מצדה, שנת שבעים ושלוש לספירה - סיפור על החורבן

אמיר אור-לי, סופר, מורה דרך ומרצה להיסטוריה של עם ישראל ומקרא

אמיר אור-לי

מצדה, שנת שבעים ושלוש לספירה: נעמה

כל הלילה רתחו הלהבות. אפופי הילה אדומה נדמו המצוקים להר געש מתפוצץ בזעם. אש גיהינום המיסה אבנים ככפיסי עץ, וצללי הבעירה שהתנדנדו אנה ואנה, שיוו להר מראה מפלצת קדמונית בגסיסתה. מרחוק נדמה המראה כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו ירד לארץ לדון ברותחין את דרי ההר. משתאים הביטו חיילי המשמרת השלישית אל הצוק הגווע, רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם, מצרים על השלל שלא יישלל, על הבז שלא יובז, על שלוש השנים שבוזבזו לרגלי המבצר המקולל.

התגלו שירים ומכתבים לא ידועים של אלכסנדר פן

משה מורבצ'יק, איש מקרא וחינוך

צילום של חלק מכתבי היד הנדירים של אלכסנדר פן

אלכסנדר פן מגדולי היוצרים העבריים של ראשית המאה העשרים, הותיר אחריו יצירות אלמותיות בשירה העברית, חלקן הולחנו, והפכו לעמודי התמך של השירה העברית והישראלית החדשה. אציין מקצת משיריו המפורסמים: הבו לבנים, כנרת, למדבר שאינו, אדמה אדמתי (על גבעות שיח אברק) שיר השיכור, שתו עדרים, וידוי, לא אני הוא האיש ועוד (השירים שציינתי לעיל הולחנו ובוצעו ע"י מיטב המלחינים והזמרים הישראלים, עמו: סשה ארגוב, מרדכי זעירא, צביקה פיק, ארקדי דוכין, שלמה גרוניך, רוני וייס, וכן חלק משיריו הושרו בלחן רוסי ובלחנים עממיים. מיטב משיריו בוצעו בידי צביקה פיק, אילנה רובינא, ארכדי דוכין, אורה זיטנר, מרינה מקסימליאן בלומין, מתי כספי, צילה דגן, מיכל טל, יהודית רביץ, אריאל זילבר ואמו ברכה צפירה, עדנה לב, אריק לביא, אסתר עופרים ועוד. מעיון ברשימה עולה ששיריו לא נשכחו במהלך השנים, יוצרים ותיקים וצעירים עכשויים מלחינים ומבצעים את שיריו שלא נס ליחם עד עצם היום הזה. כמו כן יצירותיו פורסמו במספר ספרים כמו: בכל פגישה מקרית (מבחר/זוטא בשיתוף מכון קיפ), הטור האדום, רחוב העצב החד סטרי (שניהם בהוצאת הקיבוץ המאוחד) ועוד.

אחרי הקיץ האחרון - סיפור על הציונות של פעם ועל ההווה מאת אוריאל בן עמי

אוריאל בן עמי, סופר, משורר ואיש תקשורת

אחרי הקיץ האחרון (ימי בין המיצרים)

שנים אחדות אחרי שאבי הושתק במכת אגרוף, לעת זקנתו, בידי יריביו לדעה, היכה בו גם האלצהיימר. בקיץ ההוא היתה שוב מתיחות בגבול הסורי. אבי התרוצץ בכפר אנה ואנה. אינו יודע מנין בא. אינו יודע לאן הולך. מול ביתו עמד המקלט השכונתי שומם, עזוב ונעול. כהרגלו.

אבי הלך וזעק ברחוב:

— "תפתחו את המקלט! נקו את המקלט! סדרו את המקלט! היזהרו! טילים יפלו על הכפר!" ילדי הכפר צחקו על הזקן שנתבלעה דעתו. השכנות ניסו להרגיעו בחיוך מבטל. נו, מילא, מותר לו לזקן לדבר שטויות, בגילו, בכפר הכי בטוח בעולם.

על השיר "כנפי נשרים" מאת אביבה גולן

חגי קמרט, משורר סופר וצייר

כַּנְפֵי נְשָׁרִים מאת אֲבִיבָה גּוֹלָן

מְדַרְבֵּן וּמַצְלִיף גּוֹרָלִי הָעֶגְלוֹן.

וַאֲנִי כְּסוּסָה, מְדַלֶּגֶת בֵּין

גַּחֲלֵי הַמַּסָּע.

וּמַשְּׂאַת נַפְשִׁי, הוֹ אֵלִי

עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים

שָׂאֵנִי.

1. כללי:

שיר קצר בעל שש שורות שיכול לשמש דוגמא לאחד מיסודות השירה. מינימום מילים מקסימום רעיונות.

המשוררת ממשילה עצמה למעין סוסה המודרכת בדרכה על ידי העגלון. הוא המדרבן אותה בדרך בה היא תלך. והנמשל הוא לגורל חייה המצליף בה בדרכיה היינו, היא צריכה לדעת להתמודד עם מהמורות החיים שגורלה הציב בפניה.

קסם הלענה, האם לחיות למענה?

הרצל חקק, משורר, סופר ואושיית תרבות

בתקופתנו התרגלנו לחיות בזמן של מחיקת קבצים. התרגלנו לשכוח. משוררים גדולים שעיצבו את תרבותנו אינם נזכרים עוד. פרופסור נורית גוברין כינתה זאת 'מאֵרת הנשכּחים'. במפעל חייה 'קריאת הדורות' החזיקה נורית גוברין פעמון גדול, ומדי פעם חזרה וצלצלה בקול, האם צלצול ההשכמה ישיב אותנו למקורות הספרות העברית. האתר של ד״ר לאה מזור יודע לתת כבוד לספרות של הדורות, למוזיקה של שירת המקרא, לאמנות של השירה במקרא ולאורך הדורות. יש קסם שקשה לוותר עליו.

על פירוש הושע בסדרה ׳מקרא לישראל׳ מאת שמואל אחיטוב

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת עם עובד

שמואל אחיטוב, הושע עם מבוא ופירוש, מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא בעריכת שמואל אחיטוב, הוצאת עם עובד, תל אביב תשפ״ב 2022, 313 עמודים.

פרופ׳ שמואל אחיטוב, חתן פרס ישראל במקרא לשנת תשע״ה 2015, הוא העורך של סדרת הפירושים, מקרא לישראל (מיסודם של משה גרינברג ושמואל אחיטוב). הוא פירש כבר בסדרה את ספר יהושע ושניים מספרי תרי-עשר, חבקוק וצפניה, ועתה מונח לפנינו פירושו לספר העומד בראש ספרי תרי-עשר, ספר הושע.

על ספרו של אלי עמיר, מחרוזת ענבר

חגי קמרט, משורר, סופר וצייר

עם עובד

אלי עמיר, מחרוזת ענבר: פרקי חיים, תל אביב עם עובד, תשפ״ג 2023, 223 עמודים

מבוא

את יכולותיו הספרותיות, כישרונו ואומנות הסיפורת של אלי עמיר, כולנו מכירים, מוקירים ואוהבים. כך שהרבה אין להוסיף על כך. עם זאת אינני יודע עד כמה הקוראים מודעים למפעל החשוב והגדול שאפשר לברך עליו שיצר אלי עמיר במו ידיו. העלאת ההיסטוריה היהודית העירקית אל המודעות הארצישראלית והנצחתה לדורות. מפעל מבורך שהייתי קורא לו במפורש " מפעל חיים". ישנם ילדים שבאו מבגדד עם הוריהם, שטרם סופר להם מתרבות והוואי, מנהגים, חיי דת וגינונים שונים, שהיו נחלת אבותיהם בנכר. וידוע לי, אישית, על מקרים כאלו. אולי בשל חבלי קליטה קשים וצורת הסתגלות לא קלה לדרך החיים החדשה כאן בארץ, אולי בשל שההורים לא מצאו לנכון לספר או שהילדים לא שאלו. אך את החסר להם משלים אלי בספריו. את ההיסטוריה של ימי יהודים בבגדד.

על ספרו של משה ליפשיץ: תלמידי ואני - זכרונותיו של מורה להיסטוריה

אמנון יוגד, משורר, סופר ואיש חינוך

 הוצאת כרמל

משה ליפשיץ, תלמידי ואני - זכרונותיו של מורה להיסטוריה, הוצאת כרמל, ירושלים 2020, 251 עמודים 

קוראים.ות יקרים.ות 

זכיתי לעבוד כמורה לצידו של משה ליפשיץ והריני ממליץ בכל פה על ספרו "תלמידי ואני" שיצא בהוצאת כרמל ונמצא באתר עברית.

מדבריי המו"ל: במשך חמישים ושש שנה (1964–2020), ועוד היד נטויה, לימד משה ליפשיץ, בוגר אוניברסיטאות ירושלים ותל אביב, היסטוריה, פילוסופיה ואזרחות בבתי ספר תיכוניים: תיכון רמלה לוד, התיכונים בכפר סבא והמכינה בסמינר הקיבוצים.

מטרתו היתה לא רק להעשיר את עולמם הרוחני של אלפי תלמידיו ולקרבם לעולם התרבות ההומניסטית-המערבית, אלא גם להכשירם למחשבה רציונאלית נטולת דעות קדומות ולחזק אצלם את היסודות המוסריים ביהדות ובציונות.

על ספרו של בן-ציון יהושע, ריח של לחם חם

חגי קמרט, סופר, משורר וצייר

יהושע בן-ציון, ריח של לחם חם: על יוצרים ויצירות, הוצאת בציר, ירושלים תש"ע 2010, 368 עמודים

מהותו של סופר לא רק הכתיבה היפה העברית הצחה חידודי לשון הברקות וכדומה. כל זה יש כמובן לבן ציון יהושע ולרובם של סופרים ידועי שם. אך החשוב הוא שיש לך הסופר מה להגיד!

ולבן ציון יהושע לא רק שיש מה להגיד אלא שהדברים קולחים ושוטפים ממנו הן בז'אנר הסיפורים והן במחקרים. שבנצי הוא לא רק סופר, אלא גם חוקר, המביא את תוצאות מחקריו בפני הציבור, וכן כותב מסות ומאמרים. ומי שיקרא על אודותיו בויקפדיה ,למשל, יראה עד כמה רב פעלים האיש היקר הזה; גם בתחום העלאת יהודים לארץ. הוא חילץ יהודים מאזורי מצוקה במדינות מוסלמיות והעלה אותם לארץ כמו כן הציל לא מעט ספרים וכתבי יד השייכים ליהודי מרכז אסיה הסובייטית לשעבר.

על ספרו של אנטוניו איטורבה, הספרנית מאושוויץ

יונה גל

על: אנטוניו איטורבה, הספרנית מאושוויץ, תרגום: יוסי טל, הוצאת כתר, 2021, 449 עמודים

הוצאת כתר

מעבודתי ב״יד ושם״ הכרתי את סיפורו של פרדי הירש ואת סיפורה של דיטה שנולדה ב 1929 בצ'כיה התחתנה לאחר המלחמה עם אוטו קראוס ושניהם היו מורים ב"הדסים". 

*** 

אני מעריכה מאוד אנשים שמוכנים לעוף על כנפי הדמיון למחוזות שאינם מציאותיים ולקרוא ספרים בסוגת המדע הבדיוני. אבל אני אוהבת מאוד לקרוא סיפורי חיים או ספרים המבוססים על סיפורים אמיתיים.

עבדתי כמה שנים ביד ושם והתוודעתי שם לסיפורי עדות של שורדי שואה בגטו, במחנות עבודה ובמחנות המוות, במסתור ובבריחה מתמדת.

תקופת השואה יצרה "מעבדה אנושית" בה חיו אנשים אכזריים, אנשים חומלים, אנשים שהשלימו עם מצבם, אנשים שנקטו יוזמה, אנשים שסייעו לאחר, אנשים שהסתכנו.

על ספרה של ג׳ני ולנטיין, נמלים

אסתר ח״ג ויתקון זילבר, סופרת ומשוררת

הוצאת ידיעות ספרים, טל-מאי

ג׳ני ולנטיין, נמלים, הוצאת ידיעות ספרים, טל-מאי,2011, 196 עמודים

ספרה של ג׳ני ולנטיין הוא ספר מרתק ואיכותי לנוער ולמבוגרים כאחד. קראתיו בשקיקה. מטפלים רגשיים לנוער, עובדים סוציאליים, יועצות חינוכיות ומחנכי כיתה ימצאו בו עניין לעבוד אתו. ואוהבי ספרות טובה ימצאו בו תענוג ספרותי.

הספר מסופר משתי נקודות ראות לסרוגין. העלילה מסופרת פרק חדש מנקודת מבט של דמות אחת משתי דמויות מרכזיות: אחת של נער בן שבע-עשרה, והשניה של ילדה בת שמונה. הסיפור מתחיל בנער הבורח מביתו השכם בבוקר מבלי להשאיר מכתב. מעיירה קטנה חצי כפרית באנגליה אל לונדון. בלונדון הוא מתחיל לחיות בשם בדוי למחצה כשהוא משתדל לחיות בבדידות גמורה ללא שום קשר אנושי. אנו לא יכולים להבין את הסיבה לבריחתו. במחשבותיו על אימו ועל דמויות נוספות במשפחה אנו מגלים בית נורמאטיבי וקשרים טובים וחמים עם האם. גם אין שום סימן שיש איזו בעיה עם דמות האב. בהירהוריו של הנער בולטים מחשבותיו על חברו. הוא לקח אתו בבריחתו את ספרו האהוב והנערץ על חברו, שהשאיל לו כדי שיקרא, אך הוא לא קרא בו כלל. זה ספר שמתאר את עולמם המופלא של הנמלים. זה הדבר היחידי שלוקח הנער הבורח איתו בתיקו מלבד מספר בגדים מצומצם. במעט הכסף שיש לו הוא שוכר דירה זעירה עלובה בבניין עלוב ומוזנח ברחוב עלוב ברובע לונדוני עלוב.  הדמויות שהוא פוגש בבניין אינן מעניינות אותו כביכול. אחת מהן היא דמותה של ילדה כבת שמונה שגרה שם יחד עם אמה.

חג הספר תשפ״ג 2023

 הבלוג חוגג את חג הספר באמצעות סקירות ספרים על נושאים מגוונים. מדי יום ביומו תופיע בו לפחות סקירה אחת על ספר כך שרשימת הספרים הנסקרים תתארך כאן מדי יום בהתאם.

חגי קמרט על: חווה צוטרין נתן, הסיפור על וירוס ופאפירוס
יונה ברטל על: מאיר שלו, הטרקטור בארגז החול
בלפור חקק על: אנה שומלו, דווקא פתאום - קובץ סיפורים

פרופ׳ רחל אליאור על: מאיר שלו, גינת בר

מימי יעקובי, על: על ספרה של תמי שם-טוב, מטעויות לתגליות

חגי קמרט על: בן-ציון יהושע, שתיקת התרנגול

נויה שגיב על: שירי הילדים של לאה גולדברג

חגי קמרט על: שרה שטרסברג-דיין, נגד הזרם, דפי חיי

יונה גל על: אמנון יוגד, מקרצפים את רחוב האהבה

פרופ׳ רחל אליאור על: אמיר אור-לי, מבוסס על סיפור אמיתי

עדי אביטל רוזין על: טל איפרגן, שירים

יואב בר-חיים על: ראובן נמדר, הבית אשר נחרב

אמנון יוגד על: רינה סולומון, מחבוא

יונה גל על: אנטוניו איטורבה, הספרנית מאושוויץ

חגי קמרט על: בן-ציון יהושע, ריח של לחם חם

אמנון יוגד על: משה ליפשיץ, תלמידי ואני - זיכרונותיו של מורה להיסטוריה

חגי קמרט על: אלי עמיר, מחרוזת ענבר

מסה

עמיקם יסעור, היש בכוחה של הוראת הספרות לעודד את אהבת הספרות?

על ספר השירה, מחבוא, מאת רינה סולומון

אמנון יוגד, סופר

רינה סולומון, מחבוא: שירים, הוצאת ספרי עתון 77, תש"ף

הספר מכיל שערים אלו: בדיקת ראייה, סימנים קליניים, על פי תהום רבה, זה שנע, לא בשכל המשוגם, ובערב אהבת עולם, הדברים שלא אמרתי, אהבה מאוחרת.

סוזי רזניק העורכת ומעצבת הכריכה כותבת: בהיענות לחומרת ציווי סמוי, רינה מתפנה להתגעשות מילולית המתלווה לחוויה כמו דתית, מתמשכת ומטלטלת גוף ונפש. היא אוספת את כוח כתיבתה על עולם הדימויים העשיר והמרובד שלה, הנוטל בקלות ובנביעה פנימית מן המקורות היהודיים ומעולם הטבע, כדי להמשיג ולהעיד על ההתמסרות הסיזיפית לרזיי הכוחות המחיים, המפוררים והמשקמים של פרשת האהבה הניצבת בלבו של קובץ שירים זה - אשר מושאה קשיח ומורם על כן נישא כבלתי ניתן להשגה, אך תוכו רך ופגיע, ומייחל למגע המרפא. 

על הספר של ראובן נמדר, הבית אשר נחרב

יואב בר-חיים, סופר

הבית אשר נחרב

ראובן (רובי) נמדר, הבית אשר נחרב, כנרת, זמורה-ביתן, 2013, 536 עמודים

אחת הסוגות של הרומן המודרני היא "הרומן האקדמי" או "האוניברסיטאי". דמויותיה לרוב אנשיי אוניברסיטה, מרצים או סטודנטים, וזירות התרחשותן בדרך כלל קמפוסים של אוניברסיטאות או מכללות. כמה מהספרים מסוגה זו, שיצאו לאור בארה"ב והיו בשעתן לרבי-מכר, מוכרים לקורא העברי בתירגומן, כדוגמת "פנין" (1957) מאת ולאדימיר נבוקוב, "הרצוג" (1964) של סול בלו, או "סטונר" (1965) מאת ג'ון ויליאמס.

שמחת צבעי המים על הקוים השבורים - על שירתה של טל איפרגן

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל

שִׂמְחַת צִבְעֵי הַמַּיִם עַל הַקַּוִּים הַשְּׁבוּרִים

קַלּוּת, תנועה, זרימה, אור ושקיפות בשירת טל איפרגן

אמנם בשנות ה-70, כשהייתי בת 6 או 7, פגשתי בשיעורי ציור בבית הספר בעיקר צבעי גואש מִשְׁחָתִיים ומכחולים עבי כרס ושמנים, שאיתם הייתי מורחת בקבלנות שטחים גדולים על דף לבן וחשבתי, אולי גם קראתי לזה, אמנות. מצד אחד, כמו כל ילד אחר בן גילי אהבתי, אולי אפילו קצת יותר, לערבב בתבניות ביצים דמויות פלסטיק המון המון צבעים, שאותם הברשתי על הנייר בתשוקה רבה לאחר מכן, כי כך לימדו אותי שמציירים. מצד שני, במקביל, בבית, הכרתי דבר שונה לגמרי. הכרתי את הדבר האמתי, את ציוריו של אבי-מולידי, שהיה בזמנו החופשי, אירוע שלא התרחש בכל יום, מאייר בעיפרון ומקנח בצבעי מים.

על ספרו של אמיר אור-לי: מבוסס על סיפור אמיתי

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת איפאבליש

על ספרו של אמיר אור-לי, מבוסס על סיפור אמיתי, הוצאת איפאבליש 2022

פָנָאטיות דתית או קנאות דתית, הוא מושג המתאר מצב שבו אדם מחזיק באמונה דתית קיצונית הרחוקה מאד מהמציאות הנודעת בחושים, המשפיעה על מכלול מחשבותיו ומעשיו, או מאמין בעמדה מיסטית-משיחית דומיננטית באופן כה קיצוני, עד כדי כך שהוא מנסה לסתור כל ביקורת וכל התנגדות כלפיה, או להתעלם ולהדחיק כל סוג של אי-הסכמה, גם אם התנגדות זו מבוססת ומדויקת מבחינה מציאותית ועולה בקנה אחד עם החוק הכתוב, המשפט המקובל, הניסיון האנושי והשכל הישר. צורה זו של קנאות דתית, הקשורה ב'מלחמת גוג ומגוג' או ב'מלחמות השם' על סף 'אתחלתא דגאולה' או קרבת קץ הימים, ידועה לאורך ההיסטוריה כטירוף דתי, שבשמו אנשים הפרו כל חוק ופגעו בכל נורמה אנושית, ושילמו מחיר יקר שכן, במקרים רבים הביאה הקנאות הדתית-משיחית למשברים חברתיים קשים, לפילוג פוליטי, לאלימות ולמלחמה.

על ספרו של אמנון יוגד: מקרצפים את רחוב האהבה

יונה גל

הוצאת דרך המילים

אמנון יוגד, מקרצפים את רחוב האהבה, הוצאת דרך המילים, 2023, 300 עמודים

מקרצפים את רחוב האהבה - השם כבר מפתיע ומזמין לפתוח את הספר ולקרוא בו. איך מקרצפים את רחוב האהבה? האם לאהבה יש רחוב? למה צריך לקרצף אותו?

יוגד כותב על ספרו: "אם קורא אחד בלבד יִקרא אותו - דייני." אני בטוחה שאינני היחידה שקראה והתפעלה מהכתיבה של יוגד.

כשצוללים לתוך הספר, הדבר הראשון שבולט הוא שזה אינו ספר שירה כפי שאנו רגילים לראות ספרי שירה. השירים שדומים יותר לפרוזה ("שירה מפורזת", כפי שמכנה אותה המשורר) והאמירות אינם לפי הקונבנציה הרגילה. הם אינם מסודרים בשורות מחורזות, מעט מנוקד וחלק גדול ללא ניקוד. יוגד אומר: "הדבר הינו בכוונת מכוון, כדי לתת לקורא מרחב נשימה ומימושם כאוות נפשו וכתבנית נפשה".

היש בכוחה של הוראת הספרות לעודד את אהבת הספרות?

עמיקם יסעור, מסאי, סופר ומשורר

מוקדש לד"ר לאה מזור

הרהורים על הוראת הספרות

הוראת הספרות בבתי ספר תיכוניים מעוררת שאלות כבר שנים רבות. כבר לפני כחמישים שנה פרסם ס. יזהר ברבעון "החינוך" את מאמרו מעורר המחלוקת, " להפסיק ללמד ספרות", בו העמיד במרכז את ההוראה החווייתית. כיום נעשית הוראה זו בעייתית עוד יותר בשל הנטייה של השנים האחרונות להחליש את מעמדם של מדעי הרוח.

אציג כאן כמה שאלות חתרניות: 

1. האם הרפרטואר של תוכנית הלימודים בספרות מעניין דיו?

2 . עד כמה בינונית היא רמתם של רוב מורי המקצוע הזה והאם ניתן להעלותה?

3.האם הקצב האיטי של הוראת יצירות שונות מגביר את השעמום? 

4. עד כמה משפיעה לרעה הרוח של ניתוח מדעי נוסח תורת הספרות?

5. מה צריך להיות האיזון בין כמות ואיכות בהוראת הספרות?

6. היש צד חווייתי בהוראה זו? 

על הספר ״נגד הזרם, דפי חיי״ של שרה שטרסברג-דיין

חגי קמרט, סופר משורר וצייר

הוצאת פיוטית

שרה שטרסברג-דיין, נגד הזרם, דפי חיי: (מונטווידאו, בואנוס איירס, ירושלים) עורכת: דבורה שיץ, הוצאת פיוטית , נתניה תשפ״א 2021, 352 עמודים

א. מבוא

באחד הערבים של ירושלים שלנו, פגשתי באישה מדהימה שרה שטרסברג–דיין שמה. זה היה ערב בו התכנסנו אנחנו סופרים ומשוררים לעניין השקה של סיפרה ןשל ספרה של תפארת חקק. לאחר דיבורי הכירות הגישה לי שרה את ספרה כשי ואני אז אמרתי אקרא ואכתוב והנה באתי כאן למילוי התחייבותי הנעימה.

הספר הוא ספר ביוגרפי וכל שאומר מפרטי הספר אגרע מהנאת הקורא. אז איך אפשר לכתוב על ספר מבלי להוציא את לבבו ממנו? אז ככה:  המחברת היא אשת אשכולות שהפיקחות נובעת מעיניה והעדינות מפיה. מאוד ידידותית ואוהבת אנשים. כמה טוב וכמה נעים לפגוש באישה נעלה, שמדברת אתך כאילו שאתם חברים מזה שנים רבות. היש יפה מזה?

מה לעשות עם השירים על האיילות בלילות? על שירי הילדים של לאה גולדברג

נויה שגיב – דוקטורנטית לספרות החוקרת את שירתה של גולדברג, וסופרת ספרי ילדים

הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים

גדעון טיקוצקי (עריכה, פרשנות ואחרית-דבר), לאה גולדברג - כל שירי הילדים, א-ב, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים, 2023

מה לעשות עם השירים על האילות בלילות?

אין שביל, קטע דרך או משעול בילדות שלנו, בהורות שלנו, בסבתאות שלנו, בדודאות שלנו, בה לא התרפקנו על יצירה של לאה גולדברג לילדים. לאה גולדברג החלה את הכתיבה שלה לילדים במקרה ממש, כאשר יצחק יציב, עורך 'דבר לילדים', שאל אותה אם היא כותבת לילדים. היא ענתה לו "לא" והוא ענה לה: "אז תתחילי". וכך נולד "פילי הקטן". משם נולדו אינסוף יצירות: המפוזר מכפר אז"ר, ידידי מרחוב ארנון, מה עושות האיילות, כובע קסמים, אלה קארי הילדה מלפלנד, ערב מול גלעד, דירה להשכיר וכמובן פזמון ליקינתון. וזוהי רק רשימה חלקית ואקראית. יצירות שהן חלק בלתי נפרד מרגעי הקסם, רגעי הנים לא נים, בהם רק הילד והמבוגר קיימים. מנורת לילה קטנה מאירה את היקום המכוסה בשמיכה, והמילים לאט לאט נמסות אל תוך השינה.

על ספרו של בן-ציון יהושע - שתיקת התרנגול

חגי קמרט, סופר משורר וצייר

בן-ציון יהושע, שתיקת התרנגול: רומן, הוצאת אסטרולוג, הוד השרון 2002, 398 עמודים

א. פתיחה

אקדים ואומר שאין אני נכנס לפרטים כדי לא לגלות אף לא טפח מהספר הטוב הזה, כדי לא לגזול מהנאתו של הקורא. ובכן כך: בן-ציון יהושע הוא לא רק מספר נפלא, אלא גם אומן השפה העברית, היודע ללהטט במילותיה במשפטיו הססגוניים, המדויקים, השקולים, שכאילו קמים וניצבים חיים מול עינינו.

ספרו, "שתיקת התרנגול", הוא סיפור קורות חייהם של בני משפחה ירושלמית בשכונת הבוכרים בירושלים, בימים של "פעם". שנות הארבעים לערך עד שנות השישים. יהושע, היודע היטב לספר סיפורים, מתחיל מהגרעין הקטן של המשפחה ועד הרחקת הפרטים במשפחה זה מזה. כל אחד למקום שבתו החדש, כל אחד לחייו שלו. תרצו מהמיקרו אל המקרו. למשל: תיאור המשפחה בארבעה אמותיה – בבית; במרחב הצר, בחצר, ובמרחב הפתוח - שכונת הבוכרים. ומכאן, הלאה למאורעות בעיר ירושלים בכללותה. או למשל הילד - אלי הקטן, אלי הבחור, פרשיות אהבה והסוף הלא מזהיר שהוא הבדידות (לא נשא אישה מעולם). קיימת אמנם אי סימטריה מכוונת בין הסיפור עצמו של המשפחה הצומח מהמיקרו אל המקרו לבין סיפור המסגרת, לכאורה, של הפרופסור, איש האקדמיה היורד ממקום שבתו הרם, היינו מהמקרו, אל חייו כילד בקרב משפחתו בבוכרים, במיקרו.

על ספרה של תמי שם-טוב, מטעויות לתגליות

מימי יעקובי, חוקרת תרבות

כנרת זמורה דביר

תמי שם-טוב, מטעויות לתגליות, צייר: מיכאל פרוסט, כנרת זמורה דביר, למה - ספרי דעת לקוראים צעירים 2023

אתם משתמשים במיקרוגל? אני בעוונותי משתמשת בו יום יום ומעולם לא ידעתי מי המציא אותו וכיצד.

הסוגה של ספרים על ממציאים מפורסמים ומגלי עולם היתה חביבה עלי בימי נעורי, כשבצד שעון דוקסה ושרשרת זהב עם תליון אקוומרין, ספרים היו מתנה מקובלת ונחשקת לבנות מצווה. לימים התכשיטים נגנבו, אבל הספרים לא, וכך למדתי להעריץ את גלילאו, את ניוטון שתמונתו עם מנסרות הזכוכית מרצדת בזכרוני, את פסטר וכמובן את פייר ומארי קירי. כך גם עקבתי אחרי מסעות קולומבוס, מגלן וסקוט המסכן שקפא בלי שהגיע לקוטב הדרומי.

על מאיר שלו ועל ספרו: גינת בר

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

מאיר שלו, גינת בר, רישומים וציורים רפאלה שיר, ייעוץ מדעי: פרופ' אמוץ דפני, עם עובד, 2017

מֵאִיר שָׁלֵו (1948 - 2023) כתב את ספר הרשימות המקסים "גינת בר", שראה אור בהוצאת עם עובד, בלוויית רישומים וציורים יפהפיים של אחותו הציירת, רפאלה שיר ז"ל, בעשור הקודם, שכן הספר ראה אור בשנת 2017, בעשור שבו עזב את חייו כעיתונאי וסופר ירושלמי עירוני, ועבר לגור באלוני אבא, שבצפון עמק יזרעאל, כאדם ששב אל הטבע והפך לגנן חובב מסור, הנהנה מעבודת האדמה, מחקלאות הגינה וממעקב הזריעה, הצמיחה, הפריחה וההבשלה סביב עונות השנה המשתנות, לצד עבודתו כסופר מקצועי וותיק, שממנה היה צריך מפעם לפעם לקחת הפסקה.

אנה שומלו רואה אל הנסתר, מחפשת משמעות

בלפור חקק, משורר

הוצאת פיוטית

אנה שומלו, דווקא פתאום - קובץ סיפורים, הוצאת פיוטית, 2013, 130 עמודים

אנה שומלו רואה אל הנסתר, מחפשת משמעות

קראתי את הספר "דווקא פתאום" לפני שנים. בהיותי אחד מעורכי "מאסף ירושלים" פרסמנו בעבר כמה מסיפורי הקובץ במאסף השנתי של ירושלים. קראתי שוב את הקובץ עתה כדי לנסח דברים, כמחווה ליוצרת גדולה שנמצאת כאן איתנו ואינה זוכה לכָּבוד הראוי לה.

על סיפור על טרקטור גדול לילדים קטנים מאת מאיר שלו

יונה ברטל, מחברת הספר "יונה על שטיח אדום"

 הוצאת עם עובד

מאיר שלו, הטרקטור בארגז החול: סיפור על טרקטור גדול לילדים קטנים, 

צייר: יוסי אבולעפיה, הוצאת עם עובד, תל אביב תשנ״ה 1995 

גילוי נאות: בתיה שלו אמו של מאיר שלו הייתה המחנכת המיתולוגית שלי. היא עיצבה את ילדותי הקסומה בירושלים. היא נהגה ללמד אותנו בחוץ, בשדה, הסתובבנו עם מגדיר צמחים ולמדנו את שמות הפרחים, העצים ואפילו הציפורים. ואחותו של מאיר, רפאלה, הייתה איתנו בשכבה. ועתה לספר עצמו:

על ספר הילדים של חווה צוטרין נתן: הסיפור על וירוס ופאפירוס

 חגי קמרט, סופר משורר וצייר

חווה צוטרין נתן, הסיפור על וירוס ופאפירוס, הוצאת "צור אות", ירושלים 2020

מפי עוללים ויונקים יסדת עֹז

"מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ-עֹז" נאמר בתהילים ח ג ואמנם הילדים הקטנים שלנו הם הטוהר האנושי בהתגלמותו. שאין לך דבר טהור יותר, ישר יותר וכן יותר מהטף. ההתפעלות וההנאה מהם גורמת לנו המשוררים לתת להם משהו מנשמתנו, וזאת מעבר להרעפת האהבה הפיסית והמתנות לנכדים. ומה נכון ויפה יותר למשורר מלכתוב משהו מעומק לבו לילדיו לנכדיו, לילדי העולם ? וכך אכן באים ספרי הילדים לעולם התרבותי והאומנותי שלנו.

צלמית של האלה חתחור התגלתה בחוף פלמחים

הפסלון בידה של גברת לידיה לרנר שמצאה אותו. 
צילום: עידן הורן, רשות העתיקות

 גברת לידיה לרנר מצאה צלמית של האלה חתחור, בעת טיול בחוף פלמחים.

ד"ר אמיר גולני, מומחה לתקופת הברונזה ברשות העתיקות אומר: פסלונים המזוהים עם האלה המצרית חתחור שימשו לפולחן והם אופייניים לתרבות הכנענית בארץ ישראל – בעיקר בתק' הברונזה המאוחרת וגם בתקופת הברזל א'. הכנענים נהגו לאמץ מנהגים פולחניים ודתיים של המצרים, אשר שלטו על אזורנו באותה התקופה. ממש בדומה לבתים היום, שמתקינים מזוזה או תולים תמונה של קדוש על הקיר, אז - נהגו להניח פסלוני פולחן במקום מרכזי בבית, למזל טוב ולהגנה מפני דברים רעים. הפסלון אמנם שחוק מאוד אך כמותו מוכרים לנו היטב. הוא נעשה מחימר אשר הוטבע אל תוך דפוס אבן, דבר המאפשר ייצור מרובה של פסלונים מסוג זה. ניתן לזהות כי מדובר באלה חתחור לפי התסרוקת שלה, המדמה קרני שור, ולפי העיניים והאוזניים הבולטות שעוצבו לה. חתחור הייתה אלה חזקה, שסימלה עבור המצרים הרבה סגולות - פריון, כח, הגנה, וחכמה.

על ׳מחקרי מקרא׳ של שרה יפת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

שרה יפת, מחקרי מקרא, אסופות כד, מוסד ביאליק, ירושלים תשפ״ג 2022, 480 עמודים

הספר המונח לפנינו הוא הקובץ השלישי של מאמרים והרצאות של שרה יפת: המשך לאסופה בת שני הכרכים: ׳בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים׳: מחקרים בתקופת שיבת ציון: תולדותיה, ספרותה, לשונה, השקפותיה ועולמה הדתי, א-ב, אסופות יג, מוסד ביאליק, ירושלים תשע״ז 2017, 796 עמודים ולאוסף דור דור ופרשניו: אסופת מחקרים בפרשנות המקרא, אסופות א, מוסד ביאליק, ירושלים תשס״ח 2008, 424 עמודים.

על ספרו של ריצ'ארד אליוט פרידמן, מי כתב את התנ"ך

ד״ר דוד כהן-צמח, מכון כרם ומכללת דוד ילין

ריצ'ארד אליוט פרידמן, מי כתב את התנ"ך?, תרגום ועריכה שלמה אלולעפיה, דני רובינשטיין, הוצאת דביר, תל אביב תשנ״ה 1995, 262 עמודים

ספרו הפופולרי ורב התפוצה של ר"א פרידמן עורר במועד הוצאתו באנגלית התעניינות גדולה. לאחר תרגומו לעברית שוב התעורר עניין רב סביבו בישראל. בטרם אגע בענייני התוכן, אומר שהתכלית השיווקית ניכרת כבר בכותרת המסקרנת והיומרנית. גם הסגנון הקליל והבהיר והרצאת הדברים כעלילה בלשית החותרת אל פתרון מובהק מקנים לספר רוח עממית-פמיליארית משהו. בחתירה לקראת זיהוי המחברים בשמותיהם ניכרת הגזמה ואף על פי כן אזכור שם פרטי אחד לא אמור להפתיע את הקורא המקורב לארון הספרים היהודי. לא יהיה בגדר ספוילר אם אציין שמדובר בעזרא הכהן והסופר שחי ופעל בימי בית שני. ישנה הסכמה כללית בקרב פרשנים וחוקרים, שמרנים וביקורתיים, יהודים וגויים, מתקופת התלמוד ועד ימינו כי לעזרא מקום מרכזי בעיצוב, בעריכה ובהתקדשות חלק מכתבי הקודש. דא עקא, שאזכור שם זה כמענה לשאלה "מי כתב את התנ"ך" יש בו משום מענה חלקי בלבד והגזמה גדולה. בעיקרו של דבר מתייחס פרידמן אך ורק להתהוות התורה ונביאים ראשונים. הוא אמנם מציין גם את החוגים שבקרבם נכתב ספר דברי הימים וכן דן בספר ירמיה ובנביא ירמיהו עצמו כמחבר של חלק מהספרות המקראית. אשר על כן, לא נראה לי שהוא פורע את השטר עליו התחייב בראשית המסע המחקרי (עמ' 21-20). אם נתייחס אל ברוך שפינוזה כאל אבי חקר המקרא הביקורתי, הרי כבר הוא במאה ה-17 לספירה טען שעזרא הוא המחבר של תשעת ספרי המקרא הראשונים (חמישה חומשי תורה וארבעת ספרי נביאים ראשונים). הידע של שפינוזה לא הגיע עד כדי הצגת רכיביה השונים של היצירה המקראית. במהלך 300 בשנים הבאות נצבר ידע רב והועלו השערות רבות אודות הרכב הספרים. על כן אפשר להניח כי מטרתו של פרידמן לא הייתה לציין את שם מחבר התנ"ך, אלא להציג את תהליך התהוות התורה ונ"ר ולפרק את היצירה הזו לרכיביה המשוערים (בעמ' 34 הוא כבר מוריד את רף הציפיות של הקורא). מבחינה זו ספרו אמור לסכם באופן תמציתי ביותר את פירות מחקר המקרא במאות האחרונות שקדמו לנו עד למועד הוצאת ספרו.

בית מקרא סח (תשפ״ג), חוברת א

בית מקרא סח (תשפ״ג), חוברת א, מוסד ביאליק

מוסד ביאליק

ת ו כ ן  ה ע נ י י נ י ם

שרה שורץ, "לשפוך דם חנם ולהושיע אדני לו": טענותיה של אביגיל ומשמעותן 

יוכי ניסני, הסיבות להענשתן של אשור ובבל בנבואות ישעיהו בן אמוץ וישעיה השני

פשר חבקוק: פירוש עכשווי למגילה עתיקה מאת נועם מזרחי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

נועם מזרחי, פשר חבקוק: פירוש עכשווי למגילה עתיקה, עם מבוא כללי מאת אדולפו רויטמן, מוזיאון ישראל, ירושלים 2022, 212 עמודים

מי לא מכיר את הסיפור על הבדואים שמצאו מגילות עתיקות במדבר יהודה, שנודעו לימים כשבע המגילות הראשונות ממערה מספר 1 בקומראן? מי לא נפעם מהתאריך - כ״ט בנובמבר 1947 (י״ז בכסלו תש״ח) - שבו הפגיש אדוני ההסטוריה את גילוי המגילות עם החלטת עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל והקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל? 

מאז שנקבע שמקום משכנן של שבע המגילות הראשונות יהיה היכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים רשות העתיקות ואוצר המגילות ומנהל היכל הספר, ד״ר אדולפו רויטמן, פועלים בהתמדה להנגיש את עולם המגילות, שבינתיים התרחב מאד, לכלל הציבור: חוקרים ומתעניינים כאחד. היוזמה החדשה של רויטמן בכיוון הזה היא הפקת סדרת פירושים למגילות השלמות המוצגות בהיכל הספר, שתנגיש אותן לכל תאב דעת. הספר המונח לפנינו הוא החוליה הראשונה בסדרה העתידית הזאת. 

במקום בו אין חמלה יש בור וחשך: שיר על יוסף ואחיו

דן אלבו, משורר

בְּמָקוֹם בּוֹ אֵין חֶמְלָה יֵשׁ בּוֹר וַחֹשֶׁךְ

ציור: ג׳מיני AI

בְּמָקוֹם בּוֹ אֵין חֶמְלָה
יֵשׁ בּוֹר וַחֹשֶׁךְ
כִּבְתוֹךְ הַבּוֹר הֶחָשׁוּךְ אֵלָיו הֻשְׁלַךְ יוֹסֵף עַל יְדֵי אֶחָיו,
בְּמָקוֹם בּוֹ אֵין חֶמְלָה
יֵשׁ נְבָלִים עַרְלֵי-לֵב, מְלֵאֵי רִשְׁעָהּ וְזָדוֹן
כְּרִשְׁעָתָם וַאֲרִירוֹת לִבָּם
שֶׁל אֲחֵי יוֹסֵף
בְּהַשְׁלִיכָם לַבּוֹר אֶת אֲחִיהֶם הַקָּט
בְּנוֹ אֲהוּבוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.

מעשה בפרופסור מישראל עם ילדה קטנה והספר ״אל האבדון״ של אריך קסטנר

פרופ׳ מינה רוזן, אוניברסיטת חיפה

ספרית פועלים

אריך קסטנר, אל האבדון, מגרמנית: אילנה המרמן, ספרית פועלים, 2020 (1931). תרגום + אחרית דבר: אילנה המרמן, 222 עמודים

* הספר ראה אור בגירסה מצונזרת בשנת 1931 תחת הכותר: פביאן: קורותיו של בעל מוסר

אריך קסטנר (1899 דרזדן- 1974 מינכן) היה הסופר האהוב עלי עד מאד בימי ילדותי. "אורה הכפולה", "אמיל והבלשים", "השלושים וחמישה במאי" , "פצפונת ואנטון", "האיש הקטן" ו"הכתה המעופפת", גרמו לי עונג בלתי נדלה, ובין הגילים עשר לשתים עשרה חזרתי וקראתי אותם שוב ושוב. מסיבה שאף פעם לא ניסיתי לחקרה, האהוב עלי מכולם היה "השלושים וחמישה במאי". הסוס נגרו קבלו ופטרוזיליה ילדת התשבץ היו חביבי המופלאים. כל כך רציתי שיהיה לי דוד בשם סבוני שייקחני אל הים הדרומי, וטלפון כיס, מי שמע על טלפון כיס? אריך קסטנר שמע גם שמע.

בעיר דוד נחשפה כתובת כלכלית מימי בית שני

הכתובת היוותה כנראה קבלה או רשימת תשלומים לעובדים, שכתב לעצמו אדם שעסק בפעילות המסחרית שהתקיימה בירושלים של ימי הבית השני. על לוח האבן הקטן נחרתו אותיות ומספרים, והוא התגלה במיקום שנחשב לשטח מסחרי שוקק.

לוח האבן הנושא את הכתובת הכלכלית.
צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

מי היה "שמעון" ששמו מופיע בכתובת עברית בת 2,000 שנה? בחפירות שמנהלת רשות העתיקות בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים התגלה שבר קטן של לוח אבן ועליו כתובת ששימשה למטרות כלכליות.

מטענה של ספינה מהתקופה הרומית התגלה בחוף בית ינאי

מטען ספינה, הכולל פריטי שיש עצומים מהתקופה הרומית התגלה במי חוף ינאי, כ-200 מטרים מהחוף.

צילום: היחידה לארכיאולוגיה ימית של רשות העתיקות

 זה מטען ראשון מסוגו במזרח הים התיכון והוא כולל כותרות עמודים קורינתיות מעוטרות בדגם צמחי. הכותרות סותתו חלקית, מה שמלמד שהן יצאו מהמחצבה כחומרי גלם שנועדו לעיצוב סופי בידי אמנים מקומיים או אומנים שהובאו לבצע זאת מארצות אחרות בדומה לאומני פסיפסים שנדדו מאתר לאתר על פי הזמנה. קורות עמודי השיש הן באורך של עד 6 מטרים. ייתכן שהם יועדו לבניית מבנה ציבורי מפואר – מקדש, או אולי תיאטרון.

כמה הרהורים אישיים על צער בעלי חיים במקרא ובכלל

חגי קמרט, משורר וסופר

להלן כמה הרהורים אישיים על צער בעלי חיים במקרא ובכלל.

צער בעלי חיים, לדעתי, הוא איסור מוסרי מצפוני וחוקי על התעללות בבעל חיים מכל סוג שהיא לרבות פגיעה, פציעה או הריגה שלא לצורך, וכן איסור ליצור כל מצב שעלול לגרום סבל לבעל החיים כמו למשל לתרנגולות שכל חייהן מצויות בצפיפות איומה ללא מרחב לתנועה חופשית או מלחמת פרים בספרד, שהיא התעללות בפרהסיה, במודע ומתוך רצון לפגוע בחיה כדי לשעשע את הקהל הצופה במחזה, או מרוצי סוסים. כל מטלה המוטלת על בעל חיים בכפייה יכולה להיכנס לקטגוריה של התעללות אלא שפה הגבול דק כי חמור או סוס המנוצלים לעבודה מקבלים תמורה מבעליהם: אוכל, מים, ואפילו אהבה.

יוצאת דופן לעניין צער בעלי חיים היא הריגה לצורך אכילה או הריגה מתוך רחמים כאשר בעל החיים סובל וברור שסופו קרוב.

אשת איוב והגר באלבום התצלומים המבויימים של נשות המקרא מאת דיקלה לאור

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

דיקלה לאור, נשים בתנ״ך

המקרא הטביע את חותמו בזיכרון התרבותי הקיבוצי והוא שימש ומשמש מקור השראה בלתי נדלה לתרבות ולאמנות. מעמדו המיוחד כאוסף כתבים מקודשים, והצורך והיכולת לפרשו ולדורשו כדי להתאימו לנסיבות המשתנות תדיר עשו אותו לטקסט חי שהמשכיות וחדשנות שלובים בו. אלבומה של אמנית הצילום, דיקלה לאור, נשים בתנ״ך ובנופי הגולן, דרורים הוצאה לאור, ירושלים תשע״ט 2019 הוא  חוליה בשרשרת התגובות הפרשניות והיצירתיות על המקרא. 

השתמעויות חברתיות בסיפור על נס אסוך השמן (מל"ב ד,א-ז) כבסיס לעיון סוציולוגי במציאויות קשות

ד״ר יוספה רחמן, מכללת גבעת וושינגטון

"לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ מֵאֵת כָּל- שְׁכֵנָיִכְי [ קרי: שְׁכֵנָיִךְ] כֵּלִים רֵקִים אַל-תַּמְעִיטִי"(מל"ב ד,א-ז)

השתמעויות חברתיות בסיפור על נס אסוך השמן כבסיס לעיון סוציולוגי במציאויות קשות [1]

תצלום אמנותי: דיקלה לאור

א וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-ה' וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים.

ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ הַגִּידִי לִי מַה-יֶּשׁ-(לָכְי) [לָךְ] בַּבָּיִת וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן.

ג וַיֹּאמֶר לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ מֵאֵת כָּל-(שְׁכֵנָיִכְי) [שְׁכֵנָיִךְ] כֵּלִים רֵקִים אַל-תַּמְעִיטִי:.

ד וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ וְיָצַקְתְּ עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי.

ספרה של אמירה סופר: הלב לא אמר כי טעיתי

אמירה סופר, הלב לא אמר כי טעיתי, הוצאה לאור ספרי ניב, הרצליה, תשפ״ב 2022, 172 עמודים

"אפילו הסיפור הדמיוני ביותר מכיל בתוכו זרעי מציאות. יתרה מזאת - כמעט אפשר לומר שהסיפור הממריא על כנפי הדמיון, מתחיל תמיד במציאות הסובבת אותנו. כך גם הספר הזה - תחילתו במעשה שהיה, והמשכו בדברים שהיו עשויים להיות. מפתיעים, בלתי צפויים ומרגשים ואני מאמינה שיחזיקו אתכם במתח לדעת מהו המהלך הבלתי צפוי שנכנס לחייה של אפרת בהמשך הסיפור, גיבורת הספר, עד שאפילו אני, הכותבת, אינני יכולה להעיד בהם אם הם אמת או פרי הדמיון.

באשר לי, העיקר הוא שהדברים היו תמיד אמת גם אם תחילתם בחיי והמשכם בחיי סיפור טוב הוא תמיד אמת ואני מקווה ששלי הוא כזה.״

על ספרה של רונית נעמת עיר-שי, אשה או חוה, העוסק בהפסקות היריון בשיח ההלכתי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

רונית נעמת עיר-שי, ״אישה״ או ״חוה״: הפסקות היריון בשיח ההלכתי-האורתודוקסי במאה העשרים מפרספקטיבה מגדרית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשפ״ג 2022, 296 עמודים, כריכה רכה

סוגיית ההפלות אינה מפסיקה להסעיר את העולם וכתוצאה מכך מרבה להעסיק את התקשורת. מדינות שונות נוקטות גישות שונות כלפיה: מאיסור גורף ומחמיר ועד הרשאה חוקית בכפוף לבקשה. נשים, גברים, רופאים ופעילי זכויות אדם נדרשים תדיר לסוגיה הסבוכה והרגישה הזאת. על המצב בישראל ניתן ללמוד מדיווחי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה. היא פירסמה שבשנת 2021 אושרו על ידי הוועדות 99.5% מהבקשות להפסקת היריון, כלומר, כמעט כולן. שיעור הפניות אליהן  ב-2021 היה 7.7 ל-1,000 נשים (בגילים 49-15). אף שהסעיף השכיח לאישור הפסקות היריון היה היריון מחוץ לנישואין (47.9% מהפניות), הבקשות על רקע הסעיף החוקי הזה נמצאו בירידה כשבמקביל חלה עליה באחוז האישורים על רקע הסעיף ׳סיכון למום בעובר׳ (האחוז הגבוה ביותר אי פעם).

סוגיית ההפסקה היזומה של הריון כרוכה במניפה רחבה של שאלות: מתי מתחילים החיים? מאיזה שלב נתפס העובר כאדם בעל זכות טבעית לחיים? האם הביצית המופרית היא יצור חי? האם ניתן לקבוע את השלב בהיריון שבו העובר ייחשב ל׳אדם׳? ואולי רק מהשלב שוא נפרד מאמו ויוצא לאוויר העולם הוא נחשב ל׳אדם׳?

על ספרו של מרדכי כוגן: הנחל השוטף: תעודות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



מוסד ביאליק

מרדכי כוגן, הנחל השוטף: תעודות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון, ספריית האנציקלופדיה המקראית לח, מוסד ביאליק, ירושלים תשפ״ג 2022, 246 עמודים.

הכותרת הראשית של האסופה היא - ׳הנחל השוטף׳, ופישרה מבואר בפתח הספר: השטפונות הפוקדים מדי פעם את הפרת והחידקל היו מכשול מעבר, ועל כן מלכי אשור פיארו את נצחונותיהם על המים הגואים, בנוסף להאדרת נצחונותיהם הצבאיים. הם התפארו שאפילו מבול הנהרות לא היה יכול לעצרם בצאתם לכבוש את העולם. כנגד זאת לתושבי ארץ ישראל היו המים השוטפים מצפון דימוי לאיום קיומי (יש׳ ח,ז-ט; יר׳ מז,ב). האסופה הנוכחית מתרכזת בהבט המסופוטמי ההירואי. 

מההסבר הזה ומתוכן הספר ברור, שאין כוונתו של הספר להתמקד בנהר החידקל (׳חידקל׳ באכדית הוא ׳הנחל השוטף׳). המחבר עושה כאן שימוש פיוטי במשמעות שמו של החידקל. במקרא השם ׳חִדֶּקֶל׳ מצוי רק פעמיים: בבר׳ ב,יד ובדנ׳ י,ד, לעומת ה׳פרת׳ הנזכר בו 19 פעמים, כי הפרת, שהוא הנהר הגדול הקרוב יותר לארץ ישראל, היה הנהר המוכר יותר לאנשי המקרא. 

כותרת המשנה של הספר מפרטת שעניינו תעודות היסטוריות מאשור ובבל בזיקה לתולדות ישראל בימי בית ראשון - מאות ט׳-ו׳ לפנה״ס.

הספר הוא מהדורה מעודכנת, מורחבת ומשוכללת של ספרו הקודם של פרופסור מרדכי כוגן שהופיע לראשונה לפני כשני עשורים תחת השם: אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל - מאות ט׳-ו׳ לפנה״ס, ספריית האנציקלופדיה המקראית יט, מוסד ביאליק, ירושלים תשס״ד 2003, 179 עמודים.

ותהי ושתי יפה כשמש

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ושתי

וַתְּהִי וַשְׁתִּי אֵשֶׁת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יָפָה כשֶּׁמֶשׁ,

וְאִשָּׁהּ הִצִּיגָה כִּכְלִי לְעֵינֵי יוֹעֲצָיו,

וְתִמְאַס בּוֹ וּתְסָרֵב לָבוֹא לְמִשְׁתֶּה כִּפְקֻדָּתוֹ

וְתִמְצָא מִקְלָט אֵצֶל רֵעוֹתֶיהָ,

יַעַן כִּי קֶרֶן גְּדוֹלָה צָמְחָה עַל מִצְחָהּ

וַתְּהִי בּוֹשָׁה וְנִכְלֶמֶת-

וְיִשְׁלַח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַסּוֹבֵא לְהָרְגָהּ בַּעֲצַת אֲנַגְּרָהּ מְאַיְּנוֹ

לְמַעַן תִּירֶאנָה נְשׁוֹת פָּרַס מִבַּעֲלֵיהֶן.

כתובת דרויש איננה אותנטית

רשות העתיקות מודיעה כי הכתובת שנושאת את שמו של דריווש הראשון אינה אותנטית

חוקרת מומחית לכתיבה קדומה, השאירה בתל לכיש את החרס בניגוד לאתיקה, דבר שיצר הטעיה * רשות העתיקות תרענן את הנהלים בקרב כל משלחות החפירה הזרות שפועלות בארץ

רשות העתיקות מודיעה כי החרס הקדום שנמצא ע"י מטיילים בתל לכיש, הנושא את הכיתוב 'דריווש שנת 24', אינו אותנטי.