חג הספר העברי תשעט 2019

מחקר. הגות, ביוגרפיה
פרופ׳ רחל אליאור, על: דבורה הכהן, מנהיגה ללא גבולות: הנרייטה סאלד, ביוגרפיה
פרופ׳ רחל אליאור, על: בני מר, סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה
אלי יונה, על: אוריאל אקוסטה, דוגמת חיי אדם
מימי יעקובי, על: חנה יבלונקה, ילדים בסדר גמור
ד״ר דוד כהן צמח, על: תומס סואל, עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים  
ד״ר לאה מזור, על: שרה יפת ודב ולפיש, דרך החושקים, פירוש אנונימי לשיר השירים
ד״ר לאה מזור, על: אורה שובל סודאי, אמא כואב לי הגרון
יוסף עוזר, על: עזריאל קרליבך, ספר התקומה
גלי קרפט, על: סיגלית שיר-דרזי, ציורי לשון בטעם של עוד - מבחר ציורי לשון של יהודי עיראק
ד״ר עודד תמוז, על: פבלו דה סנטיס, מדעי הרוח

גם אני בראתי עולם, אפילו שנים: על ׳נועזנו׳ של גלי רביץ

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המניין באגודת הסופרים העבריים בישראל

על: רביץ גלי, נועזנו, עורכת: טל איפרגן, 142 עמודים, הוצאת עצמית, 2019

גַּם אֲנִי בָּרָאתִי עוֹלָם, אֲפִלּוּ שְׁנַיִם

על האני-הנשי ב-"נוֹעַזנוּ" [1] מאת גלי רביץ, המציע תיקון ליצירה הנשית המקראית העתיקה ולראשית שירת הנשים העברית בישראל
"בֹּקֶר אֶחָד
לִבֵּךְ יִתְאָחֶה.
הַשְּׁבָרִים יִפָּרְדוּ מִמֵּךְ
כְּנֶשֶׁל.
וְתָקוּמִי." [2]
מאמרי מבקש להתמקד בטקסטים שנכתבו בידי נשים, ובאני-הנשי בהם, החל מהיעדרותו המוחלטת ביצירות המופת שידי הפטריארכיה כתבו, דרך חבלי לידתו, פריצתו וראשוניות-הופעתו המעומעמת ביצירת הנשית המקראית הקדומה, זליגתו אל ראשית שירת הנשים העברית בישראל וכלה בהצעה אמיצה ונועזת לתיקונו מן העת האחרונה, כפי שהיא מופיעה בשירתה של גלי רביץ. 

מילות מפתח: מרחב טקסטואלי, מרחב טקסטואלי יהודי-עברי,  אפליית נשים, ממסד ספרותי גברי, סדר עולם גברי, תפיסת עולם פטריארכלית, שירת דבורה, מגילת איכה, יצירה נשית בימי הביניים, פרקטיקה של כוח, מסורת המסירה כפולה, שליטה, היעדר קול נשי, אני-נשי, נשיות, מסורת הכתיבה הפואטית של נשים בעברית, שיפוט מוסרי נשי.

ראיון רדיו על חזון אחרית הימים בישעיה ב

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְהוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְהוָה מִירוּשָׁלִָם

וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת 

לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה

מה סוד קסמו של החזון? מדוע נואמים מרבים להשתמש בו? האם ב׳אחרית הימים׳ כאן הכוונה לקץ הזמנים (=אסכטולוגיה) או שזו נבואה שנאמרה לשעתה ומכוונת לעתיד הקרוב?
מראיין אותי: גואל פינטו
רשת: כאן תרבות
תאריך: 24.6.2019
רצועת זמן: 1:21 (שעה ועשרים ואחת דקות)
הקישורית לראיון כאן

למיכאלה כואבת הבטן - ספר על טיפול בכאבי בטן של ילדים ופעוטות

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

הוצאת סטימצקי

על: דוקטור צביקן, למיכאלה כואבת הבטן, איירה: מאיה ויצמן, סטימצקי, ישראל 2018. אין מספרי עמודים.

במשך מאות בשנים רווחה ברפואה הגישה הפטרונית-פטרנליסטית שלפיה הרופא יודע מה נכון לחולה מתוקף השכלתו ונסיונו, ועל החולה לקבל את הוראותיו ללא הרהור וערעור. פער הידע בין השניים היה כל כך עצום, עד שדומה היה שבעת השיח ביניהם ריחפו בחלל שתי שפות שאינן באמת מתחברות: שפת הרפואה המקצועית של הרופא מזה ושפת הייסורים והתקוות של החולה מזה.

על דלקת גרון חיידקית - ספר הדרכה להורים

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

ד״ר אורה שובל סודאי, אימא, כואב לי הגרון! כל מה שרציתם לדעת על דלקת הגרון ומחלת הלב והמפרקים הנגרמים על ידי חיידק הסטרפטוקוקוס (״החיידק הטורף״), הוצאת אסטרולוג, הוד השרון 2002, 112 עמודים

דלקת שקדים חיידקית מסתיימת בדרך כלל בתוך כמה ימים גם ללא טיפול, אז מדוע ללכת לרופא? מדוע לקבל טיפול אנטיביוטי אם הוא מקצר את תסמיני המחלה ביום-יומיים בלבד? האם לא עדיף להסתפק בתרופת סבתא כמו מרק עוף? ומה עושים כשהילד סובל מדלקות חוזרות ונשנות? מתי ממליצים על ניתוח כריתת שקדים? על שאלות אלה שמעסיקות הורים רבים הדואגים לבריאות ילדיהם בא הספר הזה להשיב. 

מחברת הספר היא ד״ר אורה שובל סודאי, רופאה פנימית העובדת כרופאה בקהילה. ייעוץ מדעי: פרופ׳ אלון מוזס, כיום מנהל המחלקה למיקרוביולוגיה קלינית ומחלות זיהומיות במרכז הרפואי הדסה עין כרם.

ההערות של המאמר: הלזאת ייקרא אשה?

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המנין באגדת הסופרים בישראל

ההערות של המאמר:

הַלָזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה?

עַל כִּנּוּנָהּ שֶׁל זְהוּת נָשִׁית סְטֵרֵיאוֹטִיפִּית בַּמֶּרְחָב הַטֶּקְסְטוּאָלִי-יְהוּדִי, זְלִיגָתָהּ אֶל הַמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי-יִשְׂרְאֵלִי וְהַשְׁפָּעוֹתֶיהָ עַל מַעֲמָד הָאִשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל

הלזאת ייקרא אשה? על כינונה של זהות נשית סטריאוטיפית במרחב הטקסטואלי-יהודי, זליגתה אל המרחב הצבורי-ישראלי והשפעותיה על מעמד האשה בישראל

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המנין באגדת הסופרים בישראל

הַלָזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה?

עַל כִּנּוּנָהּ שֶׁל זְהוּת נָשִׁית סְטֵרֵיאוֹטִיפִּית בַּמֶּרְחָב הַטֶּקְסְטוּאָלִי-יְהוּדִי, זְלִיגָתָהּ אֶל הַמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי-יִשְׂרְאֵלִי וְהַשְׁפָּעוֹתֶיהָ עַל מַעֲמָד הָאִשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל

ההערות של המאמר נמצאות כאן: 

תקציר:

 כשוירג'יניה וולף כתבה ב-1929 את "חדר משלך", היא תיארה באופן כמעט גאוני כיצד הַפְנָמָתָהּ של היררכיה מגדרית משליכה על הדרתן המוחלטת של נשים כותבות מן המרחב הספרותי-תרבותי ובתוך כך, משפיעה גם על מעמדן של נשים במרחב הציבורי באנגליה: "אשה מככבת בדפי הספרים מכריכה לכריכה, אך נעדרת לחלוטין מההיסטוריה. היא חורצת גורלות של מלכים וכובשים בספרות היפה, אך למעשה היא משרתת של כל גבר שהוריה הכריחו אותה לענוד את טבעתו על אצבעה. חלק הגון מהטקסטים מלאי ההשראה והמחשבה העמוקה נובעים מפיה בספרים, בעוד שבחיים האמתיים היא בקושי יכלה לקרוא ולכתוב, והייתה רכושו של בעלה". [1]

על ספר התקומה של עזריאל קרליבך

יוסף עוזר, איש חינוך ומשורר עברי

על: עזריאל קרליבך, ספר התקומה, כרך 3, ספרית מעריב, 1967

התבקשתי לכתוב על ספר. ואני רוצה לכתוב על ספר שהושלך לפח. מצאתי אותו בטריטוריה הקרובה לאוניברסיטה בגבעת רם. אויה לי לולא היה הפח מושיע וסימן לי את מה שהיה פאר שהפך לאט לאפר.

מבחר ציורי לשון של יהודי עיראק בספרה של סיגלית שיר-דרזי

גלי קרפט, מנחת קבוצות ומאמנת אישית

שיר – הוצאה לאור

על: שרה ויוסף דרזי (ספרו), סיגלית שיר-דרזי (ערכה), צִיּוּרֵי לָשׁוֹן בְּטַעַם שֶׁל עוֹד - מִבְחַר צִיּוּרֵי לָשׁוֹן שֶׁל יְהוּדֵי עִירָאק, שיר – הוצאה לאור, 2017

סיגלית היא סופרת, עורכת לשון, מורה ללשון ולספרות ומרצה לעריכת לשון בירושלים. הוריה, שרה (מורה בגמלאות) ויוסף (נהג אוטובוס בגמלאות), הם ילידי עיראק שעלו ארצה בשנות החמישים.

ספר זה הוא אח לספר צִיּוּרֵי לָשׁוֹן בְּטַעַם שֶׁל פַּעַם, ושניהם יחדיו מיוחדים ומרגשים משום היותם פרי יצירה משותפת של זוג הורים וביתם... אחרי הכול... כמה אנשים אתם מכירים שזכו לכתוב ספר עם הוריהם?

"גבעת הגמדים" ליהודית מליק-שירן

יוסף כהן אלרן, סופר ומשורר

הוצאת ׳בת-אור׳

על: יהודית מליק-שירן, גבעת הגמדים, הוצאת ׳בת-אור׳, תל אביב 2016 

 זהו ספר הילדים גדל-המידות ביותר שבו אחזתי, בכריכה קשה ובוהקת והאחיזה בו מעוררת התפעלות. ברור לי שהוא נועד להיות מתנה משמחת לילד או ילדה אהובים, אבל גם להוריהם, להביא להם תכנים של שירה ושל סיפור, של ציורים גדולים מלאי צבע ומאירי עיניים ודפי כרומו שעושים כבוד לספר. הרושם הוא מידי, וכאילו הוא אומר למי שאוחז בו: אתה נכנס ואין בדעתי להניח לך, בוא והתענג פה, נכתבתי לענג את החיות המקסימות שכאן, וגם אותך.

על "השירים הגנוזים" של לאה גולדברג

נויה שגיב, מרצה למקרא, דוקטורנטית לספרות באוניברסיטת תל אביב וסופרת ילדים

הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרית הפועלים

לאה גולדברג, השירים הגנוזים, ד"ר גדעון טיקוצקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרית הפועלים, בני ברק 2019, 453 עמודים

לפני שבועות מספר פרסם בפייסבוק עידו קליר, בנה של המשוררת המנוחה דליה רביקוביץ', את דבר הוצאתו של ספר חדש ובו חליפת מכתבים בין אמו לבין אהוב נעוריה יוסף בר-יוסף: "שלך, מכתבים לאהוב" (הוצאת לוקוס, 2019). הוא כתב בפוסט אישי ומרגש על הלבטים, על המורכבות, על החלטה בסופו של דבר כן לחשוף את המכתבים (בעצה אחת עם מושא אהבתה של רביקוביץ'), ועל התרומה שהוא מבין שיש לפרסום, על אף החשיפה.

מגדל תצפית מהמאה ה-8 לפנה״ס נחשף בדרום הארץ

המגדל. צילום: רשות העתיקות

המגדל התגלה בבסיס צנחנים בדרום הארץ. הוא נבנה מאבנים גדולות במיוחד, חלקן מגיע ל-8 טון, והשתמר לגובה של כ-2 מטרים. מידותיו המשוערות היו 5X3.5 מטר. הוא הוקם במקום גבוה בנקודה איסטרטגית שאיפשרה תצפית אל הרי חברון, שפלת יהודה ואזור אשקלון, ואשקלון כידוע היתה אחת מערי הפלשתים. המגדל שימש כנראה כאמצעי התראה מפני התקפה פלישתית. בימי הבית הראשון, ממלכת יהודה בנתה מערך מגדלים ומצודות שהיוו נקודות קשר, התראה ואיתות כדרך להעברת מסרים ומודיעין שדה. מגדל זה, היה ככל הנראה אחת מנקודות התצפית שקישרו בין הערים הגדולות בסביבה, אשר שכנו באתרים בית מרסים (מרשם), תל עיטון ותל לכיש.

על ספרו של דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה

ד"ר צביה רחימי שפרן

הוצאת הקיבוץ המאוחד

על: דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני ברק תשע״ט 2019

לא רבים המקרים בחיים, אשר בהם שלושה דורות סבתא, אמא ובת יכולות לשוחח על קורות חייהן. סבתא כבר הגיעה לגיל 90, הנכדה כבר בשנות ה30 לחייה והאם בשנות החמישים המאוחרות לחייה. לכבוד יום הולדתה ה 90 של הסבתא מחליטה הנכדה לערוך סרט על חייה ואף לחזור למחוזות חייהן של האם והסבתא במהלך מלחמת העולם השנייה בקרואטיה.

בכל אדם מסתתרת מפלצת: על ׳שלוש׳ של דרור משעני

שוקי לבנון, עתונאי ודובר התנועה לאיכות השלטון לשעבר

משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד

על: דרור משעני, שלוש, משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב תשע״ט 2018, 271 עמודים

בכל אדם מסתתרת מפלצת אמר לי פעם איש חכם.

היא מסתתרת ורק מחכה לשעת הכושר לפרוץ.

והיא כל כך בלתי צפויה ממתינה בשקט ומחכה להזדמנות. פעם היה זה מר ג'יקל ומר הייד, היום זה דור אחר, דור המצויד באמצעים טכנולוגים המאפשרים לו להסתתר מאחורי מסך ומקלדת.

מדעי הרוח - לא מה שחשבתם. אולי.

ד״ר עודד תמוז, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הוצאת תשע נשמות

על: פבלו דה סנטיס, מדעי הרוח, מספרדית: יוסי טל, עריכת תרגום: אברי הרלינג, עורך ומוציא לאור: אוריאל קון, הוצאת תשע נשמות, 2017

הספר איננו ניתן לקטלוג בקלות, יש בו איכויות של ספר מתח. העלילה מתחילה לאט והקצב הולך וגובר עד שבסוף אי אפשר להניח את הספר מהיד. יחד עם זאת הספר הוא גם סאטירה על מדעי הרוח. הכלי הסאטירי שבו משתמש הסופר היא ההגזמה. בימות העלילה הן שתיים: בניין הפאקולטה למדעי הרוח שהוא עזוב בחלקו הגדול ומוזנח, ובית משוגעים לאינטלקטואלים שהוא מעין אספקלריה של הבימה הראשונה. כל הדמויות בספר (באוניברסיטה ומחוצה לה) משורטטות בעזרת מעט מאוד תכונות אלא שכל אחת מהן מוגזמת וכך קל מאוד לעקוב אחרי העלילה.

על "מאה שנים של בדידות" מאת גבריאל גארסיה מארקס

יובל חייקין

הוצאת עם עובד

על: גבריאל גארסיה מארקס, מאה שנים של בדידות, מספרדית: ישעיהו אוסטרידן, מהדורה כ״ב, הוצאת עם עובד, תל אביב תשנ״ה 1994

זה סיפור קורותיה של משפחה שאביה, חוזה ארקדיו בואנדיה, ייסד את העיירה האגדית הדרום אמריקאית מָקוֹנְדוֹ והתגוררה בה מאה שנים. האב המייסד לוקח את בנו אל יריד שהגיע לעיירה; הבן נוגע בגוש של קרח יבש ואומר "זה שורף". סיפור העלילה מקפל שלל צבעוני של מעשיות עממיות, תשוקות עזות אמונות טפלות, היסטוריה אמיתית וטבח המונים, מאה שנים של תשוקה ואמונה ושאיפות נכזבות לאושר. לאורך הסיפור עוברת נבואה קשה שמתגשמת לבסוף. בן הדור השישי מגלה כתב יד שנכתב בצופן סתרים בידי אלכימאי מימי הדור הראשון; הוא מפענח את כתב היד ותוך כדי קריאה בו הוא נוכח לדעת שמדובר במשפחתו ובחיי עצמו. הוא מבין שסיום הקריאה יביא עליו את קצו אך הוא אינו יכול לחדול מן הקריאה. גם אני לא יכולתי לחדול מן הקריאה חרף הצמרמורת שאחזה בי.

להזכיר נשכחים: על דוד שיץ - האדם והסופר

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

ספרות עברית טובה, הן פרוזה הן שירה, נכתבת בארץ, ולא רק בה, בקצב מסחרר, ואני מניח שגם אנשי ספרות מקצועיים מתקשים לעקוב אחריה, אני אפילו אינני מנסה. וכך אני יכול להתעלם מעצלנותי הטבעית, לא היא הגורמת. ואחת התוצאות מריבוי מבורך זה היא, שספרים וסופרים רבים הראויים להיזכר נשכחים או כמעט נשכחים, ואם נזכרים בהם, הספרים קשים להשגה. אחד מסופרים אלה הוא דוד שיץ (1941-2017). 

סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

אני ממליצה בחום על ספרו החכם והמקורי, רחב הידע, דק ההבחנה, הנוגע ללב והאנושי כל כך של הסופר, העיתונאי, העורך והמתרגם, בני מר: "סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה". בית שלום עליכם, הוצאת מאגנס תשע"ט. איור הכריכה: מיכל אריאלי. 

בני מר, תלמידי לשעבר, שהוא מתרגם רב זכויות מיידיש, שערך את מוסף ״ספרים״, בעיתון "הארץ" ועובד היום כעורך ראשי בהוצאת מאגנס, כתב ספר יוצא דופן השייך למלחמת הזיכרון בנשייה. הוא קרא שורת שיר על רחוב אחד בשכונה יהודית אחת, שוקקת חיים, שהיה ואיננו עוד אחרי השואה, וקיבל על עצמו "לאסוף את השברים ברחוב האבוד ולהרכיב מהם סיפור חיים של רחוב אחד" (סמוצ'ה, עמ' 240), שהיה "מיקרוקוסמוס של חיים שלמים, ושל החיים היהודיים בפרט, בין שתי מלחמות העולם" (שם, עמ' 3). וזו שורת השיר של בינם הלר שהניעה והתניעה את החיפש המקיף על רחוב סמוצ'ה:

על הספר ׳ילדים בסדר גמור׳ מאת חנה יבלונקה

מימי יעקובי – חוקרת תרבות

הוצאת ידיעות אחרונות

על: חנה יבלונקה, ילדים בסדר גמור, ידיעות ספרים, תשע"ח 2018, 430 עמודים

בשבחו של עידן התמימות

כשאר אחינו ואחיותינו, ילדי עצמאותנו, נולדנו חופשיים בארצנו והיינו חצופים, גאים ובעיקר תמימים. אנו 300,000 הצברים הראשונים של מדינת ישראל, גיבורי הספר 'ילדים בסדר גמור' נולדנו בין השנים 1948 ל-1955 במדינה צעירה, שאך זה עשתה את צעדיה הראשונים כאומה חופשית. היינו התקווה, היינו התגשמותה של התקווה, הילדים והילדות הראשונים, שלא ידעו מהי גלות, מהי אנטישמיות ומהו שלטון זר. היינו חייכנים ומשוחררים, נהנים לנעל סנדלים או ללכת יחפים על בלטות קרירות, ללקק 'קרטיב' ולהשתזף בשמש על שפת הים.

על הרומן "בחזרה מעמק רפאים" מאת חיים באר

בס"ד

ד״ר ניצה דורי, סופרת ילדים וחוקרת ספרות; שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך

הוצאת עם עובד

על: חיים באר, בחזרה מעמק רפאים, הוצאת עם עובד, תל אביב תשע״ח 2018

הרומן "בחזרה מעמק רפאים" מעצב באר את דמותה של אלמנת הסופר, נעמי זלקינסון (דמות בדיונית), המוצגת כאחת מצאצאיו של יצחק זלקינסון (דמות ממשית), שחי במאה התשע עשרה, כאישה מסתורית, שתלטנית, רבת תהפוכות, המובילה את העלילה קדימה ומעוצבת כדמות מורבידית על גבול הפרודיה, עגולה, משתנה ומתפתחת מאישה מסיונרית שקטה ונחבאת אל הכלים, מאלמנה מסורה המבקשת לכבד את זיכרון בעלה המת עד לאישה אימתנית הנוקמת את נקמת בעלה בה באמצעות שימוש ציני בעזבונו. וכך מתאר אותה המספר האנונימי, במאי שהתחיל בעריכת סרט על בעלה, הסופר המנוח, אלישע מילגרוים, בחייו ומעוניין להמשיך את הסרט לאחר מותו:

"חנוטה כדרכה בשמלת "לורה אשלי" הדוקה, הפעם גוֹנה היה כעין הסלק, נכנסה האלמנה ושובל של משחת קמפור שעיסתה בו את שריריה המכווצים מרפרף סביבה" (עמ' 50). "תוך כדי התבוננות באשה הקטנה המכונסת בכורסתה, בשמלתה המגוחכת, בשאיפותיה הערטילאיות, בחוסר יכולתה להעריך נכונה את המציאות ובמודעות העצמית הלקויה שלה" (עמ' 56)..."טרחנית, אובססיבית וחונקת" (עמ' 74).

הקורא ברכבת של 6:27

פרופ׳ עדנה אפק, חוקרת, סופרת ומשוררת

הוצאת מודן

על: ז'אן־פול דידילורן, הקורא ברכבת של 6:27, תירגם מצרפתית: ניר רצ'קובסקי. הוצאת מודן, בן שמן 2016,  134 עמודים

הספר הקורא ברכבת של 6:27 הוא מעט המחזיק (הרבה) מרובה.

חברי הטוב, דני, נתן לי את הספר הצנום הזה ואמר: ״את תהני ממנו מאד".

פעמים רבות אני מגלה שטעמי שונה מטעם הממליצים, אך לא הפעם.

שירי כוכבת הזמר הערבי אום כלת׳ום

חגי קמרט, סופר

על: מאה שירים ועוד שיר של כוכבת הזמר הערבי אֻם כֻּלת'וּם, מהדורה שנייה, תרגם ותיעתק לעברית מן הנוסח הערבי לטיף ברטוב, הוצאה עצמית, ירושלים תשע״ב 2012

הקדמה קצרה:

זוכר אני יום אחד מימי ילדותי, בו חברי הטוב (לימים גיסי), לקח אותי לקולנוע אדיסון כדי לחוות חוויה יוצאת דופן מבחינתו ומבחינתי. היה זה סרט עם פריד אל אטרש. והרעיון היה להתבונן בתגובת הקהל. ואכן נדהמתי עד כמה הקהל הזדהה והשתתף רגשית, נפשית, עם הסרט. אם במחיאות כפיים סוערות, אם באנחות עצבות, אם בצהלות שימחה וקימה מהמקום. לגבי זו הייתה חוויה בלתי נשכחת והנגישה אותי לראשונה עם התרבות המזרחית ערבית של אותם זמנים בירושלים הקטנה.

על ספרו של סייד קשוע, גוף שני יחיד

שמעון בארי, סופר, משורר, עורך הפרוזה של במה חדשה

הוצאת כתר

על: סייד קשוע, גוף שני יחיד,  עריכה: דרור משעני, הוצאת כתר, ירושלים 2010

את סייד קשוע – הכרתי כקורא של הטור השבועי שפרסם בעיתון "הארץ". בקריאה זו זיהיתי את נשקו הסודי - היכולת לצחוק על חשבון עצמו ללא גבול וכך לאפשר לו לצלוב גם את כל האחרים. סייד קשוע כפי שנתגלה לי אז, היה פיליטוניסט חד קולמוס ששימש לעורך מילוי המשבצת החסרה שהשאיר לנו אפרים קישון המנוח.

עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים

ד״ר דוד כהן צמח, מכון כרם ומכללת דוד ילין

הוצאת המרכז האקדמי שלם

על: תומס סואל, עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים, תרגום: אהרן אמיר, הוצאת המרכז האקדמי שלם, ירושלים תשס"א 2001, 278 עמודים

ספר זה על פי כותרתו אין לו דבר ועניין עם חקר המקרא או לימוד המקרא. ואולם אני, בעוונותי, בקוראי ספר עיון מכל תחום אני נגרר, ביודעין ושלא ביודעין, לחפש זיקות והשלכות למקרא ולעולמו. גם בסקירה להלן אתן ביטוי מפעם לפעם לחלק מהאסוציאציות שנתעוררו בי תוך כדי קריאת הספר. יש להודות, שהמחבר עצמו מפנה בכמה מקומות אל המקרא, אך כאילוסטרציה בלבד. 

פירוש אנונימי לשיר-השירים - מהדורה עברית מאת שרה יפת ודב ולפיש

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

על: שרה יפת ודב ולפיש, דרך החושקים: פירוש אנונימי לשיר-השירים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ט 2019, 228 עמודים

׳הֱבִיאַנִי אֶל־בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה׳ (שיה״ש ב, ד). אילו הייתם פותחים ספר פירוש ובו ההסבר: ׳שושביניו וסיעתו שבאו עמו לחופתו היו מביאי[ם] דגלים. קומפנון [=דגלים שנושאים פרשים למלחמה]׳, הייתם מופתעים בוודאי. וגם הפירוש ל׳גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׳ (ד, יב) היה מפתיע אתכם, שהרי משתקפת בו אדריכלות המבצרים של ימי הביניים: ׳אותו גן… שהוא נעול מחומה נשגבה עדיין יש גל נעול הסובב אותו ונועלו ומקיפו. גל… שהוא תעלה׳. ואם תמשיכו לעיין באותו פירוש תגלו שהוא מוצא בשיה״ש מלחמות, ערים נתונות במצור, מלכים, אבירים, סמלי אבירים וכלי נשקם, ואפילו תחרויות של אבירים על לב אהובותיהם! של מי הפירוש הזה, אתם בוודאי שואלים בסקרנות, והתשובה היא: לא ידוע! מדובר בפירוש אנונימי לשיה״ש המצוי בכ״י אוקספורד, ספריית הבודליאנה, אופנהיים 625. 

״הגָדת הפּרָת״ של יוסף כהן אלרן - סיפור בתוך שיר

הרצל חקק, משורר

הוצאת צבעונים

על: יוסף כהן אלרן, הגדת הפרת, הוצאת צבעונים, 2019, 108 עמודים

יוסף כהן אלרן רוצה לקחת אותנו למחוזות האגדה של חייו, לילדותו, להווי של הקהילה, לסיפור המשפחתי, שנותן לו חיים וכוחות יצירה. מי שקורא את ספרו החדש 'הגָדת הפּרת' נשאב לעולמות מלֵאי ערכים אציליים: אלרן מצליח לתאר לנו עולם סגולי, לצייר אותו בצבעים של קסם וערגה.

מעבר לסיפורי החיים, לסיפורי היומיום, אנו נסחפים לתהליכים רוחניים, לאותו נתיב סודי שחוצה את לב גיבוריו, הנתיב מגולה לגאולה. אין הכוונה של אלרן לתאר לנו רק גן של ורדים: בעטוֹ הענוג הוא יודע לתאר בנוסטלגיה מסֶכת עדינה של ימי עֶדנה בגולה, אך אינו חושש מלתאר גם רגעים של שֵבר, גם שנים של חושך ואימה, ומעבר לכּול - תהליכים של עיבוד החוויות בחלוף זמן, הרהורים מתוך מבט מרוחק, תובנות נוגות על החיים.

על 'דוגמת חיי אדם' של אוריאל אקוסטה

אלי יונה, משורר

על 'דוגמת חיי אדם' של אוריאל אקוסטה

ברצוני להמליץ על ספר כמעט בלתי מושג – בלתי נתפס, ביד ושכל – "דוגמת חיי אדם” [1] מאת אוריאל אקוסטה,[2] שנכתב בשנת 1640 בלטינית, לשונהּ הספרותית של אירופה עד למאה ה־18, והורק יפה לכלִי שפתנו המתחדשת בידי שמעון ברנשטיין ב־1928, לא כספר עצמאי אמנם, אלא כפרק ממבחר מסותיו על אישים יהודיים מיוחדים בשם 'חזון הדורות’. [3]

אך כדי להתוודע לספר – מבחינה כמותית קונטרס ובדיעבד מכתב פרידה גלוי מעלמא הדֵין – יש להתוודע קודם למחבר, שכן לולא הקשרו, לא נוכל לרדת לעומקו. 

רקוִיאם לשכונה השנייה מחוץ לחומות: מחנה ישראל

בלפור חקק, משורר

על: עוזיאל חזן, זה לא אותו הבית, הוצאת ביתן, 2003

הרומן של עוזיאל חזן הוא שיר אשכבה (רקוִיאם) לשכונה שהייתה. לכאורה השכונה עודה קיימת, חלק מהבתים עודם עומדים. אך הספר כמו בא לקונן קינה על רקמת חיים שהייתה בשנותיה הראשונות של השכונה, רקמת חיים שדעכה ואיננה עוד. גיבור הרומאן יוסף קרוצ'י מגיע בסופו של הרומאן אל הגן של לורנצו וחש כמו שב אל מקום זר:

רות המואביה: האם אהבת אותה כאשה לאשה?

שושנה ויג, משוררת

הַאִם...

Translated by Prof. Eitan Medini

 The Moabite Ruth : Did you love her as a woman loves a woman

רות המואבייה

רוּת,
מִי שֶׁאָהֲבָה אֶת נָעֳמִי,
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ כְּאִשָּׁה לְאִשָּׁה
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ כְּאָחוֹת לְאָחוֹת
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ כְּאֵם לְבַת אוֹ בַּת לְאֵם
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ בְּכָל הַצְּבָעִים
וְאַף פַּעַם לֹא אָמַרְתְּ

שאול המלך בספרות העברית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

רסלינג

על: רחל עופר, משכמו ומעלה: שאול המלך בספרות העברית, הוצאת רסלינג, תל אביב 2019, 324 עמודים

איך בונים ספר על גלגוליה של דמות מקראית בספרות? האם על פי סדר הכתובים המקראיים פסוק אחר פסוק, כפי שיש למשל בספרה של עירית עמינוף, שמשון הלך אחר עיניו: שמשון בראי התלמוד והמדרש (2010), או על פי נושאי חתך, כפי שעשה דוד פישלוב בספרו מחלפות שמשון: גילגולי דמותו של שמשון המקראי (2000)? ד״ר רחל עופר, מרצה לספרות במכללה האקדמית הרצוג ובמכללת אפרתה, בחרה בדרך השנייה. ספרה שראה אור זה עתה עוסק בגלגולי דמותו של שאול המלך בספרות העברית החדשה, עם דגש על יצירות שיריות. הוא מתייחס לשיריהם של אלכסנדר פן, דן פגיס, אמיר גלבע, חיים גורי, יוכבד בת-מרים, רנה לי, זרובבלה פיין ועוד ועוד. בנוסף לשירה יש בספר קריאה גם ביצירות פרוזה כמו שתי המסות של ברדיצ׳בסקי על שאול או הרומן מלכים ג של יוכי ברנדס.

כל אשה היא רחל ולאה

שושנה ויג, סופרת, משוררת, עיתונאית ופובליציסטית

דיקלה לאור, רחל ולאה

 
כמו רחל ולאה

 

כָּל אִשָּׁה הִיא רָחֵל וְלֵאָה
 
כָּל אִשָּׁה רְפַת עֵינַיִם
 
כָּל אִשָּׁה יְפַת מַרְאָה

וְכָל אִישָׁהּ הוּא יַעֲקֹב וְלָבָן

זֶה שֶׁקּוֹנֶה וְזֶה שֶׁמּוֹכֵר בְּעָרְמָה.



הטקסט הפורנוגרפי היחיד בספרות הרבנית והרב יונתן אייבשיץ כיוצרה של דת חדשה. סקירה על המהדורה המחקרית של: ואבוא היום אל העין

אלי אשד, חוקר תרבות עורך מגזין יקום תרבות

הוצאת כרוב

על הספר: ואבוא היום אל העין: קונטרס בקבלה לר׳ יונתן אייבשיץ, מהדורה מוערת ומבוארת מאת פאבל מצ׳ייקו. הוסיפו מחקרים: נועם לפלר, יונתן בן הראש ושי אליסון-גרברג, מהדורה שנייה, הוצאת כרוב, לוס אנג׳לס, תשע״ו 2016

 אחד  הספרים המוחרמים והנרדפים ביותר בתולדות היהדות "ואבוא היום אל העין" ומתאר יקום שבו הספירות האלוהיות מקיימות ביניהן יחסים הטרוסקסואליים והומוסקסואליים היה קיים עד לשנים האחרונות רק בתור כתב יד נדיר מאוד. זהו כנראה הספר המושמץ והמוזר ביותר שיצא לאור בידי רב יהודי אי פעם. האיש שנטען שהיה מחברו, הרב יהונתן אייבשיץ, מצא את עצמו בליבו של ויכוח אדיר שהסעיר את הקהילות היהודיות במאה ה-18.

חנוכת קמרונות הורדוס והשקת מרכז המבקרים בקיסריה - רשמים אישיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חזית מרכז המבקרים

סידורי הבטחה כאלה לא נראו כנראה בנמל קיסריה מאז ימי הורדוס. כבוד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין והברונית אריאן דה רוטשילד יגיעו עוד מעט קט לטכס חנוכת קמרונות המלך הורדוס בנמל קיסריה והשקת מרכז המבקרים החדשני. המפעל הארכיאולוגי-מוזיאלי הגדול הזה אמור להיות אטרקציה תיירותית בינלאומית והוא חלק מהשקעת הענק בסך כ-150 מיליון שקל של קרן אדמונד דה רוטשילד, ברוח חזונו של אבי היישוב, "הנדיב הידוע", הברון אדמונד בנג'מין דה רוטשילד.

על ׳שירי סוף הדרך׳ של לאה גולדברג

למדני אלהי ברך והתפלל

היום, 29 במאי, בשנת 1911 נולדה המשוררת, המתרגמת, הציירת, וחוקרת הסיפרות, לאה גולדברג. לכבוד יום הולדתה, הנה קישורית למאמרי על ׳שירי סוף הדרך׳ שלה שמתסיימים במילים:

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל

בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

לאה מזור, לאה גולדברג מדברת עם קהלת, או: חכמת הציפור המזמרת

כשרוח ה׳ התכוונה להקביל את פני משה - מדרש אגדה מודרני

אלי יונה, משורר

כשרוח ה׳

בעל הנס - מדרש אגדה

כְּשֶׁרוּחַ ה' הִתְכַּוְּנָה לָרֶדֶת אַרְצָה וּלְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, רָבוּ בֵּינֵיהֶם כָּל הָעֵצִים מִי רָאוּי יוֹתֵר לְאָרְחָהּ בֵּין עֲנָפָיו.

ד״ר שמאי גלנדר -2019-1931

ד״ר שמאי גלנדר, חוקר מקרא דגול וסופר עברי הלך לעולמו והוא בן 88 שנה. 

אדם- נותן את זכרונו בבניו ותלמידיו.
והם לא יניחוהו לעבור בבוא העת
לעונות, ולמועד, ויום לדה ודין. 
עמו יהיו לנחול נאחדים את יד הזכרונות,
והאדם - נותן אותם לאות בבניו ותלמידיו
(מירה מינצר- יערי, אדם נותן את זכרונו)

הנה גלים מהים הגדול של פירסומיו:

טעם הבירה: יצור בירה מחומרים מקוריים של תקופת המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

בירה שקמה לתחיה, משמחת לבב אנוש
צילום: יולי שורץ, רשות העתיקות

יין ושכר נזכרים במקרא כמשקאות משכרים. איש האלהים, למשל, הזהיר את אשת מנוח שייחלה לבן לא לשתות ׳יַיִן וְשֵׁכָר׳ (שופ׳ יג, ז). הנביא ישעיהו הוכיח את העם על התמכרותו ליין ולשכר ואמר: ׳הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם׳ (ה, יא), ו׳הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי־חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר׳ (ה, כב). מדברי אמו של למואל מלך משא משתמע שמלכים הרבו לשתות יין ושכר, והיא הזהירה את בנה לא לעשות כן: ׳אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ־יָיִן וּלְרוֹזְנִים אוֹ [אֵי] שֵׁכָר׳ (משלי לא, ד). 

אם יש שתי מילים: יין ושכר, וידוע שיין הופק מפרי הגפן, אז מהו השכר? האם הוא הבירה ששתייתה היתה נפוצה בכל רחבי המזרח הקדום, לפי הכלים שנמצאו? קשה לדעת. 

פירוש לספר עזרא-נחמיה מאת שרה יפת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שרה יפת, עזרא-נחמיה (מקרא לישראל), הוצאת עם עובד, תל אביב תשע״ט 2019, 516 עמודים

קיץ 2013. ניו יורק. ארוע מרגש במוזיאון המטרופוליטן. בתיבת זכוכית במרכזו של חלל קטן בגלריה לאומנות המזרח הקדום הוצג עצם שמשך אליו מתעניינים פעורי עיניים. פעורי עיניים לא פחות היו המשגיחים החמושים ששמרו עליו מכל משמר ואף אסרו על צילומו.

המוצג, שהתקבל בהשאלה לתקופה מוגבלת מהמוזיאון הבריטי וסימונו, ’המוזיאון הבריטי 90920’, היה הגליל של כורש! גליל חימר שעליו טקסט הכתוב בכתב היתדות הבבלי ובו ההצהרה המפורסמת הפותחת במילים: ‘אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול... כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון … הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי.׳ בגוף הדברים מצהיר כורש שהוא יאפשר לעמים המוגלים לשוב לארצותיהם ולהקים בן מחדש את מקדשיהם החרבים. 

ספר עזרא מתחיל בהרשאה הזאת בדיוק, אך בזיקה לישראל:

חוה עציוני-הלוי - רומנים רומנטיים על נשים מקראיות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אריה ניר הוצאה לאור

חוה עציוני-הלוי, היא פרופסור אמריטה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת בר אילן.

אחרי יציאתה לגמלאות יצרה מהלך מפתיע בחייה המקצועיים, ועברה לכתיבה של רומנים רומנטיים מקראיים. בקצב מסחרר היא פירסמה בשנים האחרונות בזה אחר זה את הספרים: אשת לפידות (2010), אפר על ראשה (2011), ולו שתי נשים (2012), אל אשר תלכי (2013), והמלך לא ידעה (2014), שפחתי בחיקך (2015), כחוט השני (2016), מלכת החידות (2018), ועתה - כי כסתה פניה (2019). כולם ראו אור בהוצאת אריה ניר. ׳אשת לפידות׳, ׳ולו שתי נשים׳ ו׳אל אשר תלכי׳ התפרסמו בגרסאות קצת שונות המותאמות לקהל היעד גם באנגלית. 

׳ויקח יהודה׳ - טעימת קריאה מתוך הרומן התנ״כי: כי כסתה פניה

חוה עציוני-הלוי, כי כסתה פניה, אריה ניר הוצאה לאור, תשע״ט 2019

אריה ניר הוצאה לאור

חוה עציוני-הלוי כתבה עד כה עשרה ספרים על נשים בתנ"ך "ששולחות לנו מסרים על סערות וטלטלות בחיים, על חרדות ותקוות, אשר - למרות כל מה שהשתנה מאז - דומות לאלה המטלטלות את חיינו" (דבר המחברת בסוף הספר). ״כי כסתה פניה״ מבוסס על הספור בבראשית ל״ח, ספרות חז״ל ומקורות נוספים. הספר "מוקדש לכל הנערות והנשים המעזות לצאת נגד מוסכמות כובלות ונגד חוקים בלתי צודקים ולפרוץ גדר ודרך”.

שילוב מחקר המקרא בהוראת התנ"ך. הדגמה מתיאור מסע סנחריב ליהודה

תמיר סגל, האוניברסיטה העברית

מבוא

חקר המקרא[1] עבר טלטלות רבות במאות השנים האחרונות ובהן גדל

והתפתח. כך גם הוראת התנ"ך עברה טלטלות, למן ימיה הראשונים של הציונות, אז תפס המקרא מעמד חשוב ביותר בקרב המחנכים העבריים ובקרב החברה הציונית בכללה ועד ימינו, ימים בהם נעשה ניסיון מצד מחנכים ואנשי רוח לשמר את לימוד התנ"ך וליצור 'פעפוע אקטיבי' של התנ"ך לחייהם של הנערים המתבגרים. 

הכיצד יש לעשות כן? הכיצד נוכל לגרום לבני הנוער ללמוד את התנ"ך ולהוקירו? האם בשיטות של לימוד אסוציאטיבי שנועד לקרב את המקרא לחייהם של התלמידים על ידי תשלום מחיר כבד של ויתור על הבנה מדויקת של הטקסט? נדמה לי כי יש לבחון דווקא כיצד מחקר המקרא יכול להשתלב ולחבב את התנ"ך על התלמידים.

כמה מילים על מגילת העצמאות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מגילת העצמאות במשכן הכנסת

׳בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי׳. במילים אלה נפתחת ״ההכרזה על הקמת מדינת ישראל״ (=מגילת העצמאות). נאמר בה, בין השאר:  ׳אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל׳. ההכרזה מסבירה כיצד הפכה ארץ ישראל למדינת ישראל. הדגש בה הוא על הקשר הרצוף שבין העם לבין הארץ גם בתקופת הגולה: העם היהודי לא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

החלום הראשון של חוה

אלי יונה, משורר

פואימה נרטיבית ליום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.

"אדוני, ראיתי הלילה בחלום והנה דם בני הנלבב הנקרא הבל נשפך אל פי קין אחיו והוא שותה אותו באכזריות." (ספר אדם וחוה)

וּבַזְּמַן הַהוּא
בְּגַן עֵדֶן,
כָּל הַחֲלוֹמוֹת
הִתְגַּשְּׁמוּ,
בְּגַן עֵדֶן,
כָּל הַחֲלוֹמוֹת!