לוּ אהבתן תחיה לפניו: אברהם, שרה והגר

 הרצל חקק, משורר

יאן ויקטורס, גירוש הגר

לוּ אהבתן תחיה לפניו      

‌‌רוֹאָה הַכֹּל מִנֶּגֶד,

אַהֲבַת אַבְרָהָם אֶל שִׁפְחָתָהּ

עוֹרֶגֶת. אַיֵּה לִבּוֹ שֶׁכֹּה אָהַב,

לְבָבוֹ נָטָה. לְבֶן הַשִּׁפְחָה נָסַב.

ממצאים מתעלת ניקוז בירושלים של ימי בית שני

רשות העתיקות במימון עיר דוד מנהלת חפירה בתעלת הניקוז שעברה מתחת לרחוב המרכזי של ירושלים בימי בית שני.

ממצאים שהתגלו בתעלת הניקוז. צילום אמיל אלג'ם, רשות העתיקות

בתעלה המרכזית התגלו שכבות סחף שמילאו אותה כמעט עד מחצית גובהה (עדות להזנחה בתזוקה שלה). נשטפו אליה עצמים שהיו מעל הרחוב המרכזי של ירושלים, והם נשארו שמורים בין דפנותיה: בקבוקון זכוכית שלם, חרצני ענבים, קליפות ביצים ועוד. 

משה: סוף המסה, סוף המסע

הרצל חקק, משורר

סוף המסה, סוף המסע
״אֵיכה אשָׂא לבדי״ — - דברים א', י״ב

משה משקיף מן הפסגה: הרולד קופינג *

‌‌דּוֹר חָדָשׁ, בַּמַּחֲזֶה, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וָעֶד.

עֵינַי הֶעָנָו. נִגְלֶה הָאִישׁ בְּרֶגַע הָאֱמֶת.

קוֹלוֹ חוֹצֵב צַוָּאָה, מְתַנֶּה, מִשְׁתַּנֵּק:

״נָשָׂאתִי אֶתְכֶם כָּל הַדּוֹר

כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק.

נִשְׁמָתִי דָּוָה, הִנֵּה הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״.

שיר מיטלטל בראש התורן ומתכתב עם סיפור יונה הנביא

הרצל חקק, משורר

  הסברים לתמונה - אחרי השיר

שיר מיטלטל בראש התורן

‌‌לֹא יָכֹול הָיָה הָאִישׁ

לָקוּם וְלָשֵׂאת קוֹלוֹ בְּשִׁירָה, קָם וּבָרַח

עַד אֲפָפוּהוּ מִשְׁבְּרֵי מָוֶת בְּעֵין הַסְּעָרָה.

מָה הָאֵרוּעַ הַמְּחוֹלֵל, הֲיוּכַל

בְּכַנְפֵי נְבוּאָה לִמְחֹק יִעוּד, שְׁלִיחוּת, לוֹ

תשעה באב - רשומות בבלוג

תשעה באב נקבע במסורת היהודית כיום תענית לזכר חורבן שני בתי המקדש, הראשון (586 לפנה"ס) והשני (70 לספירה). 

 צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.

                             העותק הקדום ביותר של מגילת איכה, מהמאה ה-1 לפנה"ס


הנה מבחר רשומות לקראת תשעה באב:

״אני בוכיה״: על האני-הנשי במגילת איכה

פירוש למגילת איכה מאת זקוביץ ושנאן
וינייטת חשבון הנפש: תפילתו של הקדוש ברוך הוא
פירוש מגילת איכה של יעקב קליין
תשעה באב
השכינה מוותרת על צום תשעה באב?
תשעה באב והמחאה החברתית
סיפור המבול בספר ישעיה
פתיחת ספר דברים: גינוי ותוכחה
"קול קורא במדבר": לקראת שבת נחמו
מתי שבו המרגלים משליחותם?
מדרש איכה רבה

אב ובנו בסיפור יוסף: שיר

ד״ר סמדר פלק-פרץ, ספרות השוואתית, מרצה במכללות לחינוך

פרדס הוצאה לאור

"וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.

וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ;

וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. (פרשת וישב, ל"ז, י"ח-כ')


אָב מַבִּיט בִּפְנֵי בְּנוֹ
וְרוֹאֶה
בָּבוּאַת נְעוּרָיו

שישה שירים: רחובות, קפה ואן גוך, מה ׳יוצא׳ מכתיבת שירה, עץ השדה, ימי מלחמה, לידיעת הציבור

 טובי סופר

שישה שירים: "רחובות", "קפה ואן גוך", ״מה ׳יוצא׳ מכתיבת שירה״, "עץ השדה", ״ימי מלחמה״, ״לידיעת הציבור״.  

טובי סופר בקפה ואן גוך. צילום: איתי מירוז

רְחוֹבוֹת / טוּבִי סוֹפֵר

אֲנִי מְנַסֶּה לִהְיוֹת מְמֻקָּד

וּלְדַבֵּר עַל שִׁירָה בִּלְבַד,

לָכֵן אַל תְּנַסּוּ לְהָסֵב אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי

לְמָה שֶׁקּוֹרֶה כָּעֵת בָּרְחוֹבוֹת.

עֲשׂוּ לִי טוֹבָה, בְּלִי רְחוֹבוֹת.

פירושה של שרה יפת לספר דברי-הימים בסדרה: מקרא לישראל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שרה יפת, דברי הימים א ודברי הימים ב עם מבוא ופירוש, שמואל אחיטוב ונועם מזרחי (עורכים), מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא הוצאת ספרים עם עובד בע״מ, תל-אביב תשפ״ד 2024, 1284 עמודים

פירושה של שרה יפת לדברי-הימים, הוא השני בפירושיה בסדרה ״מקרא לישראל״. קדם לו פירושה לעזרא-נחמיה שראה אור בשנת תשע״ט 2019. הפירוש לדברי-הימים מכיל שני כרכים עבי כרס. חדי העין יבחינו בוודאי בכך שהמילים ״פירוש מדעי למקרא״ המופיעות על כריכות התכלת של הסדרה ״מקרא לישראל״ מודפסות הפעם באותיות מוזהבות בדומה לשם הספר המקראי ולשם המחברת כדי להבליט את המסר על אופיה המדעי של הסדרה . 

החידוש מבחינת עריכת הסדרה כתוב בכותרת הפנימית של הספר: ״עורכים: שמואל אחיטוב ונועם מזרחי״. לכך מתייחסת שרה יפת בדברי התודה שלה שבראש הפירוש: ״תודה עמוקה לכל אלו שסייעו להופעת הספר הזה, בחומר וברוח. לעורכי הסדרה ״מקרא לישראל״, פרופ׳ שמואל אחיטוב העורך הוותיק, ופרופ׳ נועם מזרחי העורך החדש, על תרומתם המתמשכת למלאכת הספר (וברכות לנועם על התפקיד החשוב)…״ (עמ׳ 7).

הבשורה על מות אבשלום (שמ"ב יח 19 - 32) הסתכלות בסיפור במבט ספרותי וסינמטי

צחי רולניק, רכז לימודי תנ"ך בית הספר הכפר הירוק

מות אבשלום. גובלן מהמאה ה-19

"מרוץ שליחים" 

הבשורה על מות אבשלום (שמ"ב יח 19- 32). 

הסתכלות בסיפור במבט ספרותי וסינמטי

סיפור הבשורה על מות אבשלום הוא יחידה המונה 22 פסוקים ונמצאת בתווך בין שני שיאים דרמטיים. [1] מצד אחד נמצא תיאור מותו של אבשלום המסתבך ב"שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה", מומת בצורה אכזרית [2] על ידי יואב בן צרויה ונעריו, וגופתו מושלכת לאחד הבורות שביער.[3] בקצה השני תחומה היחידה בתיאור אבלו של המלך על אבשלום בנו. בעוד המלך בוכה בעלית השער בספק קינה, ספק מלמול מוכה יגון "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי",[4] לוחמיו מתגנבים אל העיר נכלמים כאילו זה הרגע הובסו בקרב.[5]

תעלת ביצור מונומנטלית מתקופת בית ראשון נחשפה בעיר דוד

ארכיאולוגים מרשות העתיקות ומאוניברסיטת תל-אביב גילו בעיר דוד שבגן לאומי סביב חומות ירושלים, תעלת ביצור עצומה בעומק של לפחות תשעה מטרים וברוחב של לא פחות מ-30 מטרים.

 החפיר נועד להגן על העיר העליונה שבה שכנו המקדש והארמון, ולהפריד אותה מהעיר התחתונה.

קטע ממפעל הביצור המונומנטאלי שהגן על מלכי ירושלים.
 צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

אריג אדום צבוע ב"תולעת השני"התגלה במערות מדבר יהודה

וַיַּ֨עַשׂ֙ אֶת־הַפָּרֹ֔כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב עָשָׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃

שמות לו 35

פיסות האריג
צילום: דפנה גזית, רשות העתיקות

במערות מדבר יהודה נחשפה העדות הקדומה ביותר של אריג הצבוע אדום באמצעות כנימות. לפי מחקר חדש, המשותף לרשות העתיקות, אוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה העברית בירושלים, הצבע של האריג הנדיר בן ה-3,800 שנה, הופק מכנימת עץ האלון, אשר החוקרים מזהים עם "תולעת השני" המקראית.

בית מקרא חוברת סט,א תשפ״ד

בית מקרא סט,א תשפ״ד

תוכן העניינים

התנ״ך כספר של אמונה ותקווה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מילות מפתח: תנ״ך, אמונה, תקווה, כתבי קודש, סיומים, פתיחות, בריאה

למקרא יש מעמד מיוחד, תוקף ומרכזיות בתרבות היהודית בגלל מעמדו כאוסף כתבי הקודש של עם ישראל.

חג הספר תשפ״ד 2024 -המלצות קריאה

 שבוע הספר הוא זמן חשיפה אינטנסיבי של ספרים. גם השנה הבלוג מציף מדי יום ביומו סקירות על מגוון ספרים, חדשים וותיקים יותר. 

הספרים שנסקרו בסדר אלפביתי של שמות הממליצים/הסוקרים:

על הספר ׳משחקי הרעב׳: תקווה זה הדבר היחיד שיותר חזק מפחד

שיר מזור, בת 13

כנרת זמורה דביר

סוזן קולינס, משחקי הרעב, תרגום: יעל אכמון, כנרת זמורה דביר, 2016, 336 עמודים

ג'אנר: פעולה, מד״ב ופנטזיה, נוער בוגר.

ציטוט: ׳תקווה זה הדבר היחיד שיותר חזק מפחד׳.

תקציר: קטניס בת השש-עשרה אוהבת לבלות את ימי האביב ביער האסור שמחוץ למחוז שתים-עשרה ולצפות בטבע המתעורר לחיים. אבל במדינת פאנם האביב מסמל גם מוות. זאת העונה שבה נערכים משחקי הרעב - קרב הישרדות בין עשרים וארבעה נערים ונערות המועבר ברחבי המדינה בשידור חי.

מי ימשול בכיפה? על הציונות הדתית בספרו של יאיר שלג: החוט המשולש

אוריאל בן עמי, סופר ומרצה לתולדות הארץ ותנ"ך

כנרת זמורה

יאיר שלג החוט המשולש: קיצור תולדות הציונות הדתית, כנרת זמורה, תשפ״ד, 224 עמודים

כמה מחשבות על ספר זכרונותיו של נעם שריף: מוסיקאי יהודי-ישראלי דגול

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

 הוצאת מאגנס

נעם שריף, אקדמות, עורך: מתן חרמוני, הוצאת מאגנס, ירושלים תשפ״ד 2023, 221 עמודים

מילות מפתח: נעם שריף. אוטוביוגרפיה. זכרונות. ניצוח. הלחנה. חינוך. מוסיקה קלאסית. קונצרטים. יהודי. ישראלי. 

הספר הוא ספר זכרונותיו של מוסיקאי דגול - המלחין, המנצח, המעבד, המחנך וההוגה עטור הפרסים, נעם שריף (2018-1935), שהטביע את חותמו על חיי המוסיקה בישראל ובכלל במשך עשרות שנות פעילותו.

פרקי הספר, תוכנם, סגנונם ואורכם מתאימים לשיחות יותר מאשר למאמרים. ובאמת מוצאם מדיבור קולח ששפך שריף למכשיר הקלטה ונערך אחר כך על ידי מתן חרמוני. בסוף הספר יש שתי תוספות: דברים של העורך על שריף ופועלו אחרי התקופה שבה מסתיימים הזכרונות שבספר, ודברים שכתבה אלמנתו, המלחינה אלה מילך-שריף, על חייה איתו.

הגדולה שבפשטות - על שירתו של ריימונד קארבר

חגי קמרט, סופר משורר וצייר

הוצאת מודן

ריימונד קארבר, שירים, ערך ותירגם עוזי וייל, הוצאת מודן 2004, 435 עמודים

כללי

ריימונד קארבר (: Raymond Carver), 1988-1938 היה סופר ומשורר אמריקאי חשוב ובולט.

"עלה נידף ברוח" "בבת עיניי", "אהבת חיי", "כחוט השני", "מיתר הלב" ו״ים של דמעות" הם מסוג הביטויים השכיחים שחלקם נקבעו כמטבעות לשון. הם חדרו לשגרת הדיבור בשפה היומיומית ואף לספרות הכתובה. האם שימוש בהם יכול להפחית או להוסיף לערכה של יצירה בפרוזה או בשירה?  

לפני שאישה יוצאת לחפש בחוץ בחום הזה את בעלה, היא צריכה לחשוב. סיפור

עדי אביטל-רוזין, סופרת*

צילום: מיכאל יעקובסון

 אישה צריכה להיות: במחווה לקיץ 1978, סיפור

מבעד לחורי הרשת השחורה שהידקה את הָרוֹלִים לראשה של דוריס חדרו קרני השמש היוקדות של אוגוסט וצרבו באכזריות את קרקפתה. מתחת לרשת, נשפכו הָרוֹלִים כמו דְּיוּנוֹת החול שנשפכות על שיפולי בטנה של שכונת שמשון באשקלון. שורה לימין ושורה לשמאל, ובאמצע, שביל לבן עמוס קשקשים. כשסגרה את שפתיה על הסיגריה העבה, מחתה דוריס באגודלה את אגלי הזיעה הקטנים שהצטברו על פלומת שפמה. היא הדליקה את הסיגריה עם מצת זיפּוֹ כסוף, שאפה את העשן, הרימה את ראשה, הביטה בעיניים מסונוורות בשמי התכלת, ונשפה החוצה את מה שנשאר לה בריאות. יא אלוהים, מי מוציא אותי מהבית בְּסְחונייה כזאת, ועוד עם אַבּוּעגילה על הראש? שאלה את עצמה. ומיד ענתה, רק מוטי בעלי.

זה הרי לא הגיוני לצחוק בקול רם באמצע היום כשאני לבד בבית הקפה: על התרגום של אלי ביז'אווי לארבעה מחזות של מולייר

נויה שגיב, חוקרת ספרות ומרצה למקרא

הוצאת לוקוס

מולייר, ארבעה מחזות. מצרפתית: אלי ביז'אווי, אייר: דוד פולונסקי, הוסיף אחרית דבר, ניר רצ'קובסקי, הוצאת לוקוס, ישראל 2024, 416 עמודים

* ״מולייר״ הוא הפסבדונים של המחזאי ז'אן-בטיסט פּוֹקלֶן

המחזות בספר הם: בית ספר לנשים, טרטיף, הקמצן, החולה המדומה

כל כך לא הגיוני לקרוא ספר של מחזות מתורגמים לעברית שנכתבו במקור בצרפת במאה ה-17.

הגיוני לקרוא פרוזה, לקרוא שירה. הגיוני לקרוא מילים שמרחב המחיה שלהן הוא דף. אבל לקרוא מחזה מתוך ספר, זה הרי באמת לא הגיוני. מחזה צריך לחיות על במה.

זה הרי לא הגיוני לצחוק בקול רם באמצע היום כשאני לבד בבית הקפה, רק אני וספר המחזות של מולייר בתרגום החדש של אלי ביז'אווי. רק אני, הספר, הקפה הקר והמבטים הקרים גם הם, המופנים אלי כשאני צוחקת בקול.

וצחקתי ובכיתי, ולא יכולתי להניח את הספר מהיד.

ספרי תרי עשר במהדורת מפעל המקרא

ד״ר שירה גולני, החוג למקרא במכללה האקדמית גורדון לחינוך, ומפעל המקרא של האוניברסיטה העברית בירושלים - צוות התרגומים העתיקים

שמריהו טלמון ומיכאל סיגל (עורכים), תרי עשר, מהדורת מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית בירושלים, הוצאת מאגנס, תשפ״ד 2024, 352 עמודים

הוצאת מאגנס

הכרך החדש של מהדורת מפעל המקרא – תרי עשר

בשבוע שעבר יצא לאור הכרך החדש של מהדורת מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית בירושלים, הכרך המוקדש לספרי תרי עשר. כרך זה הוא הרביעי במספר והוא חותם את כרכי מהדורת מפעל המקרא לספרי נביאים אחרונים – אחרי הכרכים של ספרי ישעיה, ירמיה ויחזקאל. הכרך הנוכחי נערך על ידי פרופ' שמריהו טלמון ז"ל, שנמנה על שלושת מייסדי מפעל המקרא שערך כרך זה בשלבי הכנתו המוקדמים עד סמוך לפטירתו בסוף שנת 2010, ופרופ' מיכאל סיגל (יבדל"א), שעומד בראש מפעל המקרא מאז קיץ 2010. העורכים עומדים בראש הצוות – ראשי המדורים, החוקרים ועוזרי המחקר, שעשו במלאכה שנים רבות עד ליציאת הכרך החדש.

שירה שכולה התעלות ושגב: על שירתה של רות וולף

הרצל חקק, משורר וסופר

שירה שכולה התעלות ושגב

עיון בספר שיריה של רות וולף 'רקמה' בהוצאת 'חדרים' 2023 – עריכה יאיר בן חיים, 56 עמודים

שיריה של רות וולף כביכול משוטטים בעולם של שגרה, אבל מעבר לשורות, בין השיטין, אנו חשים את השאיפה לשגב: לתחרה הלבנה, למנורת הבדולח, לעולם מלאכים השזור בטליתות בגוון אפרסק. תאמרו לעצמכם, האם יש עולם שבו משוטטים חפצי פלא שכאלה, דמויות מעולם אחר, הנה לכו אל ספרה החדש וקראו נא בשיר הפותח את הספר, השיר נקרא 'רקמה'.

מה לחזן בבית המרחץ, ולמה כל סיפור מומלץ

בלפור חקק, משורר וסופר

מה לחזן בבית המרחץ, ולמה כל סיפור מומלץ

אשר כנפו, חזן בבית המרחץ: מעשיות מחורזות מחיי יהודי מרוקו, איורים - אלברט אלמוזנינו, הוצאת בימת קדם, 2010

אשר כנפו הוא קודם כל מספֵּר מחונן. ראינו את יכולותיו בספריו "התינוק מאוּפראן" וגם בספר "הפייטן השתקן ומספר הסיפורים", ואנו נוכחים לדעת זאת שוב בספרו: חזן בבית המרחץ, 2010.

על הספר ״עפיפונים״ של רומן גארי

אסתר ספדיה, מחנכת ומרצה

 הוצאת עם עובד

רומן גארי, עפיפונים. תירגמה מצרפתית: אביטל ענבר, הוצאת עם עובד סדרת ספריה לעם, תשמ״ג-1983, 346 עמודים

רומן גארי 1980-1914, שנודע גם בשם העט אמיל אז'אר (Émile Ajar), היה סופר, במאי קולנוע, דיפלומט וטייס קרב ממוצא יהודי-ליטאי. בסוף המהדורה העברית של ״עפיפונים״ ישנו נספח: “חייו ומותו של אמיל אז'אר" ובו הסברו של גארי לסיבות שגרמו לו לבחור בשם העט הזה. ״עפיפונים״ הוא הרומן האחרון של גארי. פורסם שמונה חודשים לפני ששלח יד בנפשו. 

“עפיפונים, ותהיה ארץ מוצאם אשר תהיה, שואבים את השראתם תמיד מאוצר הדימויים העממי, ומכאן הצביון הנאיבי משהו שיש להם לכולם. עפיפוניו של אַמבּרוּאַז פלֶרי אינם יוצאים מכלל זה; גם יצירי כפיו האחרונים, שעשאם בערוב ימיו, חותם של תמימות ורעננות טבוע בהם… לפעמים נדמה לי כי העפיפון הוא המחזיק באמברואז פלרי בקצה החוט״ (מן הפרק הראשון).

מטען ספינה מתקופת הברונזה התגלה סמוך לחופי צפון הארץ

מטען הספינה הקדום ביותר בעולם הידוע בים העמוק.
צילום: חברת אנרגי'אן

מטען ספינה מהמאות 13-14 לפנה"ס ובו מאות קנקני אגירה כנעניים שלמים, נחשף בעומק של כ- 1.8 ק"מ (!), בקרקעית הים התיכון. זוהי הספינה הטרופה הראשונה והקדומה ביותר שהתגלתה עד היום בים העמוק במזרח הים התיכון, במרחק של כ- 90 ק"מ מקו החוף. מדובר בספינה טרופה באורך של כ-12-14 מ', שנשאה בתוכה מאות קנקנים שרק חלקם נראו על פני השטח. נראה כי בקרקעית הבוצית קבורה גם שכבה שניה של קנקנים, וככל הנראה חלקים מגוף העץ של הספינה קבורים עמוק בתוך הבוץ.

בלוד נמצאו שרידי מבנה ציבורי יהודי מהמאה ה-4 לספירה שברצפתו נמצא מטמון של מטבעות

המטמון שהתגלה ביסודות המבנה
צילום: דפנה גזית, רשות העתיקות

בחפירות שניהלה רשות העתיקות בשנת 2022 ברחוב נורדאו בעיר במימון עיריית לוד, נחשפו שרידי מבנה ציבור שנחרב בחורבן אלים בסוף התקופה הרומית–תחילת התקופה הביזנטית. ביסודות המבנה התגלו 94 מטבעות כסף וברונזה המתוארכים לשנים 222–354 לספירה, שהוטמנו בו במכוון –מתוך תקווה לשוב ולאסוף אותם עם שוך המאורעות. המטבעות המאוחרים במטמון מתוארכים לימי מרד גאלוס (351–354 לספירה). אף על פי שהעדויות הכתובות למרד זה, בקיסר הרומי קונסטנטיוס גאלוס, נדירות, קיימים אזכורים לכך שערים יהודיות מרכזיות כמו לוד, ציפורי וטבריה נחרבו במהלך המרד, על ידי צבאו של הקיסר קונסטנטיוס גאלוס.

על הסרט ״חמדה״: אהבה פורחת באקלים מיימי ואפרפר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חמדה. 2024 |עברית |125 דקות
בימוי: שמי זרחין
משחק: ששון גבאי, אסי לוי, מאור לוי, עדי אלון ועוד שחקנים ושחקניות מוכשרים להפליא

׳חמדה׳ הוא סרט שאין בו מרוצי מכוניות, שירותים חשאיים, פושעים בינלאומיים, קרבות אגרופים ואקדחים, בלשים עזי נפש ונופים עוצרי נשימה. שני גיבוריו רחוקים ת״ק פרסה מאידאל היופי הצרכני שעולם הקולנוע והפרסומות סוגד לו. אין בו יפיפיות עם נכסים ביולוגיים מרשימים וגם גיבורו הראשי, ששי (שחקן האופי ששון גבאי), אינו בדיוק תואם 007 שובר הלבבות. גיבוריו הראשיים הם גבר בן 73 ובת זוגו, שהיא בראשית העשור השישי לחייה, וסצינות הקלוז-אפ חושפות ללא רחם את האותות שהזמן חרץ בבשרם המזדקן.

וכל הזמן אני דואגת לילדות: שירים של אם לתותחנית ולתצפיתנית בדרום

יעל קידר, משוררת ומוסיקאית, 

אם לשתי חיילות המשרתות בדרום. אחת תותחנית, ואחת תצפיתנית

אשר שלוש מחברותיה לקורס, נעמה לוי, אגם ברגר ולירי אלבג, עדיין חטופות.

ציור בסגנון חיתוך עץ: AI

לבתי המתצפתת בלילות על הגבולות

אֲנִי מִצְטַעֶרֶת

זֶה נָפַל בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלָּךְ

לפנות בוקר, אושר וסרטי מתנה: שלושה שירים מאת טובי סופר

שלושה שירים

טוּבִי סוֹפֵר

טוּבִי סוֹפֵר. צילום: איתי מירוז

לִפְנוֹת בֹּקֶר

בִּקְצֵה חֲלוֹמִי

דַּאֲגַת אִמִּי.

לזכרו של גיבור ישראל ארנון זמורה הי״ד

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ג בסיון תשפ״ד (9.6.2024)

ארנון זמורה הי״ד

בהר הדמעות הקרוי על שמו של חוזה המדינה, בינות הקברים המכוסים בשמיכת צמחיה ירוקה, זרמו ובאו מאות, ואלפים, ועוד אלפים, ועוד אלפי אנשים שבאו לחלוק כבוד אחרון לגיבור המופלא ארנון זמורה הי״ד. המון לובשי מדים ונושאי נשק, אנשי ימ״מ ומשטרה וחיל האויר וחיל הים, חיילים וחיילות, נושאי דרגות בכירות, אזרחים בני כל הגילים, מזקן ועד טף, חרדים, דתיים-לאומיים וחילוניים, כולם באו לומר ׳תודה׳ למי שנלחם כארי ולא זכה לראות בשוב חטופינו הביתה.

על לידתו של הספר: הלב לא אמר כי טעיתי

אמירה סופר, סופרת ומוסיקאית

אמירה סופר, הלב לא אמר כי טעיתי, ספרי ניב הוצאה לאור, הרצליה תשפ״ב 2022

לא מעט סופרים שמתכננים לכתוב ספר, עוברים תהליך של חשיבה, חיפוש נושא או רעיון, מעלים אפשרויות, רושמים ראשי פרקים ואז מתחיל תהליך הכתיבה. נכתב פרק, חוזרים עליו שוב, משנים, מעבירים חלקים לפרק אחר.

התהליך ארוך ולעיתים לוקח חודשים רבים או אפילו שנים. ואצלי? ׳הלב לא אמר כי טעיתי׳, רומן הביכורים שלי, החל לעלות על המקלדת בתקופת הקורונה.

וכך היה במדויק...-

על החרם האקדמי נגד ישראל ועל עוד נושאים אתיים בוערים בספר ׳עיונים באתיקה 1׳ שערך אסא כשר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

 הוצאת מאגנס

אסא כשר (עורך), עיונים באתיקה 1, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס״ט 2009, 306 עמודים

״עיונים באתיקה 1״ היא אסופת המחקרים בעריכת פרופ׳ אסא כשר שיצאה לאור ״מטעם המרכז לאתיקה בירושלים הפועל במסגרת משכנות שאננים בחסות הקרן לירושלים. המרכז לאתיקה לקח על עצמו להרחיב את ההכרה, להעמיק את ההבנה ולשפר את הרמה בתחומים שונים, בעולמות אתיקה מגוונים״ (מן הכריכה האחורית).

יש ספרי מחקר שהם נכונים לשעתם ומתיישנים קל מהרה בגלל חידושים בתחומים הנחקרים, ועיון בהם נעשה יותר עניין למתעניינים בתולדות המחקר מאשר למתעניינים בתכניהם, ויש ספרי מחקר שהם כיין הטוב שהתיישנותו רק משבחת אותו. אלה שני הקצוות הקיצוניים שקשת רחבה של אפשרויות נמתחת ביניהם. 

שאלת ההתיישנות/הרלוונטיות מנקרת כאן מעצם העובדה שהאסופה, ׳עיונים באתיקה 1׳ ראתה אור בשנת 2009, כלומר, לפני 15 שנה, אבל זה בדיוק מה שמסקרן לגביה. האם השיקולים העולים בה ׳עושים סדר׳ גם היום, במציאות הישראלית המשתנה חדשות לבקרים? כי זאת לדעת, הספר הוא ישראלי מאד. הוא מתמקד בסוגיות אתיות חשובות  שצפות במציאות הישראלית המורכבת. אמנם אותן בעיות עולות גם בהקשרים אחרים אבל ״לעיתים התגובה הישראלית היא ייחודית ומעוררת עניין בינלאומי רב״ (עמ׳ ח).

חנוכת פסל ״הסוס בעל כנפי הפרפר״ לזכרו של יצחק מאיר נ״ע

ד״ר אסתי מאיר, חוקרת יהדות ואומנית

בס"ד
"קָשֶׁה, אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר  עַד כַּמָּה הֶעָבָר שֶׁעָבַר מְמַהֵר". כך כתב יצחק מאיר ע"ה, שהלך לעולמו לפני ארבע שנים.

מימין: היצירה ״היינו כחולמים״
משמאל: יצחק מאיר נ״ע

ביום רביעי ז' באייר תשפ"ד 15/05/2024 התקיים בירושלים טקס הסרת הלוט מפסל לזכרו של יצחק מאיר נ״ע, בגינת העיר בפינת רחוב אלקלעי ורחוב בנימין ד׳יזראלי (סמוך לתיאטרון ירושלים). הפסל הוא פרי רוחה של בתו, האומנית וחוקרת היהדות ד״ר אסתי מאיר. היא העניקה לו את השם ״היינו כחולמים״, ואני מנחשת שהציבור יכנה אותו ״הסוס בעל כנפי הפרפר״. 

דורותי דיי - האישה שהפכה אקסטרים אינטלקטואלי, למציאות

הדה רכניץ, מרצה לנושאים אמריקאיים (היסטוריה, פוליטיקה, אקטואליה, קהילה יהודית אמריקאית)

זה סיפור על אישה שחיה חיים בוהמיים יוצאי דופן - אקסטרים אינטלקטואלי - בכל קנה מידה. היא הייתה רדיקאלית בדעותיה, פמיניסטית (לחמה למען זכות בחירה לנשים), קומוניסטית, אנרכיסטית, קתולית כה אדוקה שהאפיפיור התבקש לשקול הפיכתה לקדושה של הכנסיה... שילוב של תפיסות עולם שלא תמיד נראה אפשרי או אף הגיוני.

חידון התנ״ך העולמי לנוער תשפ״ד - כמה הרהורים אישיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

קיום חידון: אנשים אוהבים חידונים ותחרויות (בידור).

אופי: מבחן זכרון. הדרך - שינון וידע. הזכרון חשוב בכל תחומי הידע והאומנות. מפתח את המוח (כן, כן). הבקיאות עושה את הידע זמין לאנשים, מאפשרת אסוציאציות, מקשרת לעברית המקראית ולתכנים המקראיים. אבל בזכרון אין די. הוא צריך להיות מקושר להבנה. חבל שבחידון היתה התעלמות מוחלטת מהפן של ההבנה.

התוכן - תנ״ך: חידון בעיתוי מרכזי בלוח השנה אמור לעורר עניין בתנ״ך וזה חשוב במיוחד בעידן שבו התנ״ך איבד ממרכזיותו.

 הנושא. הספציפי: גבורה ותקומה. 

סמל החידון: עיצוב גראפי יפה של סמל החידון, ששילב תרגום חזותי לשני פסוקים המצוטטים בו: ״הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא״ (במדבר כג 24) ו״וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם״ (ירמיה לא 16). הדגל והסמל הצהוב של הקריאה לשחרור חטופינו שולבו על רקע צבעי הדגל - כחול-לבן. 

אות.חיים - מפעל הנצחה של הנופלים דרך כתב ידם

"וְדַע לְךָ שֶׁהַזְּמַן וְהָאוֹיְבִים, הָרוּחַ וְהַמַּיִם,
לֹא יִמְחֲקוּ אוֹתְךָ.
אַתָּה תִמָּשֵׁך, עָשׂוּי מֵאוֹתִיוֹת. 
זֶה לֹא מְעַט.
מַשֶּׁהוּ, בְּכָל זֹאת, יִשָּׁאֵר מִמְּךָ"

(חיים גורי, מתוך: "אף שרציתי עוד קצת עוד") 

שירו זה של חיים גורי משמש מוטו למפעל הנפלא אות.חיים להנצחת קורבנות מהשבת השחורה דרך כתב ידם. 

 כתב יד מחבר בין אנשים. הוא הבט אישי מאד של האדם שתלוי במנגנון הפיסיולוגי של תהליך הכתיבה, שהוא ייחודי לכל אדם. כתב היד גם מבטא משהו מנפשו של הכותב ומתכונות אופיו.

המיזם נועד, כאמור, להנצחת הנרצחים והנופלים במלחמת חרבות ברזל 7.10.2023 באמצעות יצירת גופנים (פונטים) מכתב ידם. כל אחד מהפונטים קרוי של הנופל.ת המונצח.ת.

פרטים על המיזם המקורי, המרגש, הנפלא והמושקע הזה תוכלו למצוא כאן  אות.חיים - מיזם הנצחה בכתב ידם. ובאנגלית - כאן

על פרופ׳ שרה יפת

                       .

אמיר אור-לי, מורתי האהובה, פרופ׳ שרה יפת

פרופ׳ נילי ואזנה, שרה אמנו: הספד על פרופ׳ שרה יפת

ד״ר לאה מזור, לדבר על מת זה להחיות אותו לרגע דרך נפשם של הזוכרים אותו: משהו משרה יפת שבזכרונותי

                         

פרופ׳ נועם מזרחי, פרופ׳ שרה יפת ז״ל

פרופ׳ נועם מזרחי, פרופ' שרה יפת ז"ל 1934–2024

פרופ׳ דלית רום-שילוני, שרה יפת, הספד לשלושים, 10.5.2024

שרה יפת, הספד לשלושים, 10.5.2024, מאת פרופ׳ דלית רום-שילוני

פרופ׳ דלית רום-שילוני, אוניברסיטת תל אביב

״אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה, ומה גם אנשים״ – שורה יפה של דליה רביקוביץ׳, שמתנגנת לי כבר ימים במחשבה על שרה.

דיברו, דיברנו, ועוד נדבר בשרה יפת – החוקרת, המורה, הרעיה, האם, הסבתא – נדמה שאין לי מה להוסיף, לבד מאנקדוטות. כבר 40 יום שאנקדוטות צפות ועולות כל העת – מחשבות שכדרכן מרצדות להן, דרך כלל, בלא כל הזמנה. מתעופפות להן בלא סדר, מערבלות שיחות מן העת האחרונה עם פגישות במשרדה, כשאני סטודנטית למ״א ואחר כך לדוקטורט, והיא ׳מורתי׳. בין לבין – חלפו להם 40 שנים שבהן שרה היא חלק מחיי – מן השנה השניה לב״א היא חלק מחיינו, של אמנון ושלי כמשפחה – שרה היתה בברית של אשל, בננו הגדול, שיחגוג בערב ראש השנה (כן, ביום שלך, חגית) יום הולדת (הוא יהיה בן 38...) – ובכל שנה, לפני החג בירכנו זאת את זו לא רק בשנה טובה, אלא גם במזל טוב ... כי כידוע לאמהות יש חגיגות לעצמן בימי ההולדת של ילדיהן. וכן הלאה, שרה היתה בכל השמחות ובכל העצבונות, כמו בחיים. חיים שלמים.