו מחדש של בית המקדש הטביעה את חותמה המובהק על עולם האמנות היהודית כבר בדורות הראשונים שלאחר חורבן הבית השני. על הפנים של מטבעות כסף שטבע מנהיג המרד השני שמעון בר כוכבא בשנים 133/34 לסה"נ מתוארת חזית בית המקדש בירושלים, ועל הגב אגד הדס, לולב וערבה ולצידם אתרוג – רמז לזכרון הלאומי בדבר גדולת ירושלים בעת חגיגת החג המרכזי בשנה היהודית בתקופה שלפני החורבן, עת הגיע המספר הרב ביותר של עולי רגל לחגוג את חג סוכות במשותף בעיר הקדושה. דימויים מסוג זה אשר הפכו במרוצת הזמן לתו ההיכר ולסמל הזהות של היהודים בתקופת התלמוד, נפוצו באמנות הזעירה (למשל, מנורות שמן, בקבוקי זכוכית, ותחתיות זהב), לצד הופעתם במבנים מונומנטאליים – פסיפסי רצפה וציורי קיר בבתי הכנסת העתיקים (כגון, בתי הכנסת של חמת טבריה, בית אלפא וציפורי בארץ ישראל, ודורא-אירופוס שבסוריה).

שבת

שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃ 

וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֜֔י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֖֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ 

לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה 

אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ 

וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ 

וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ 

לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ׃

דברים ה 14-13

חילון מלים מקראיות: סליחה, קורבן, כהונה, שופר

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תפילה

יש מילים שמופיעות במקרא רק בהקשרים דתיים ובעברית החדשה הורחב שימושן גם לתחום החולין היום-יומי. כזה הוא למשל השורש ’סלח‘. בלשון המקרא אלוהים הוא ’אלוה סליחות‘ (נחמיה ט 17), משורר תהלים אומר עליו הַסֹּלֵ֥חַ לְכָל־עֲוֹנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכָל־תַּחֲלֻאָֽיְכִי (קג 3) ורק עליו נאמר שהוא ’סלח‘ לפרט או לעם (למשל במדבר יד 20-19). בעברית החדשה, לעומת זאת, משמשת מילת ’סליחה‘ גם בהקשר חולין - לנימוס ולהתנצלות.

למה הֹרַג עוזה בן אבינדב?

 משׁה שַׁפריר

לָמָּה הֹרַג עֻזָּה בֶּן-אֲבִינָדָב?

"וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם" (שמ”ב ו 7))

לָמָּה הֻכָּה וְהֹרַג עֻזָּה בֶּן-אֲבִינָדָב, מֵהָעִיר גִּבְעָה?

הֲרֵי הוּא וְאָחִיו נָשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן-הָאֱלֹהִים מִבֵּיתָם

בָּעֲגָלָה חֲדָשָׁה, שֶׁצֶּמֶד-בָּקָר מוֹשֵׁךְ אוֹתָהּ, בְּדַרְכָּם
אֶל עִיר דָּוִד אֲשֶׁר בִּירוּשָלַיִם; וְדָוִד וְכָל הָאֲנָשִׁים

הָיוּ סְבִיב הָאָרוֹן מְנַגְּנִים בְּכִנּוֹרוֹת וּבְתֻפִּים וּמְפַזְּזִים

עַד גֹרֶן-נָכוֹן שֶבַּדֶּרֶךְ, - שָׁם נִשְׁמַט הָאָרוֹן בְּשֶׁל כֶּשֶל-הַבָּקָר;

על "וידם אהרן" (וי’ י’, ג) וחטאם של בניו - תגובות ושיח

פרופ' משה צפור מגיב על התגובות לרשומתו של פרופ' יהושע גתי: 'קודש מול חול: פרק במהות הדת':

* פרופ' יהושע גתי כתב: "הפרשה גם מעלה סוגיה הרמנויטית מעניינת: מה קרה שם? הכתוב מקמץ ולא מבהיר חד וחלק [...] הכלל הפרשני שעמד כאן לפני הוא התעמקות בקונטקסט: על מה מדובר בהמשך, על מה מזהיר הכתוב, ונראה שמדובר בעניין הקשור ביין, בשכר, ובעניין של קדושה וטהרה".

תגובתי: אני מפקפק בהצעה, שנכנסו שתויי יין למשכן, כי מעשה כזה אינו ראוי להיקרא "אש זרה". “וַיִּקְח֣וּ... אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ... וַיַּקְרִ֜בוּ ... אֵ֣שׁ זָרָ֔ה” (וי’ י’, א) זהו החטא. ראו המבחן שמציע משה לעדת קורח, לראות במי בוחר ה'. ממש אותן הלשונות כמו בסיפור שלנו. "וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת ה' וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת" (במ’ ט”ז, לה), אלה שלא היו מורשים, ואם כן הקטורת שלהם היא "אש זרה", ועונשם זהה לעונשם של בני אהרן. ושימו לב: בקורבן הלגיטימי המוזכר קודם למעשה של בני אהרן יש אותה לשון: “‏וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י ה’ וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם” (וי’ ט’, כד). אנו נזכרים באירוע אחר שבו ירדה אש מן השמים ואכלה את הקורבן, והעם ראה והריע: ”ה’ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים ה’ ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים” (מל”א י”ח, לט) - מעשה אליהו בהר חורב. הדברים ברורים. העלו קטורת לא מורשית.

קודש מול חול: פרק במהות הדת

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל  ואוניברסיטת תל אביב

פרשת שמיני: ויקרא ט 1 - יא 47

יום מיוחד, חנוכת המשכן. מה יותר שמח מזה. לאחר ההכנות המרובות והמפורטות הגיעה עת הקרבת הקרבן המיוחד. והנה אסון. בני אהרון הכהן הגדול, הם נדב ואביהוא, באו להקריב אלא שנאמר שהקריבו לפני ה' "אש זרה" , והנה יצאה אש מלפני ה' והם מתו. יש כאן גם נימה אישית של עצב האב השכול: " וידם אהרון" (י 3). אי אפשר היה לעבור לסדר היום ולהתעלם מכאב האב, ששותק, שאיננו מתקומם אלא שותק, וזו היא הבעה עמוקה של רגש, שהתורה שלא כמנהגה משחררת.

מה עשו הכוהנים שהומתו? הכתוב לא מפרש ממש. עם זאת, ברור שעשו דבר חמור ביותר שדרש מיתה.

בראשית ברא, המפץ הגדול וגלי כבידה - מה ביניהם?

התגלית על גלי הכבידה והאישור לתיאוריית המפץ הגדול
מציפה פעם נוספת את שאלת היחס בין אמונה ומדע, ובין הגילויים המדעיים ל‘בראשית ברא‘.

על כך ראו סיעור המוחות כאן.

(1) הרב פרופ‘ יהוידע עמיר, חוכמת אנוש בעולמו של הקדוש ברוך הוא

(2) ד“ר צחי וייס, תחומי ידע פרוגרסיביים וסטאטיים

(3) ד“ר יונתן בן דוב, התנ"ך מעניק את עצמו לפרשנות בכל דור ודור

(4) ד“ר ברוך יעקב שורץ, נצחיותה של התורה נמצאת בסמכותה הנורמטיבית

(5) פרופ‘ יאיר הופמן, התורה נכתבה בידי בני אדם לפני למעלה מאלפיים שנה

בניית הספרייה והארכיון הלאומי לארכיאולוגיה של ארץ ישראל על שם מנדל

קרן מנדל תורמת להקמת הספרייה הגדולה ביותר לארכיאולוגיה במזרח התיכון והארכיון המדעי הלאומי לארכיאולוגיה של ארץ ישראל - בקריה שמקימה רשות העתיקות בירושלים.

הדמיית הפרוייקט

משה ספדיה ושות', באדיבות רשות העתיקות

הקריה, שתוכננה על-ידי האדריכל הנודע משה ספדיה, תשמש כמרכז חדש לחינוך, למחקר, לשימור ולתצוגה, וכן כמקום מושבה של הנהלת רשות העתיקות.